שאלות ותשובות

זו אולי השאלה הראשונה שכל אדם חושב שואל, והיהדות לא בורחת ממנה. הנביא ישעיהו אומר: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" — הסתכלו סביבכם. העולם בנוי בסדר מדויק: חוקי טבע קבועים, גוף האדם המורכב, התאמה מופלאה בין כל חלקי הבריאה. כשרואים שעון מדויק, לא חושבים שהוא נוצר מעצמו.

לפי המסורת, כך הגיע אברהם אבינו לאמונה. הוא היה ילד בעולם של עבודת אלילים, התבונן בשמש, בירח ובכוכבים, ושאל: מי מנהיג את כל זה? מתוך החשיבה הזאת הבין שיש בורא אחד לעולם.

הדרך השנייה היא דרך המסורת. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מסביר שהאמונה היהודית לא נשענת על חזון של אדם יחיד, אלא על מעמד הר סיני — מאורע שבו עם שלם, מאות אלפי אנשים, שמע את דבר ה'. ההורים סיפרו לילדיהם, והילדים לילדיהם, דור אחר דור עד היום. עדות של עם שלם היא דבר שקשה מאוד לבדות.

הרמב"ם פותח את ספרו הגדול במילים: "יסוד היסודות ועמוד החכמות — לידע שיש שם מצוי ראשון". שימו לב למילה "לידע": היהדות מזמינה להבין, לחשוב ולהעמיק, ולא רק לקבל. התורה עצמה אומרת "וידעת היום והשבות אל לבבך" — לדעת בשכל, ואחר כך להכניס את הידיעה ללב.

אין צורך להגיע לכל התשובות ביום אחד. רבים מגלים שהאמונה מתחזקת דווקא בדרך: בלימוד, בתפילה, ובהתבוננות בחיים עצמם.

מקורות

• ישעיהו·מ, כו
• רמב"ם הלכות יסודי התורה·פרק א הלכה א
• רמב"ם הלכות עבודה זרה·פרק א הלכה ג
• דברים·ד, לט
• כוזרי·מאמר ראשון

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעורי"ג עיקרי האמונה
• ציר הזמןאברהם מגלה את הבורא (מדרש)
• ציר הזמןמתן תורה בהר סיני

הרבה אנשים מדמיינים "אמונה" כמשהו שמקבלים בעיניים עצומות, בלי לשאול. ביהדות התמונה שונה. המילה "אמונה" קרובה למילים "אמון" ו"נאמן" — היא מתארת קשר יציב ומחויב, כמו האמון שיש לנו באדם שאנחנו מכירים היטב.

התורה עצמה מבקשת ידיעה: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים". קודם לדעת, להבין, ואחר כך להכניס את ההבנה פנימה, אל הלב. הרמב"ם פותח את ספר ההלכה שלו במצווה "לידע שיש שם מצוי ראשון" — לא "להאמין בעיוורון" אלא לדעת.

לכן לימוד תורה תופס מקום כל כך מרכזי ביהדות. הגמרא כולה בנויה על שאלות, קושיות ותשובות. חכמי ישראל לאורך הדורות, כמו רבי סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי והרמב"ם, כתבו ספרים שלמים כדי להסביר את יסודות האמונה בדרך של שכל והיגיון.

יחד עם זאת, אמונה היא לא רק מסקנה שכלית. היא גם קשר — כמו שאוהבים הורים לא רק בגלל שהוכיחו לנו שהם טובים. הנביא חבקוק אומר "וצדיק באמונתו יחיה": האמונה היא דרך חיים, משהו שחיים איתו בכל יום.

השכל והלב לא סותרים זה את זה. השכל פותח את הדלת, והלב נכנס בה.

מקורות

• דברים·ד, לט
• רמב"ם הלכות יסודי התורה·פרק א הלכה א
• חבקוק·ב, ד
• כוזרי·מאמר ראשון

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעורי"ג עיקרי האמונה
• ציר הזמןרבי יהודה הלוי והכוזרי

הרמב"ם, אחד מגדולי חכמי ישראל (חי לפני כ־850 שנה), כתב בפירושו למשנה, בפרק "חלק" שבמסכת סנהדרין, רשימה של שלושה עשר עיקרים — היסודות שעליהם עומדת האמונה היהודית. הוא רצה לתת לכל יהודי מפה ברורה של מה שאנחנו מאמינים בו.

אפשר לחלק את העיקרים לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה עוסקת בה' עצמו: שהוא בורא ומנהיג את כל הנבראים, שהוא אחד, שאין לו גוף ולא דמות, שהוא ראשון ואחרון, ושרק אליו ראוי להתפלל.

הקבוצה השנייה עוסקת בתורה: שיש נבואה, שמשה רבנו הוא הגדול בנביאים, שהתורה שבידינו היא זו שניתנה למשה, ושהיא לא תוחלף לעולם.

הקבוצה השלישית עוסקת ביחס בין ה' לאדם ולעתיד: שה' יודע את מעשי בני האדם, שהוא נותן שכר לעושים טוב ומעניש על הרע, שהמשיח יבוא, ושתהיה תחיית המתים.

בזכות שני פיוטים — "יגדל אלוקים חי" ו"אני מאמין" — העיקרים נכנסו לסידור התפילה, ורבים אומרים אותם בכל יום. כך הם הפכו מטקסט פילוסופי לחלק מהחיים.

כדאי לדעת: היו חכמים שהציעו חלוקה אחרת של העיקרים, אבל רשימת הרמב"ם התקבלה כמעט בכל קהילות ישראל. לכל עיקר יש מאמר והסבר נפרד כאן באתר.

מקורות

• פירוש המשניות לרמב"ם·הקדמה לפרק חלק (סנהדרין פרק י)
• משנה סנהדרין·י, א

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעורי"ג עיקרי האמונה
• ציר הזמןהרמב"ם בפוסטאט: רופא, מנהיג ומורה

שאלה טבעית: אם ה' שלם ואינו חסר דבר, מה אכפת לו אם אוכל כשר או אשמור שבת? התשובה של היהדות היא שהתורה לא ניתנה לטובתו של ה', אלא לטובתנו.

בספר דברים כתוב במפורש: "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה… לטוב לנו כל הימים". המשנה בסוף מסכת מכות אומרת: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". המצוות הן מתנה — הזדמנויות רבות להתקרב, להשתפר ולזכות.

אפשר לחשוב על זה כך: הורים טובים נותנים לילדיהם כללים — לא כי ההורים צריכים את הכללים, אלא כי הם רוצים שהילד יגדל בריא ומאושר. התורה נקראת גם "תורת חיים": היא מלמדת איך לבנות משפחה, איך לדבר, איך לעבוד, איך לנוח, ואיך לחיות עם אחרים.

יש מצוות שהטעם שלהן ברור לנו, כמו צדקה או כיבוד הורים. יש מצוות שהטעם שלהן נסתר, וחכמים כתבו עליהן הסברים רבים — ספר החינוך, למשל, מסביר את רוב מצוות התורה אחת לאחת. אבל גם כשאיננו מבינים, אנחנו סומכים על מי שנתן אותן, כמו שסומכים על רופא טוב.

ומעבר לתועלת: מצווה היא גם קשר. יש שמסבירים שהמילה "מצווה" קשורה ל"צוותא" — חיבור. כל מצווה היא רגע של חיבור בין האדם לבוראו.

מקורות

• דברים·ו, כד
• משנה מכות·ג, טז
• ספר החינוך·הקדמה

להמשך לימוד

• מאמרלמה מצוות? על טעמי המצוות
• שיעורמצוות — מה ולמה?
• ציר הזמןמתן תורה בהר סיני

אם השאלה הזאת מטרידה אתכם, אתם בחברה טובה. הגמרא במסכת ברכות מספרת שמשה רבנו ביקש מה' להבין "מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו". ספר איוב בתנ"ך מוקדש כולו לאדם צדיק שסבל, ולחבריו שניסו — ולא הצליחו — לתת לו הסבר פשוט.

המסורת היהודית מציעה כמה כיוונים, ואף אחד מהם אינו "נוסחה". הראשון: אנחנו רואים רק חלק קטן מהתמונה. הנביא ישעיהו אומר בשם ה': "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". כמו מי שרואה רק עמוד אחד מתוך ספר, אנחנו לא תמיד יכולים להבין את העלילה כולה.

השני: החיים אינם נגמרים בעולם הזה. האמונה בעולם הבא מלמדת שיש צדק שלם, גם אם אנחנו לא רואים אותו כאן.

השלישי: לפעמים קושי מחזק, מזכך ובונה את האדם. חכמים דיברו על "ייסורים של אהבה". אבל חשוב לומר: זו דרך שאדם יכול לחשוב בה על עצמו, ולא משפט שאומרים לאדם אחר שכואב. כשאיוב סבל, חבריו שניסו להסביר לו "למה" — ה' כעס עליהם בסוף הספר.

ולבסוף, החשוב מכול: היהדות מעבירה את השאלה מ"למה" ל"מה עושים". ביקור חולים, ניחום אבלים, צדקה ועזרה — אלה התשובות המעשיות לסבל. אפשר להמשיך לשאול, להתפלל ואפילו לבכות לפני ה'. גם זו אמונה.

מקורות

• תלמוד בבלי ברכות·דף ז עמוד א
• תלמוד בבלי ברכות·דף ה עמוד א
• איוב·מב, ז
• ישעיהו·נה, ח

להמשך לימוד

• מאמרהשגחה פרטית
• שיעורהשגחה ובחירה
• הלכהאיך מנחמים אבלים, ומה אומרים להם?

יש אנשים שמאמינים שה' ברא את העולם, הפעיל את חוקי הטבע והתרחק — כמו שען שבנה שעון והשאיר אותו לתקתק לבד. היהדות אומרת אחרת: ה' ממשיך להנהיג את העולם בכל רגע, ומשגיח גם על כל אדם בפרט. זו "השגחה פרטית".

הגמרא במסכת חולין אומרת: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" — אפילו מכה קטנה באצבע אינה מקרית. הרמב"ם מונה בין עיקרי האמונה את האמונה שה' יודע את מעשי בני האדם ואת מחשבותיהם.

הרמב"ן, מגדולי פרשני התורה, כותב בסוף פרשת בא שמהניסים הגדולים של יציאת מצרים אדם מגיע להכיר ב"ניסים הנסתרים" — הדברים שנראים לנו טבעיים לגמרי, אבל גם בהם יד ה' פועלת.

מה זה אומר בחיי היום־יום? קודם כול, שהחיים אינם צירוף מקרים. מפגש, הזדמנות, ואפילו עיכוב מעצבן — לכל אלה יכולה להיות משמעות. שנית, שאדם אינו לבד: יש מי שרואה אותו ושומע אותו.

חשוב לזכור: האמונה בהשגחה אינה פוטרת אותנו מלפעול. ההשגחה והבחירה החופשית הולכות יחד — אנחנו עושים את המוטל עלינו (עובדים, נזהרים, הולכים לרופא), ובוטחים בה' שינהיג את התוצאה לטובה.

מקורות

• תלמוד בבלי חולין·דף ז עמוד ב
• רמב"ן על התורה·שמות יג, טז
• פירוש המשניות לרמב"ם·הקדמה לפרק חלק (סנהדרין פרק י), העיקר העשירי

להמשך לימוד

• מאמרהשגחה פרטית
• שיעורהשגחה ובחירה
• מאמרבחירה חופשית

זו אחת השאלות העמוקות ביותר בפילוסופיה, ולא רק ביהדות. אם ה' כבר יודע מה אבחר מחר, האם אני באמת בוחר?

היהדות מחזיקה בשני הצדדים יחד. רבי עקיבא אומר בפרקי אבות: "הכל צפוי, והרשות נתונה". הכל צפוי — ה' יודע הכול. והרשות נתונה — לאדם יש בחירה אמיתית.

הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר כמה הבחירה חשובה: "רשות כל אדם נתונה לו — אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו". בלי בחירה, הוא אומר, לא היה טעם לצוות "עשה" ו"אל תעשה", ולא היה שכר ועונש. התורה עצמה אומרת: "ובחרת בחיים".

ואיך מתיישבת הסתירה? הרמב"ם מסביר שהידיעה של ה' אינה כמו הידיעה שלנו. אצלנו, הידיעה היא משהו נפרד מאיתנו. אצל ה', הידיעה שלו היא חלק ממנו, ואין לנו יכולת להבין אותה עד הסוף. כמו שאיננו יכולים להבין את ה' עצמו, כך איננו יכולים להבין לגמרי איך ידיעתו פועלת — ובכל זאת אנחנו יודעים בוודאות שהבחירה בידינו.

הגמרא מוסיפה עוד רעיון: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". הרבה דברים בחיים אינם בשליטתנו — אבל איזה אדם נהיה, מה נבחר ואיך נגיב, זה בידינו. ושם נמצאת הגדולה של האדם.

מקורות

• משנה אבות·פרק ג
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ה הלכות א–ה
• דברים·ל, יט
• תלמוד בבלי ברכות·דף לג עמוד ב

להמשך לימוד

• מאמרבחירה חופשית
• שיעורהשגחה ובחירה
• מאמרהשגחה פרטית

יש מי שחושש ששאלה על אמונה היא כמעט עבירה. בפועל, היהדות היא אולי המסורת שהכי אוהבת שאלות. ליל הסדר, הלילה שבו מעבירים את האמונה לדור הבא, נבנה כולו סביב שאלות הילדים — המשנה במסכת פסחים מורה: "וכאן הבן שואל אביו".

הגמרא כולה היא שאלות ותשובות, ויכוחים וקושיות. בפרקי אבות נאמר: "לא הביישן למד" — מי שמתבייש לשאול, לא ילמד. הרמב"ם כתב את ספרו "מורה נבוכים" בדיוק בשביל אנשים מאמינים שהתבלבלו משאלות קשות.

ומה עם ספקות? לחוות ספק זה אנושי. גם גדולים היו צריכים לעבוד על האמונה שלהם. ספק לא הופך אדם ל"כופר" — הוא הופך אותו לאדם שמחפש. ההבדל הוא מה עושים עם הספק: בורחים ממנו, או לומדים ומבררים.

כמה עצות מעשיות: לשאול רב או מורה שאתם סומכים עליו, ולא רק את האינטרנט. ללמוד ספרים שנכתבו בדיוק לשאלות כאלה, כמו הכוזרי. לזכור שגם בלי תשובה לשאלה אחת, אפשר להמשיך לקיים מצוות ולהרגיש את טעמן. ולהתפלל — גם "ה', אני לא בטוח" היא תפילה כנה.

יש רק הבחנה אחת: היהדות מבקשת לשאול כדי להבין, לא כדי לחפש תירוץ לעזוב. מי ששואל מתוך רצון אמיתי לדעת — הולך בדרך הנכונה.

מקורות

• משנה פסחים·י, ד
• משנה אבות·פרק ב
• מורה נבוכים·פתיחה
• כוזרי·מאמר ראשון

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעוראיך מתחילים?
• ציר הזמןמשנה תורה ומורה נבוכים

כשהתורה מתארת את בריאת האדם, היא מספרת על שני שלבים: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" — זה הגוף, "ויפח באפיו נשמת חיים" — זו הנשמה. האדם עשוי מעפר ומרוח יחד, ולכן הוא יכול להתנהג כמו חיה, אבל גם להתעלות מאוד.

בכל בוקר אומרים בתפילה: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא". הנוסח הזה מופיע בגמרא, והוא מלמד דבר חשוב: הנשמה של כל אדם טהורה ביסודה. גם אם אדם טעה, בעומק שלו יש נקודה נקייה שאפשר תמיד לחזור אליה. לכן היהדות מאמינה כל כך בתשובה.

מה הנשמה עושה? היא הכוח שחושב, בוחר, אוהב, מרגיש מוסר ומחפש משמעות. החיים, לפי היהדות, הם המפגש בין הנשמה לגוף: הנשמה משתמשת בגוף כדי לעשות טוב בעולם — לתת צדקה בידיים, לדבר טוב בפה, ללכת לעזור ברגליים.

ומה קורה אחרי המוות? שלמה המלך כותב בקהלת: "וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". הגוף חוזר לאדמה, והנשמה חוזרת למקורה וממשיכה להתקיים. זו הסיבה שאומרים קדיש ולומדים לעילוי נשמת מי שנפטר — כי הנשמה ממשיכה להיות, ואפשר להיטיב עמה.

מקורות

• בראשית·ב, ז
• תלמוד בבלי ברכות·דף ס עמוד ב
• קהלת·יב, ז

להמשך לימוד

• ציר הזמןאדם וחוה בגן עדן
• מאמרתשובה — לחזור הביתה
• מאמרהקדיש — מה ולמה

היהדות מאמינה שהחיים אינם נגמרים במוות. מעבר לעולם הזה יש "עולם הבא" — מציאות רוחנית שבה הנשמה נהנית מקרבת ה', לפי מה שבנתה בחייה.

בפרקי אבות יש משל יפה: "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא; התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין". הפרוזדור הוא המסדרון שבכניסה, והטרקלין הוא האולם המרכזי. החיים כאן הם הזמן להתכונן — ללמוד, לעשות טוב, לתקן.

איך נראה העולם הבא? הגמרא במסכת ברכות אומרת: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה… אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". הרמב"ם מסביר שזה עולם של נשמות בלי גוף, ושההנאה בו גדולה מכל מה שאנחנו מכירים — כל כך שאין לנו מילים לתאר אותה.

המשנה במסכת סנהדרין פותחת במילים המעודדות: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". הרמב"ם מוסיף שגם "חסידי אומות העולם" — אנשים שאינם יהודים ומקיימים את המצוות שה' נתן לכל בני האדם — יש להם חלק לעולם הבא.

כדאי לדעת: היהדות מתמקדת בעיקר בעולם הזה. אנחנו לא עושים מצוות רק בשביל פרס. אבל הידיעה שיש עולם הבא נותנת משמעות לכל מעשה טוב, ונחמה גדולה כשאדם יקר הולך מאיתנו.

מקורות

• משנה סנהדרין·י, א
• משנה אבות·פרק ד
• תלמוד בבלי ברכות·דף יז עמוד א
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ח הלכה ב
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק ח הלכה יא

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעורי"ג עיקרי האמונה
• שיעורפרקי אבות

הרמב"ם מונה בין עיקרי האמונה את העיקר שה' "נותן שכר לשומרי מצוותיו ומעניש עוברי מצוותיו". המשמעות היא שמעשים חשובים. שום מעשה טוב לא הולך לאיבוד, ושום עוול לא נשכח.

בפרקי אבות נאמר: "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". ה' משול למעסיק נאמן שתמיד משלם — גם אם לא תמיד מייד.

אז למה לפעמים נראה שאנשים טובים לא מקבלים שכר בעולם הזה? הגמרא במסכת קידושין אומרת: "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" — את השכר האמיתי על מצווה לא מקבלים בעולם הזה. העולם הזה הוא מקום של עבודה, והשכר המלא הוא בעולם הבא.

ומה עם עונש? לפי היהדות, העונש אינו נקמה. הוא דומה יותר לתיקון — כמו ניקוי שמאפשר לנשמה לחזור לטהרתה. וחשוב מזה: ה' מעדיף שאדם יחזור בתשובה. הנביא יחזקאל אומר בשם ה': "החפץ אחפץ מות רשע… הלוא בשובו מדרכיו וחיה".

עוד נקודה: חכמים לימדו בפרקי אבות לא להיות "כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". השכר קיים, אבל הדרגה הגבוהה היא לעשות טוב כי זה טוב, ומתוך אהבה לה'.

מקורות

• פירוש המשניות לרמב"ם·הקדמה לפרק חלק (סנהדרין פרק י), העיקר האחד עשר
• משנה אבות·א, ג
• משנה אבות·פרק ב
• תלמוד בבלי קידושין·דף לט עמוד ב
• יחזקאל·יח, כג

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• מאמרתשובה — לחזור הביתה
• שיעורי"ג עיקרי האמונה

תחיית המתים נשמעת אולי כמו דבר הזוי, אבל היא אחת האמונות הוותיקות והמרכזיות ביהדות. הרמב"ם מנה אותה כעיקר השלושה עשר והאחרון ברשימה שלו.

המקור המפורש ביותר בתנ"ך הוא בספר דניאל: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם". גם בחזון של יחזקאל, על העצמות היבשות שמתמלאות בגידים ובשר וחוזרות לחיות, ראו חכמים רמז לגאולה ולתחייה.

המשנה במסכת סנהדרין רואה באמונה הזאת יסוד חשוב, והתפילה המרכזית שלנו, העמידה, מזכירה אותה שלוש פעמים ביום בברכה השנייה: "ברוך אתה ה', מחיה המתים".

מה ההבדל בין עולם הבא לתחיית המתים? עולם הבא הוא בעיקר מציאות של נשמות. תחיית המתים היא שלב עתידי שבו הנשמה תחזור לגוף. היהדות אינה מזלזלת בגוף: הגוף הוא שעשה את המצוות יחד עם הנשמה, ולכן גם הוא יזכה להתחדש.

איך זה יקרה? חכמים לא פירטו הכול, והרמב"ם עצמו כתב שעל רבים מפרטי העתיד אי אפשר לדעת עד שיהיו. אבל הרעיון פשוט: מי שברא את החיים בפעם הראשונה, יכול גם להחזיר אותם. לכן גם קבורה ביהדות נעשית בכבוד רב — הגוף ממתין.

מקורות

• דניאל·יב, ב
• יחזקאל·לז, א–יד
• משנה סנהדרין·י, א
• פירוש המשניות לרמב"ם·הקדמה לפרק חלק (סנהדרין פרק י), העיקר השלושה עשר
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק יב הלכה ב

להמשך לימוד

• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם
• שיעורי"ג עיקרי האמונה
• מאמרגלות וגאולה
• שיעוראבלות — הלוויה ושבעה

בתקופת התנ"ך, מלך ישראל או כהן גדול היו מתמנים בטקס של משיחה בשמן. מכאן המילה "משיח": אדם שנמשח לתפקיד מיוחד. כשמדברים על "המשיח", הכוונה למלך מצאצאי דוד המלך שיבוא באחרית הימים.

הרמב"ם מתאר בהלכות מלכים מה המשיח יעשה: יחזיר את מלכות בית דוד, יבנה את בית המקדש, ויקבץ את נפוצות ישראל לארצם. הוא מדגיש שהמשיח הוא אדם בשר ודם, ושהעולם לא ישתנה בבת אחת מהטבע: "עולם כמנהגו נוהג".

הנביאים מתארים את התקופה הזאת כזמן של שלום עולמי: "וכתתו חרבותם לאתים… לא ישא גוי אל גוי חרב". ישעיהו מוסיף: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". הרמב"ם כותב שחכמים והנביאים לא השתוקקו לימות המשיח כדי לשלוט או לאכול ולשתות, אלא כדי שיהיה להם פנאי ללמוד תורה ולהתקרב לה' בלי הפרעה.

בכל יום אנחנו מתפללים לגאולה כמה פעמים, ובנוסח "אני מאמין" של העיקר השנים עשר נאמר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

איך נדע שזה המשיח? הרמב"ם נותן סימנים מעשיים: מעשיו בפועל — הבנייה, הקיבוץ והשלום. ועד אז, כל אחד יכול לקרב את הגאולה במעשים טובים.

מקורות

• רמב"ם הלכות מלכים·פרק יא הלכות א, ד
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק יב הלכות א, ד
• ישעיהו·ב, ד
• ישעיהו·יא, ט

להמשך לימוד

• מאמרגלות וגאולה
• מאמרבית המקדש — מה היה שם ומה נשאר
• מאמר13 עיקרי האמונה של הרמב"ם

המונח "עם נבחר" מעורר לפעמים אי־נוחות, כאילו מדובר ביהירות. אבל כשקוראים את המקורות, התמונה אחרת.

במעמד הר סיני ה' אומר לישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כהן הוא מי שמשרת — יש לו יותר חובות, לא יותר זכויות. הבחירה היא תפקיד: לקיים 613 מצוות, ללמוד תורה ולהביא לעולם את הידיעה על בורא אחד. הנביא ישעיהו מוסיף שתפקיד ישראל הוא להיות "לאור גוים".

התורה עצמה מונעת גאווה: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם… כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם". הבחירה אינה בגלל שיהודים גדולים או חכמים יותר.

התורה גם מלמדת שכל אדם, יהודי או לא, נברא "בצלם אלוקים". לכן כל אדם ראוי לכבוד. הרמב"ם כותב ש"חסידי אומות העולם" יש להם חלק לעולם הבא, ושה' נתן לכל האנושות שבע מצוות יסוד. הגמרא גם מספרת במדרש שה' הציע את התורה לאומות אחרות לפני שנתן אותה לישראל.

באחרית הימים, לפי הנביאים, כל העמים יכירו בה' וילכו בדרכיו. הבחירה בישראל היא אמצעי — שליחות לטובת העולם כולו.

מקורות

• שמות·יט, ו
• דברים·ז, ז–ח
• ישעיהו·מב, ו
• בראשית·א, כז
• תלמוד בבלי עבודה זרה·דף ב עמוד ב
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק ח הלכה יא

להמשך לימוד

• שיעורעם ישראל — מי אנחנו?
• ציר הזמןמתן תורה בהר סיני
• מאמרואהבת לרעך כמוך

היהדות אינה דת שמחפשת לשכנע את כל העולם להתגייר. היא מאמינה שלכל אדם יש דרך לעבוד את ה' ולהיות צדיק — גם בלי להיות יהודי.

הגמרא במסכת סנהדרין מונה שבע מצוות שניתנו לאדם הראשון ולנח, ולכן הן נקראות "שבע מצוות בני נח" — כי כל האנושות היא צאצאי נח. הן: איסור עבודה זרה, איסור לקלל את ה', איסור רצח, איסור עריות (קשרים אסורים), איסור גזל, איסור אכילת אבר מבעל חיים חי, וחובה להקים בתי משפט.

אלה מצוות שכל חברה מתוקנת צריכה: אמונה בבורא, כבוד לחיי אדם, לרכוש של אחרים ולמשפחה, רחמים על בעלי חיים, וצדק.

הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שכל מי שמקבל עליו את שבע המצוות האלה ונזהר בהן, מפני שה' ציווה עליהן בתורה, הוא "מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא".

ומה אם אדם שאינו יהודי רוצה להצטרף לעם ישראל? זה אפשרי, בתהליך גיור שנעשה בבית דין ודורש קבלת התורה והמצוות במלואן. זה נושא רציני ורגיש, ומי שמתעניין בו צריך לפנות לבית דין מוסמך. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• תלמוד בבלי סנהדרין·דף נו עמוד א
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק ט הלכה א
• רמב"ם הלכות מלכים·פרק ח הלכה יא
• בראשית·ט, א–ז

להמשך לימוד

• ציר הזמןהיציאה מהתיבה, ברית הקשת ושבע מצוות בני נח
• שיעוריום 3 — נח והמבול
• שאלהמה זה "העם הנבחר"? היהודים חושבים שהם טובים מכולם?

אחד הרעיונות היפים ביהדות הוא שאין אדם "אבוד". לא משנה מה עשה ולא משנה כמה זמן עבר — הדלת פתוחה. הנביא ישעיהו אומר: "יעזוב רשע דרכו… וישוב אל ה' וירחמהו".

המילה "תשובה" באה מהשורש "שוב" — לחזור. לחזור אל ה', ולחזור אל עצמך, אל הנשמה הטהורה שבך.

הרמב"ם מגדיר בהלכות תשובה מה היא תשובה שלמה: שיעזוב החוטא את חטאו, יסיר אותו ממחשבתו ויחליט בלבו שלא יעשה אותו עוד; שיתחרט על מה שעשה; ושיתוודה בפיו לפני ה'. לא מספיק להרגיש רע — צריך שינוי אמיתי.

במה שבין אדם לחברו יש שלב נוסף: אם פגעתי במישהו, לא מספיק לבקש סליחה מה'. צריך לפנות לאדם עצמו, לתקן את הנזק אם אפשר, ולבקש ממנו מחילה.

יש זמנים מיוחדים לתשובה — בעיקר עשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. אבל תשובה אפשר לעשות בכל יום, ובכל רגע. חכמים לימדו שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד — כי הם עשו את הדרך הקשה מכול.

אם אתם בתחילת הדרך: לא צריך לשנות הכול ביום אחד. צעד אחד אמיתי, ואחריו עוד אחד.

מקורות

• ישעיהו·נה, ז
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ב הלכה ב
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ב הלכה ט
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ז הלכה ד
• תלמוד בבלי ברכות·דף לד עמוד ב

להמשך לימוד

• מאמרתשובה — לחזור הביתה
• שיעורתשובה
• מאמרהימים הנוראים
• שיעוריום כיפור

ה' יודע הכול, ולכן ברור שהתפילה אינה מסירת מידע. אז למה להתפלל?

הגמרא במסכת תענית שואלת: מהי "עבודה שבלב"? ועונה: זו תפילה. המילה "להתפלל" בעברית היא בצורה חוזרת (כמו "להתלבש" — לעשות משהו לעצמך). יש שמסבירים שהשורש קשור ל"פלילה" — שיפוט: בתפילה אדם עוצר, מסתכל על עצמו, ובוחן מה באמת חשוב לו.

התפילה משנה אותנו בכמה דרכים. כשמבקשים מה' פרנסה או בריאות, זוכרים שהכול מגיע ממנו ולא רק מהכוח שלנו. כשמודים — על הנשימה, על האוכל, על המשפחה — לומדים לשים לב לטוב שכבר יש. וכשמבקשים על אחרים, הלב נפתח.

אבל התפילה היא לא רק "תרגיל נפשי". היהדות מאמינה שתפילה באמת פועלת. הגמרא במסכת יבמות אומרת ש"הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים". כמו הורה שיודע מה הילד רוצה, ובכל זאת שמח מאוד כשהילד בא ומדבר איתו.

חכמים קבעו שלוש תפילות ביום — שחרית, מנחה וערבית — כדי שהקשר יהיה קבוע. אבל מותר ורצוי גם לדבר עם ה' במילים שלכם, בכל שפה ובכל זמן.

מקורות

• תלמוד בבלי תענית·דף ב עמוד א
• תלמוד בבלי יבמות·דף סד עמוד א
• רמב"ם הלכות תפילה·פרק א הלכות א–ג

להמשך לימוד

• שיעוריום 1 — למה מתפללים?
• מאמרמבנה התפילה — ולמה
• שיעורהתפילה — המבנה הבסיסי
• הלכההאם מותר להתפלל בשפה אחרת שאינה עברית?

הרבה אנשים מרגישים שתפילה שייכת רק ל"דתיים", ושאם הם לא שומרים שבת או לא מכירים את הסידור, אין להם זכות לפנות לה'. זה לא נכון.

בתהלים כתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". המילה החשובה היא "באמת" — לא "בשלמות" ולא "בצורה הנכונה", אלא בכנות. תפילה קצרה ופשוטה מהלב יכולה להיות חזקה מתפילה ארוכה שנאמרת בלי מחשבה.

הגמרא במסכת ברכות אומרת: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" — גם במצב הכי קשה, אין להתייאש מלבקש. ואם זה נכון במצב קשה, על אחת כמה וכמה שזה נכון לכל אדם שרוצה להתחבר.

בתנ"ך יש דוגמאות רבות לתפילות שנשמעו — גם של אנשים שטעו. מנשה מלך יהודה, שעשה הרבה רע, התפלל מתוך צרה, וה' שמע לו. אנשי נינוה, שלא היו יהודים כלל, חזרו בתשובה וה' ריחם עליהם.

אז איך מתחילים? אפשר במילים שלכם, בכל שפה. אפשר לקרוא פרק תהלים אחד. אפשר לומר "שמע ישראל" לפני השינה. כל צעד כזה הוא חיבור אמיתי.

מקורות

• תהלים·קמה, יח
• תלמוד בבלי ברכות·דף י עמוד א
• דברי הימים ב·לג, יב–יג
• יונה·ג, י

להמשך לימוד

• שיעוריום 1 — למה מתפללים?
• שיעורתהילים בכל יום
• שיעוריום 26 — הנביאים: יונה וישעיהו
• שאלהלמה להתפלל, אם ה' כבר יודע מה אני צריך?

המילה "יראה" יכולה להישמע מאיימת, אבל ביהדות יש לה כמה רמות. הרמה הפשוטה היא חשש מעונש — וזה בסדר כנקודת התחלה. הרמה העמוקה יותר היא "יראת הרוממות": התחושה שעומדים מול משהו עצום, כמו שאדם מרגיש מול נוף מדהים או מול השמים המלאים כוכבים.

הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה: כשאדם מתבונן במעשי ה' ובברואיו הגדולים, ורואה את חכמתו שאין לה סוף, "מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר", ומיד הוא נרתע ומרגיש כמה הוא קטן. אהבה ויראה הן שני צדדים של אותה הבנה.

בתורה כתוב: "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו". ובמשלי: "יראת ה' ראשית דעת" — היראה היא הבסיס לחכמה אמיתית.

בחיים המעשיים, יראת שמים פירושה לזכור שה' רואה גם כשאף אחד אחר לא רואה. זה מה שגורם לאדם להיות ישר כשאין מצלמה, להחזיר אבדה, ולא לפגוע באחר בסתר.

הגמרא אומרת: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" — זה הדבר היחיד שתלוי לגמרי בנו, ולכן הוא כל כך יקר.

מקורות

• רמב"ם הלכות יסודי התורה·פרק ב הלכה ב
• דברים·י, יב
• משלי·א, ז
• תלמוד בבלי ברכות·דף לג עמוד ב
• מסילת ישרים·פרק כד

להמשך לימוד

• שיעורמוסר ותיקון המידות
• מאמרבחירה חופשית
• שיעורי"ג עיקרי האמונה

הרבה צעירים שומעים שיש "מלחמה" בין דת למדע. במסורת היהודית התמונה מורכבת ומעניינת יותר.

קודם כול, לשניהם תפקיד שונה. המדע עונה על שאלות כמו "איך" ו"ממה": איך כוכבים נוצרים, ממה עשוי התא. התורה עונה על שאלות כמו "מי" ו"למה": מי עומד מאחורי העולם, לשם מה אנחנו חיים, ומה נכון לעשות. התורה אינה ספר לימוד בפיזיקה.

שנית, רבים מגדולי ישראל עסקו במדע. הרמב"ם היה רופא חצר, ובהלכות יסודי התורה הוא מתאר את מבנה העולם לפי מיטב הידיעה של זמנו, ורואה בהתבוננות בטבע דרך לאהבת ה'. במורה נבוכים הוא כותב שאילו הוכח בבירור שהעולם קדמון, היה אפשר לפרש את פסוקי הבריאה בהתאם — אלא שלדעתו הדבר לא הוכח.

מכאן עיקרון: לא כל פסוק נקרא כפשוטו המילולי. חכמים אמרו "דיברה תורה כלשון בני אדם" — התורה מדברת בשפה שאנשים מבינים.

יחד עם זאת, יש נושאים, כמו גיל העולם או התפתחות החיים, שבהם יש בין רבנים והוגים דעות שונות, ולא כולם מסכימים על הדרך לגשר. מי שמתעניין בשאלה מסוימת יכול לשאול רב, ולקרוא ספרים שעוסקים בנושא בהעמקה. העיקר: אמת אינה מפחדת מאמת.

מקורות

• בראשית·א, א
• רמב"ם הלכות יסודי התורה·פרקים ג–ד
• מורה נבוכים·חלק ב פרק כה
• תלמוד בבלי ברכות·דף לא עמוד ב

להמשך לימוד

• ציר הזמןששת ימי בראשית — בריאת העולם
• ציר הזמןהרמב"ם בפוסטאט: רופא, מנהיג ומורה
• שיעוריום 1 — בריאת העולם

כשחושבים על ניסים, מדמיינים בדרך כלל את קריעת ים סוף, את המן שירד מהשמים או את נר החנוכה שדלק שמונה ימים. אלה "ניסים גלויים" — דברים שחורגים בבירור מחוקי הטבע.

בתקופה שלנו ניסים כאלה נדירים. אבל היהדות מלמדת שהנס לא נעלם — הוא רק התחפש. הרמב"ן כותב בסוף פרשת בא שהניסים הגדולים של יציאת מצרים באו כדי שנלמד להכיר גם את "הניסים הנסתרים": שכל מה שקורה לנו, אפילו מה שנראה טבעי לגמרי, נמצא בהשגחת ה'.

בתפילת העמידה אנחנו מודים בכל יום "על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת". לב שפועם, החלמה ממחלה, ניצול מתאונה, פגישה שמשנה חיים — כל אלה יכולים להיות ניסים, אם רק שמים לב.

הגמרא במסכת נדה אומרת משפט מפתיע: "אין בעל הנס מכיר בניסו" — לפעמים מי שהנס קרה לו הוא האחרון לשים לב. ליל הסדר, חנוכה ופורים הם ימים שבהם אנחנו מתאמנים לראות.

בחנוכה ובפורים מוסיפים בתפילה "על הניסים" — ופורים הוא דוגמה מושלמת לנס נסתר: במגילת אסתר שם ה' אפילו לא מוזכר, ובכל זאת כל הסיפור הוא שרשרת של "צירופי מקרים" שהצילו עם שלם.

מקורות

• רמב"ן על התורה·שמות יג, טז
• תלמוד בבלי נדה·דף לא עמוד א
• שמות·יד, כא–לא
• אסתר·ו, א

להמשך לימוד

• מאמרהשגחה פרטית
• שיעוריום 10 — קריעת ים סוף
• מאמרחנוכה ופורים — חגי החכמים
• שיעוריום 29 — אסתר ופורים

זו שאלה הוגנת, ובחלקה היא נכונה: היהדות מייחסת חשיבות עצומה למוסר. כשאדם שאינו יהודי בא אל הלל הזקן וביקש ללמוד את כל התורה "על רגל אחת", הלל ענה: "מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברך. זו היא כל התורה כולה, ואידך — זיל גמור". כלומר: זה העיקר, ועכשיו לך ולמד את השאר.

המשפט "לך ולמד" חשוב. למה צריך עוד?

ראשית, "טוב" זה מושג שכל אחד מפרש אחרת, ושמשתנה עם הזמן והחברה. התורה נותנת מצפן קבוע. היא מלמדת, למשל, שגם דיבור רע על אדם שלא שומע (לשון הרע) הוא פגיעה, ושגם עובד צריך לקבל את שכרו בזמן — דברים שאנשים טובים לפעמים לא שמים לב אליהם.

שנית, יש ביהדות שני סוגי מצוות: "בין אדם לחברו" ו"בין אדם למקום" — בין האדם לה'. אדם יכול להיות נחמד מאוד לשכנים, ועדיין לא להכיר את מי שברא אותו. המצוות שבין אדם למקום — שבת, תפילה, ברכות — בונות את הקשר הזה.

שלישית, מצוות מחנכות. כשאדם מברך לפני שהוא אוכל, הוא מתאמן בהכרת טובה. כששומרים שבת, לומדים לעצור. המעשים בונים את האישיות.

הנביא מיכה מסכם: "הגיד לך אדם מה טוב… עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". צדק, חסד — ויחד איתם, ללכת עם ה'.

מקורות

• ויקרא·יט, יח
• תלמוד בבלי שבת·דף לא עמוד א
• מיכה·ו, ח
• משנה יומא·ח, ט

להמשך לימוד

• מאמרלמה מצוות? על טעמי המצוות
• שיעורמצוות — מה ולמה?
• מאמרשמירת הלשון
• הלכההאם מותר לדחות תשלום לעובד, לבייביסיטר או לבעל מקצוע?