ציר הזמן

נטען…

בריאת העולם ואדם הראשון

• ששת ימי בראשית — בריאת העולם — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ה' ברא את העולם יש מאין בשישה ימים. בכל יום נוסף עוד חלק, עד שהעולם היה מוכן לאדם.
• השבת הראשונה — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ביום השביעי ה' שבת ממלאכתו, בירך את היום וקידש אותו. זו השבת הראשונה בעולם.
• אדם וחוה בגן עדן — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ה' יצר את האדם מעפר האדמה ונפח בו נשמת חיים, והושיב אותו בגן עדן. אחר כך בנה את חוה, והם היו לבני הזוג הראשונים.
• החטא והגירוש מגן עדן — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. הנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת, וגם אדם אכל. בעקבות החטא גורשו מגן עדן, ונכנסו לעולם עבודה קשה ומוות.
• קין והבל — לפני שנת 130 לבריאה · לפני 3631 לפנה״ס. שני בניו הראשונים של אדם הביאו מנחה לה'. מנחת הבל התקבלה, וקין, מתוך קנאה, הרג את אחיו — הרצח הראשון בעולם.
• שת ודורות אדם — שנת 130 לבריאה · 3631 לפנה״ס. בשנת 130 נולד לאדם ולחוה בן בשם שת, ממנו המשיכה האנושות. התורה מונה עשרה דורות מאדם ועד נח.
• חנוך שהתהלך את האלוקים — שנת 622 לבריאה · 3139 לפנה״ס. חנוך, הדור השביעי מאדם, נולד בשנת 622. התורה אומרת שהתהלך עם ה', ונלקח מן העולם בגיל 365.
• מתושלח — האדם שחי יותר מכולם — שנת 687 לבריאה · 3074 לפנה״ס. מתושלח בן חנוך נולד בשנת 687 וחי 969 שנה — יותר מכל אדם אחר. הוא נפטר בשנת המבול, וחז"ל אומרים שהמבול חיכה עד שיסתיימו ימי האבל עליו.

נח, המבול ומגדל בבל

• הולדת נח — שנת 1056 לבריאה · 2705 לפנה״ס. בשנת 1056 נולד נח בן למך. אביו קרא לו כך בתקווה שינחם את בני האדם מהעבודה הקשה באדמה.
• דור המבול — הארץ מתמלאת חמס — בערך שנת 1536 לבריאה · 2225 לפנה״ס. בני האדם השחיתו את דרכם, והארץ התמלאה חמס וגזל. ה' החליט להביא מבול, אבל נתן להם עוד 120 שנה לחזור בתשובה.
• בניית התיבה — בערך שנת 1536 לבריאה · 2225 לפנה״ס. ה' ציווה על נח לבנות תיבה גדולה מעצי גופר. לפי חז"ל נח בנה אותה לאט במשך 120 שנה, כדי שאנשי הדור ישאלו ויחזרו בתשובה.
• המבול — שנת 1656 לבריאה · 2105 לפנה״ס. בשנת 1656, ב-17 בחודש מרחשוון, נבקעו מעיינות התהום ונפתחו ארובות השמים. המים כיסו את כל הארץ, ורק מי שבתיבה ניצלו.
• היציאה מהתיבה, ברית הקשת ושבע מצוות בני נח — שנת 1657 לבריאה · 2104 לפנה״ס. שנה אחרי תחילת המבול יצא נח מהתיבה והקריב קרבן. ה' כרת ברית עם האנושות שלא יביא עוד מבול, ונתן את הקשת בענן לאות.

האבות והאמהות

• הולדת אברהם אבינו — שנת 1948 לבריאה · 1813 לפנה״ס. בשנת 1948 לבריאה נולד אברם בן תרח באור כשדים. הוא יהיה אברהם אבינו — האב הראשון של העם היהודי.
• אברהם מגלה את הבורא (מדרש) — בערך שנת 1951 לבריאה · 1810 לפנה״ס. חז"ל מספרים שאברהם הבין בעצמו, בגיל צעיר, שיש בורא אחד לעולם. לפי המדרש הוא שבר את אלילי אביו ונזרק לכבשן האש — וניצל.
• מגדל בבל ודור הפלגה — שנת 1996 לבריאה · 1765 לפנה״ס. בני האדם התאחדו בבקעה בארץ שנער כדי לבנות עיר ומגדל שראשו בשמים. ה' בלבל את שפתם והפיץ אותם על פני כל הארץ.
• ברית בין הבתרים — שנת 2018 לבריאה · 1743 לפנה״ס. ה' כרת ברית עם אברהם, הבטיח לו ילדים כמספר הכוכבים ואת ארץ ישראל, וגילה לו שצאצאיו יהיו גרים ומשועבדים 400 שנה ויצאו ברכוש גדול.
• לך לך — העלייה לארץ כנען — שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. ה' אמר לאברהם לעזוב את ארצו, משפחתו ובית אביו וללכת לארץ שיראה לו. בגיל 75 יצא אברהם עם שרה ולוט מחרן לארץ כנען.
• אברהם ושרה במצרים — בערך שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. רעב כבד בכנען הביא את אברהם ושרה למצרים. פרעה לקח את שרה לביתו, וה' הכה אותו בנגעים עד שהחזיר אותה לאברהם.
• מלחמת המלכים ומלכי צדק — בערך שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. ארבעה מלכים מהמזרח ניצחו חמישה מלכים בכנען ושבו את לוט. אברהם רדף אחריהם עם 318 איש, הציל את לוט, ומלכי צדק מלך שלם בירך אותו.
• הגר והולדת ישמעאל — שנת 2034 לבריאה · 1727 לפנה״ס. שרה, שלא היו לה ילדים, נתנה לאברהם את שפחתה הגר. הגר הרתה, ברחה מפני שרה, ומלאך בישר לה על הולדת בן — ישמעאל, שנולד כשאברהם היה בן 86.
• ברית המילה — אברם הופך לאברהם — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. כשאברהם היה בן 99, ציווה עליו ה' למול את עצמו ואת כל בני ביתו, כאות ברית נצחית. באותה שעה שונו שמותיהם לאברהם ולשרה, ונבטח להם בן — יצחק.
• הכנסת אורחים — שלושת המלאכים — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. שלושה ימים אחרי המילה, ביום חם מאוד, ישב אברהם בפתח אוהלו וחיכה לאורחים. הוא רץ לקראת שלושה אנשים — שהיו מלאכים — אירח אותם בכבוד, ושמע את הבשורה על הולדת יצחק.
• הפיכת סדום ועמורה — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. ה' גילה לאברהם שהוא עומד להשמיד את סדום בגלל רשעתה. אברהם התפלל עליה, אך לא נמצאו בה עשרה צדיקים. לוט ובנותיו ניצלו, והערים נהפכו בגפרית ואש.
• הולדת יצחק — שנת 2048 לבריאה · 1713 לפנה״ס. שנה אחרי הבשורה, כשאברהם היה בן 100 ושרה בת 90, נולד להם יצחק. אברהם מל אותו ביום השמיני, ושרה אמרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים".
• עקדת יצחק — שנת 2085 לבריאה · 1676 לפנה״ס. ה' ניסה את אברהם וציווה עליו להעלות את יצחק לעולה על אחד ההרים בארץ המוריה. ברגע האחרון קרא המלאך: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר", ואיל הועלה במקומו.
• פטירת שרה ומערת המכפלה — שנת 2085 לבריאה · 1676 לפנה״ס. שרה אמנו נפטרה בחברון בגיל 127. אברהם קנה מעפרון החתי את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף וקבר אותה שם — הנחלה הראשונה של עם ישראל בארץ.
• אליעזר פוגש את רבקה ליד הבאר — שנת 2088 לבריאה · 1673 לפנה״ס. אברהם שולח את עבדו הנאמן אליעזר לחפש אישה ליצחק. ליד הבאר אליעזר מבקש סימן — ורבקה מגלה לב של חסד.
• נישואי יצחק ורבקה — שנת 2088 לבריאה · 1673 לפנה״ס. רבקה מגיעה לארץ כנען ופוגשת את יצחק בשדה. יצחק מכניס אותה לאוהל שרה אמו, אוהב אותה ומתנחם.
• הולדת יעקב ועשו — שנת 2108 לבריאה · 1653 לפנה״ס. אחרי עשרים שנה בלי ילדים, נולדים ליצחק ולרבקה תאומים — עשו ויעקב. כבר בבטן הם נאבקים זה בזה.
• פטירת אברהם אבינו — שנת 2123 לבריאה · 1638 לפנה״ס. אברהם אבינו נפטר בגיל 175, ״בשיבה טובה״. שני בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו במערת המכפלה בחברון.
• מכירת הבכורה — שנת 2123 לבריאה · 1638 לפנה״ס. עשו חוזר עייף מן השדה ומוכר ליעקב את הבכורה תמורת נזיד עדשים. התורה מסכמת: ״ויבז עשו את הבכורה״.
• יצחק בגרר והבארות — בערך שנת 2125 לבריאה · 1636 לפנה״ס. בזמן רעב יצחק יורד לגרר, מצליח מאוד, וחופר מחדש את הבארות של אברהם. אחרי מריבות — מגיעה ״רחובות״.
• יעקב מקבל את הברכות — שנת 2171 לבריאה · 1590 לפנה״ס. יצחק הזקן רוצה לברך את עשו. רבקה שולחת את יעקב במקומו, ויעקב מקבל את הברכה — ואז נאלץ לברוח מפני אחיו.
• חלום הסולם — שנת 2185 לבריאה · 1576 לפנה״ס. בדרכו לחרן יעקב נרדם במקום אחד וחולם על סולם שראשו מגיע לשמים. ה׳ מבטיח לו: ״אנכי עמך״.
• יעקב אצל לבן — רחל ולאה — שנת 2192 לבריאה · 1569 לפנה״ס. יעקב פוגש את רחל ליד הבאר, עובד שבע שנים כדי לשאת אותה — ולבן מרמה אותו ונותן לו את לאה. יעקב עובד עוד שבע שנים בשביל רחל.
• הולדת השבטים — בערך שנים 2193–2199 לבריאה · 1568–1562 לפנה״ס. בחרן נולדים ליעקב אחד עשר בנים ובת אחת. לכל ילד ניתן שם שמבטא את רגשותיה של אמו — ומהם יצמחו שבטי ישראל.
• המאבק עם המלאך — השם ״ישראל״ — שנת 2205 לבריאה · 1556 לפנה״ס. בדרך חזרה לארץ, יעקב נשאר לבד בלילה ונאבק עם איש מסתורי עד הבוקר. בסוף הוא מקבל שם חדש: ישראל.
• הפגישה עם עשו — שנת 2205 לבריאה · 1556 לפנה״ס. יעקב מתכונן לפגישה עם עשו בדורון, בתפילה ובהכנה למלחמה. בסוף עשו רץ לקראתו, מחבק אותו, והם בוכים.
• דינה בשכם — בערך שנת 2206 לבריאה · 1555 לפנה״ס. דינה, בת יעקב, נפגעת בידי שכם בן חמור, נסיך העיר. שמעון ולוי, אחיה, יוצאים להגן על כבודה.
• פטירת רחל בדרך אפרת — בערך שנת 2208 לבריאה · 1553 לפנה״ס. בדרך מבית אל לחברון, רחל יולדת את בנימין ונפטרת. יעקב קובר אותה בדרך אפרת — היא בית לחם.
• חלומות יוסף — שנת 2216 לבריאה · 1545 לפנה״ס. יוסף, הבן האהוב של יעקב, מקבל כתונת פסים וחולם חלומות שבהם אחיו משתחווים לו. קנאת האחים הולכת וגדלה.
• יהודה ותמר — בערך שנת 2217 לבריאה · 1544 לפנה״ס. יהודה מתרחק מאחיו ומקים משפחה. דרך סיפור מורכב עם כלתו תמר, יהודה מודה בטעותו — ומצאצאיה יצא דוד המלך.

יוסף, מצרים ויציאת מצרים

• מכירת יוסף — שנת 2216 לבריאה · 1545 לפנה״ס. יעקב שולח את יוסף לבדוק את שלום אחיו. האחים משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לשיירה היורדת למצרים.
• יוסף בבית פוטיפר ובכלא — בערך שנת 2217 לבריאה · 1544 לפנה״ס. יוסף נמכר כעבד לפוטיפר ומצליח בכל דבר. הוא עומד בניסיון קשה, נזרק לכלא — וגם שם הוא מפרש חלומות.
• חלומות פרעה — יוסף משנה למלך — שנת 2229 לבריאה · 1532 לפנה״ס. פרעה חולם על פרות ושיבולים, ואיש לא יודע לפתור. יוסף מוצא מן הכלא, פותר את החלום ומתמנה לשליט מצרים.
• האחים יורדים לשבור בר — בערך שנת 2237 לבריאה · 1524 לפנה״ס. הרעב מגיע לכנען, ועשרת האחים יורדים למצרים לקנות אוכל. הם משתחווים ליוסף — ולא מזהים אותו.
• ״אני יוסף״ — ההתוודעות — שנת 2238 לבריאה · 1523 לפנה״ס. יוסף בוחן את אחיו בעזרת הגביע בשק של בנימין. יהודה מוכן להיות עבד במקום אחיו — ויוסף כבר לא יכול להתאפק.
• יעקב יורד מצרימה — שנת 2238 לבריאה · 1523 לפנה״ס. יעקב שומע ש״עוד יוסף חי״. בבאר שבע ה׳ מבטיח לו: ״אל תירא מרדה מצרימה״. שבעים נפש יורדות לארץ גושן.
• ברכות יעקב ופטירתו — שנת 2255 לבריאה · 1506 לפנה״ס. לפני מותו יעקב מברך את אפרים ומנשה ואת שנים עשר בניו. הוא נפטר במצרים ונקבר במערת המכפלה.
• פטירת יוסף ותחילת השעבוד — שנת 2309 לבריאה · 1452 לפנה״ס. יוסף נפטר בגיל 110 ומשביע את אחיו להעלות את עצמותיו. אחרי מות כל השבטים, קם ״מלך חדש״ — והשעבוד מתחיל.
• הולדת משה רבנו — שנת 2368 לבריאה · 1393 לפנה״ס. פרעה גוזר להשליך כל בן ליאור. יוכבד מסתירה את משה, מניחה אותו בתיבה ביאור — ובת פרעה מוצאת אותו ומגדלת אותו.
• משה במדין — בערך שנת 2408 לבריאה · 1353 לפנה״ס. משה רואה את סבלם של אחיו, מכה מצרי ונאלץ לברוח. במדין הוא מציל את בנות יתרו, מתחתן עם צפורה ורועה צאן.
• הסנה הבוער — שנת 2447 לבריאה · 1314 לפנה״ס. משה רועה את הצאן ליד הר חורב ורואה סנה בוער שאינו נשרף. שם ה׳ מתגלה אליו ושולח אותו לגאול את ישראל ממצרים.
• עשר המכות — בערך שנים 2447–2448 לבריאה · 1314–1313 לפנה״ס. פרעה מסרב לשלח את העם, וה׳ מכה את מצרים בעשר מכות — מדם ועד מכת בכורות. כל מכה מראה שה׳ שולט בכל הטבע.
• קרבן פסח ויציאת מצרים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בי״ד בניסן בני ישראל מקריבים את קרבן פסח ומסמנים את פתחי בתיהם. בחצות מתה כל בכור מצרי, ובט״ו בניסן העם יוצא לחירות.

מתן תורה ושנות המדבר

• קריעת ים סוף ושירת הים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. שבעה ימים אחרי היציאה ממצרים, הים נבקע לשניים ובני ישראל עברו בתוכו ביבשה. כשראו את הצלתם, שרו משה ובני ישראל את 'שירת הים'.
• מרה — המים המרים שהפכו למתוקים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. שלושה ימים אחרי הים הלכו בני ישראל במדבר בלי מים, ובמרה מצאו רק מים מרים. ה' הראה למשה עץ, והמים נעשו מתוקים — ושם קיבלו העם את המצוות הראשונות.
• המן במדבר והשבת הראשונה — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. כשנגמר האוכל שהביאו ממצרים, ה' הוריד לבני ישראל 'מן' — לחם מן השמיים — כל בוקר. ביום שישי ירדה מנה כפולה, ובשבת לא ירד מן — וכך למד העם לשמור שבת.
• מלחמת עמלק ברפידים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. עמלק תקף את בני ישראל ברפידים בלי שום סיבה. יהושע יצא להילחם, ומשה עמד על הגבעה והרים את ידיו — וכל עוד ידיו היו למעלה, ישראל ניצחו.
• יתרו מגיע למחנה ישראל — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. יתרו, חותן משה וכהן מדין, שמע על הניסים ובא אל המדבר להצטרף לעם ישראל. הוא גם יעץ למשה להקים מערכת של שופטים כדי שלא יישא לבד בכל העומס.
• מתן תורה בהר סיני — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בו' בסיון שנת 2448 עמד כל עם ישראל למרגלות הר סיני, וה' נגלה אליהם ונתן להם את התורה. זה הרגע שבו בני ישראל הפכו לעם של תורה.
• עשרת הדברות — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בהר סיני שמע העם את עשרת הדברות — עשרה עקרונות יסוד שנכתבו אחר כך על שני לוחות אבן. הם מתחילים ב'אנכי ה' אלוקיך' ומסתיימים ב'לא תחמוד'.
• חטא העגל ושבירת הלוחות — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. ארבעים יום אחרי מתן תורה, כשמשה עדיין היה על ההר, חלק מהעם עשו עגל זהב. משה ירד, ראה את העגל ושבר את הלוחות — בי"ז בתמוז.
• הלוחות השניים ויום הכיפורים — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. אחרי חטא העגל התפלל משה על העם, ובראש חודש אלול עלה שוב להר. ביום הכיפורים, י' בתשרי, ירד עם הלוחות השניים — סימן שה' סלח לעמו.
• בניית המשכן — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. אחרי שה' סלח, ציווה לבנות 'משכן' — מקדש נייד שילווה את העם במדבר. כל העם הביא תרומות בשמחה, ובצלאל החכם הוביל את העבודה.
• הקמת המשכן ונדב ואביהוא — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. בא' בניסן שנת 2449 הוקם המשכן, ואש ירדה מן השמיים על המזבח. אבל באותו יום שמח מתו נדב ואביהוא, בני אהרן, כשהקריבו 'אש זרה'.
• חטא המרגלים ותשעה באב — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. שנים עשר מרגלים נשלחו לתור את ארץ כנען, ועשרה מהם חזרו עם דיבה רעה על הארץ. העם בכה כל הלילה — בליל תשעה באב — ונגזר עליו לנדוד ארבעים שנה במדבר.
• קורח ועדתו — בערך שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. קורח, בן דודו של משה, הקים מרד נגד משה ואהרן יחד עם דתן, אבירם ומאתיים וחמישים איש. האדמה פתחה את פיה ובלעה את המורדים.
• פטירת מרים הנביאה — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בשנה הארבעים במדבר, בחודש ניסן, נפטרה מרים הנביאה בקדש. מיד אחרי מותה נגמרו המים — כי בזכותה ליווה את העם 'באר מרים'.
• מי מריבה — הסלע — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. כשנגמרו המים, ה' ציווה את משה לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה הכה בסלע במקום לדבר אליו, ובגלל זה נגזר שלא ייכנס לארץ ישראל.
• פטירת אהרן הכהן בהר ההר — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בא' באב בשנה הארבעים נפטר אהרן הכהן בהר ההר, בגיל 123. כל בית ישראל בכו עליו שלושים יום, כי הוא אהב שלום ורדף שלום.
• נחש הנחושת — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. העם שוב התלונן על הדרך הארוכה ועל המן, ונחשים שרפים הכישו רבים. משה עשה נחש מנחושת על עמוד, וכל מי שהביט בו — נרפא.
• בלק ובלעם — הקללה שהפכה לברכה — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בלק מלך מואב שכר את בלעם, נביא הגויים, כדי לקלל את ישראל. אבל כל פעם שבלעם פתח את פיו — יצאה ממנו ברכה, כמו 'מה טובו אהליך יעקב'.
• קנאת פנחס וברית השלום — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בשיטים נמשכו רבים מבני ישראל אחרי בנות מואב ומדין ועבודת הפעור, ומגפה פרצה. פנחס בן אלעזר קם ועצר את המגפה, וה' נתן לו את 'בריתי שלום'.
• בנות צלפחד — בערך שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. חמש אחיות שאביהן מת בלי בנים פנו למשה וביקשו נחלה בארץ ישראל. ה' אמר: 'כן בנות צלפחד דוברות', והחוק נקבע לפי בקשתן.
• משה מוסר את 'משנה תורה' — ספר דברים — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בא' בשבט בשנה הארבעים התחיל משה לנאום לפני העם בערבות מואב. בנאומים האלה, שהם ספר דברים, חזר על התורה, הוכיח ועודד את הדור שייכנס לארץ.
• פטירת משה רבנו — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בז' באדר שנת 2488, ביום הולדתו ה-120, עלה משה להר נבו, ראה את ארץ ישראל מרחוק ונפטר. 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'.

יהושע והשופטים

• חציית הירדן ונכנסים לארץ — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בי' בניסן שנת 2488, כחודש אחרי פטירת משה, עבר עם ישראל בהנהגת יהושע את נהר הירדן ביבשה ונכנס לארץ ישראל. הם הקימו אבני זיכרון בגלגל.
• חומות יריחו נופלות — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. העיר הראשונה שנכבשה בארץ הייתה יריחו המבוצרת. בני ישראל הקיפו אותה שבעה ימים עם הארון והשופרות, וביום השביעי, לקול התרועה, נפלה החומה.
• עי, וחידוש הברית בהר גריזים ובהר עיבל — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בעי נכשלו בני ישראל בגלל עכן שלקח מהחרם, ורק אחרי התיקון ניצחו. אחר כך התכנס כל העם בין הר גריזים להר עיבל, וחידש את הברית עם ה' בברכות ובקללות.
• גבעון — 'שמש בגבעון דום' — בערך שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. אנשי גבעון הערימו על ישראל וכרתו איתם ברית. כשחמשת מלכי האמורי תקפו את גבעון, יהושע יצא להגן עליה, והתפלל: 'שמש בגבעון דום' — והשמש עמדה.
• חלוקת הארץ והמשכן בשילה — בערך שנת 2502 לבריאה · 1259 לפנה״ס. אחרי שנים של כיבוש וחלוקה, הארץ חולקה לשבטים בגורל, והמשכן הועבר מגלגל לשילה. שם עמד המשכן כ-369 שנה.
• ברית שכם ופטירת יהושע — שנת 2516 לבריאה · 1245 לפנה״ס. לפני מותו כינס יהושע את כל ישראל בשכם וחידש את הברית: 'ואנכי וביתי נעבוד את ה''. הוא נפטר בגיל 110 ונקבר בתמנת סרח.
• תקופת השופטים — מבוא — בערך שנת 2516 לבריאה · 1245 לפנה״ס. אחרי יהושע לא היה מנהיג אחד לכל העם. נוצר מעגל שחוזר על עצמו: העם חוטא, אויב מצר לו, העם צועק לה', וה' מקים 'שופט' שמושיע אותו.
• דבורה הנביאה וברק — בערך שנת 2654 לבריאה · 1107 לפנה״ס. דבורה, נביאה ושופטת, ישבה תחת התומר ושפטה את ישראל. היא שלחה את ברק להילחם בסיסרא, שר צבא יבין מלך כנען, וה' הביס את האויב. אחר כך שרה את 'שירת דבורה'.
• גדעון ושלוש מאות הלוחמים — בערך שנת 2694 לבריאה · 1067 לפנה״ס. מדין ועמלק פשטו כל שנה על ישראל והשמידו את התבואה. ה' בחר בגדעון, שהביס את המחנה העצום עם 300 איש בלבד — בשופרות, כדים ולפידים.
• רות ובועז — בערך שנת 2792 לבריאה · 969 לפנה״ס. רות המואביה בחרה ללכת עם חמותה נעמי לבית לחם ולהצטרף לעם ישראל: 'עמך עמי ואלוקייך אלוקיי'. היא נישאה לבועז, ומצאצאיה נולד דוד המלך.
• שמשון הגיבור — בערך שנת 2810 לבריאה · 951 לפנה״ס. שמשון, נזיר מבטן אמו בעל כוח עצום, נלחם לבדו בפלשתים ושפט את ישראל עשרים שנה. דלילה גילתה את סוד כוחו, ובמותו הפיל את בית דגון על הפלשתים.
• חנה ותפילתה והולדת שמואל — בערך שנת 2830 לבריאה · 931 לפנה״ס. חנה, שלא היו לה ילדים, התפללה בשילה בלב שבור ובשקט, ושפתיה רק נעות. ה' שמע את תפילתה ונולד לה בן — שמואל הנביא, שהקדישה לעבודת ה'.
• עלי הכהן והארון שנשבה — שנת 2871 לבריאה · 890 לפנה״ס. במלחמה עם הפלשתים הביאו ישראל את ארון הברית לשדה הקרב, אך הפסידו, והארון נשבה. עלי הכהן, ששפט את ישראל ארבעים שנה, נפל ומת כששמע על כך — ומשכן שילה חרב.

המלוכה ובית המקדש הראשון

• העם מבקש מלך — שמואל מושח את שאול — שנת 2882 לבריאה · 879 לפנה״ס. בני ישראל ביקשו משמואל הנביא: "שימה לנו מלך". שמואל משח את שאול בן קיש משבט בנימין למלך הראשון של ישראל.
• דוד נמשח בבית לחם — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. ה' שלח את שמואל לבית ישי בבית לחם למשוח מלך חדש. מכל שמונת הבנים נבחר דווקא הצעיר — דוד הרועה.
• דוד וגלית — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. הפלשתים יצאו למלחמה ועמם הענק גלית שחירף את ישראל. הנער דוד יצא מולו עם מקל, קלע וחמש אבנים — וניצח בשם ה'.
• דוד ויהונתן — והבריחה משאול — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. יהונתן, בנו של שאול, אהב את דוד אהבת נפש. כששאול קינא ורצה להרוג את דוד, יהונתן עזר לו לברוח — אף שידע שדוד יירש את המלוכה במקומו.
• מות שאול ויהונתן בגלבוע — שנת 2884 לבריאה · 877 לפנה״ס. במלחמה מול הפלשתים בהר הגלבוע נפלו שאול ושלושה מבניו, ובהם יהונתן. דוד קונן עליהם בקינה מרגשת.
• דוד מלך בחברון — שנת 2884 לבריאה · 877 לפנה״ס. אחרי מות שאול עלה דוד לחברון, ושם משחו אותו אנשי יהודה למלך. שבע שנים ומחצה מלך שם, עד שכל השבטים התאחדו סביבו.
• דוד כובש את ירושלים — שנת 2892 לבריאה · 869 לפנה״ס. דוד כבש את מצודת ציון מידי היבוסים וקבע את ירושלים כבירת ישראל. מאז היא נקראת "עיר דוד".
• העלאת ארון הברית לירושלים — בערך שנת 2892 לבריאה · 869 לפנה״ס. דוד העלה את ארון הברית לירושלים בשמחה גדולה, בשירה ובריקודים. אחרי טעות טרגית בדרך, למדו להעלות אותו כפי שהתורה מצווה — על כתפי הלויים.
• נבואת נתן — "בית לדוד" — בערך שנת 2894 לבריאה · 867 לפנה״ס. דוד רצה לבנות בית לה', אבל נתן הנביא מסר לו שלא הוא יבנה את המקדש אלא בנו. במקום זה הבטיח ה' לדוד "בית" — שושלת מלכים לעולם.
• דוד ובת שבע — כוחה של התשובה — בערך שנת 2911 לבריאה · 850 לפנה״ס. דוד לקח את בת שבע, אשת אוריה החתי, ונתן הנביא בא להוכיח אותו במשל כבשת הרש. דוד הודה מיד: "חטאתי לה'" — ונעשה לדוגמה של תשובה לכל הדורות.
• מרד אבשלום — בערך שנת 2921 לבריאה · 840 לפנה״ס. אבשלום, בנו של דוד, מרד באביו והמליך את עצמו בחברון. דוד ברח מירושלים בבכי, ואף שניצח במלחמה — בכה בכי מר על מות בנו.
• ספר תהילים — דוד נעים זמירות ישראל — בערך שנת 2923 לבריאה · 838 לפנה״ס. לאורך כל חייו שר דוד לה' — בצרה ובשמחה. השירים והתפילות שלו נאספו בספר תהילים, שהוא ספר התפילה של עם ישראל עד היום.
• שלמה נמשח למלך — ומשפט שלמה — שנת 2924 לבריאה · 837 לפנה״ס. בסוף ימי דוד נמשח שלמה למלך. בחלום בגבעון ביקש מה' "לב שומע" במקום עושר, וזכה לחכמה שהתפרסמה במשפט שתי האמהות.
• בניין בית המקדש הראשון — שנת 2928 לבריאה · 833 לפנה״ס. 480 שנה אחרי יציאת מצרים, בשנה הרביעית למלכותו, התחיל שלמה לבנות את בית המקדש בירושלים. הבנייה נמשכה שבע שנים.
• חנוכת הבית ותפילת שלמה — בערך שנת 2935 לבריאה · 826 לפנה״ס. בחג גדול בחודש תשרי הכניסו את ארון הברית לקודש הקדשים, וענן ה' מילא את הבית. שלמה עמד לפני כל העם ונשא תפילה ארוכה ומרגשת.
• מלכת שבא באה אל שלמה — בערך שנת 2940 לבריאה · 821 לפנה״ס. שמע חכמתו של שלמה הגיע עד ארצות רחוקות. מלכת שבא באה לבדוק אותו בחידות, ונדהמה: "לא הגד לי החצי".

הממלכה המפולגת והנביאים

• פילוג הממלכה — רחבעם וירבעם — שנת 2964 לבריאה · 797 לפנה״ס. אחרי מות שלמה ביקש העם מרחבעם בנו להקל עליו את העול. רחבעם ענה בקשיחות, ועשרה שבטים פרשו והמליכו את ירבעם בן נבט.
• עגלי הזהב בבית אל ובדן — שנת 2964 לבריאה · 797 לפנה״ס. ירבעם פחד שאם העם יעלה לירושלים לרגל, ליבו ישוב אל בית דוד. לכן העמיד שני עגלי זהב, בבית אל ובדן, ומנע מהעם לעלות למקדש.
• אחאב ואיזבל — בערך שנת 3021 לבריאה · 740 לפנה״ס. אחאב, מלך ישראל, נשא את איזבל בת מלך צידון, והם הפיצו בממלכה את עבודת הבעל. בכרם נבות הראו עד כמה השלטון השחית אותם.
• אליהו בהר הכרמל — בערך שנת 3040 לבריאה · 721 לפנה״ס. אחרי שלוש שנות בצורת, כינס אליהו את העם ואת נביאי הבעל להר הכרמל. אש ירדה מן השמים על מזבח ה', וכל העם קרא: "ה' הוא האלהים".
• אליהו עולה בסערה — ואלישע ממשיך — בערך שנת 3043 לבריאה · 718 לפנה״ס. אליהו ואלישע הלכו יחד ועברו את הירדן. רכב אש וסוסי אש הפרידו ביניהם, ואליהו עלה בסערה השמימה. אלישע קיבל את אדרתו — והמשיך את דרכו.
• יונה ונינוה — בערך שנת 3120 לבריאה · 641 לפנה״ס. ה' שלח את יונה הנביא להזהיר את העיר הגדולה נינוה, אבל יונה ברח בספינה. אחרי שנבלע בדג ונפלט, הלך לנינוה — ואנשיה עשו תשובה.
• ישעיהו הנביא — בערך שנת 3140 לבריאה · 621 לפנה״ס. ישעיהו בן אמוץ ניבא בירושלים בימי ארבעה מלכים. הוא ראה את המלאכים קוראים "קדוש קדוש קדוש", הוכיח את העם על עוול, וניבא על שלום עולמי וגאולה.
• גלות עשרת השבטים — שנת 3205 לבריאה · 556 לפנה״ס. מלך אשור כבש את שומרון, בירת ממלכת ישראל, והגלה את עשרת השבטים לארצות רחוקות. ממלכת ישראל בצפון חדלה מלהתקיים.
• חזקיהו ונס סנחריב — שנת 3213 לבריאה · 548 לפנה״ס. סנחריב מלך אשור עלה על ירושלים עם צבא עצום וחירף את ה'. חזקיהו המלך התפלל בבית המקדש, ובלילה אחד מלאך ה' היכה את מחנה אשור.
• מנשה ותשובתו — בערך שנת 3250 לבריאה · 511 לפנה״ס. מנשה בן חזקיהו היה המלך הרשע ביותר בבית דוד, והעמיד אלילים אפילו בבית המקדש. אבל כשהוגלה לבבל בשלשלאות — התפלל לה' ועשה תשובה.
• ירמיהו הנביא — שנת 3298 לבריאה · 463 לפנה״ס. ירמיהו, כהן מענתות, נקרא לנבואה כשהיה נער, בשנה השלוש עשרה ליאשיהו. ארבעים שנה הזהיר את העם מפני החורבן, סבל רדיפות — ולא הפסיק לאהוב את עמו.
• יאשיהו ומציאת ספר התורה — בערך שנת 3303 לבריאה · 458 לפנה״ס. בשנה השמונה עשרה למלכות יאשיהו, בזמן שיפוץ בית המקדש, נמצא ספר תורה. המלך שמע את דבריו, קרע את בגדיו, וחידש את הברית בין העם לה'.
• גלות יהויכין — החרש והמסגר — שנת 3327 לבריאה · 434 לפנה״ס. נבוכדנצר מלך בבל הגלה את המלך יהויכין ועמו אלף מחכמי ישראל — "החרש והמסגר". כך, עוד לפני החורבן, הוכן בבבל בסיס של תורה.
• תחילת המצור על ירושלים — י' בטבת — שנת 3336 לבריאה · 425 לפנה״ס. בעשרה בטבת, בשנה התשיעית לצדקיהו, הקיף נבוכדנצר את ירושלים במצור. זו הייתה תחילת הסוף — ועל כך צמים עד היום ב"צום העשירי".
• חורבן בית המקדש הראשון — ט' באב — שנת 3338 לבריאה · 423 לפנה״ס. אחרי מצור ארוך פרצו הבבלים את חומות ירושלים, ובתשעה באב הציתו את בית המקדש. העם הוגלה לבבל, ויום זה נעשה ליום האבל הגדול של עם ישראל.

גלות בבל ונס פורים

• ״על נהרות בבל״ — החיים בגלות — שנת 3338 לבריאה · 423 לפנה״ס. אחרי חורבן בית המקדש הראשון הוגלו רבים מעם ישראל לבבל. שם, רחוק מהבית, הם למדו איך לשמור על אמונתם גם בלי ארץ ובלי מקדש.
• רצח גדליה וצום גדליה — שנת 3339 לבריאה · 422 לפנה״ס. אחרי החורבן מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם לנהל את שארית היהודים בארץ. ישמעאל בן נתניה רצח אותו, והשארית ברחה למצרים — ועל כך צמים בג' בתשרי.
• דניאל וחבריו — חנניה, מישאל ועזריה — בערך שנת 3340 לבריאה · 421 לפנה״ס. ארבעה צעירים יהודים בחצר מלך בבל שמרו על הכשרות ועל האמונה. חנניה, מישאל ועזריה סירבו להשתחוות לפסל — ויצאו בשלום מכבשן האש.
• יחזקאל וחזון העצמות היבשות — בערך שנת 3340 לבריאה · 421 לפנה״ס. הנביא יחזקאל, שהוגלה לבבל, ראה בחזון עמק מלא עצמות יבשות שקמות לתחייה. זו הייתה הבטחה שעם ישראל, שנראה ״מת״ בגלות, יחיה ויחזור לארצו.
• דניאל בגוב האריות — שנת 3389 לבריאה · 372 לפנה״ס. שרים קנאים גרמו למלך דריוש לאסור תפילה לכל אל במשך שלושים יום. דניאל המשיך להתפלל שלוש פעמים ביום מול ירושלים, הושלך לגוב האריות — ויצא בשלום.
• הצהרת כורש ושיבת ציון — שנת 3390 לבריאה · 371 לפנה״ס. כורש מלך פרס הכריז שהיהודים רשאים לחזור לירושלים ולבנות את בית ה׳. כ־42 אלף איש עלו בהנהגת זרובבל, הניחו את יסודות הבית — והעבודה נעצרה.
• משתה אחשורוש — שנת 3395 לבריאה · 366 לפנה״ס. בשנה השלישית למלכותו ערך אחשורוש, מלך פרס ומדי, משתה ענק של 180 יום ועוד שבעה ימים בשושן. המשתה נגמר בהוצאתה להורג של המלכה ושתי.
• אסתר נבחרת למלכה — שנת 3399 לבריאה · 362 לפנה״ס. אחרי ושתי חיפשו מלכה חדשה בכל הממלכה. אסתר, יתומה יהודייה שגדלה אצל דודנה מרדכי, נלקחה לארמון ונבחרה למלכה — בלי לגלות מאיזה עם היא.
• מרדכי מציל את המלך — שנת 3399 לבריאה · 362 לפנה״ס. מרדכי שמע שני שומרי סף, בגתן ותרש, מתכננים להרוג את אחשורוש. הוא סיפר לאסתר, המזימה נחשפה — והמעשה נכתב בספר דברי הימים של המלך.
• גזרת המן — שנת 3404 לבריאה · 357 לפנה״ס. המן, השר הבכיר של אחשורוש, כעס על שמרדכי לא השתחווה לו, והחליט להשמיד את כל היהודים. הוא הפיל פור (גורל) ובחר את י״ג באדר, והמלך חתם על הגזרה.
• צום אסתר ותפילה — שנת 3404 לבריאה · 357 לפנה״ס. מרדכי ביקש מאסתר לגשת למלך בלי הזמנה, דבר שעונשו מוות. אסתר ביקשה שכל יהודי שושן יצומו עליה שלושה ימים — ואז נכנסה למלך.
• נס פורים — ״ונהפוך הוא״ — שנת 3405 לבריאה · 356 לפנה״ס. בלילה שבו נדדה שנת המלך התחיל המהפך: מרדכי כובד, המן נתלה על העץ שהכין, והיהודים ניצחו את אויביהם בי״ג באדר. מאז חוגגים פורים בי״ד באדר.

שיבת ציון ובית שני

• בניין בית שני וחנוכתו — שנת 3412 לבריאה · 349 לפנה״ס. בעידוד הנביאים חגי וזכריה חזרו העולים לבנות את בית המקדש. ב־ג׳ באדר, בשנה השישית לדריוש, הושלם הבית השני ונחנך בשמחה גדולה.
• עזרא הסופר עולה לארץ — שנת 3413 לבריאה · 348 לפנה״ס. עזרא, כהן וסופר גדול בתורה, עלה מבבל לירושלים עם קבוצת עולים. הוא החזיר את לימוד התורה למרכז החיים ותיקן תקנות שאנחנו נוהגים בהן עד היום.
• אנשי כנסת הגדולה — בערך שנת 3413 לבריאה · 348 לפנה״ס. בית דין גדול של 120 זקנים, ובהם נביאים אחרונים, הנהיג את העם בתחילת ימי הבית השני. הם תיקנו את נוסח התפילה והברכות והשלימו את כתיבת ספרי התנ״ך האחרונים.
• נחמיה בונה את החומה — שנת 3426 לבריאה · 335 לפנה״ס. נחמיה, שר המשקים של מלך פרס, קיבל רשות לעלות לירושלים ההרוסה. למרות התנגדות ואיומים, בנה העם את חומת העיר ב־52 ימים בלבד.
• סוף תקופת הנבואה — חגי, זכריה ומלאכי — בערך שנת 3448 לבריאה · 313 לפנה״ס. חגי, זכריה ומלאכי היו הנביאים האחרונים בעם ישראל. אחרי מותם ״נסתלקה רוח הקודש מישראל״, ומאז התורה עוברת דרך החכמים.
• אלכסנדר מוקדון ושמעון הצדיק — שנת 3448 לבריאה · 313 לפנה״ס. אלכסנדר מוקדון כבש את האימפריה הפרסית. כשהכותים ביקשו ממנו להחריב את בית המקדש, יצא לקראתו שמעון הצדיק הכהן הגדול — והמלך היווני השתחווה לפניו.
• תרגום השבעים — בערך שנת 3515 לבריאה · 246 לפנה״ס. המלך תלמי, מלך מצרים, כינס 72 זקנים יהודים וציווה עליהם לתרגם את התורה ליוונית. בנס, כולם תרגמו באותו אופן — אבל חז״ל ראו ביום הזה יום קשה לישראל.
• גזרות אנטיוכוס — בערך שנת 3619 לבריאה · 142 לפנה״ס. המלך היווני אנטיוכוס ניסה לעקור את התורה מעם ישראל: הוא אסר שבת, ברית מילה וראש חודש, טימא את בית המקדש והציב בו עבודה זרה.
• מתתיהו והחשמונאים — בערך שנת 3620 לבריאה · 141 לפנה״ס. במודיעין סירב מתתיהו הכהן להקריב לאליל וקרא ״מי לה׳ אליי״. הוא ובניו — ובראשם יהודה המכבי — יצאו למלחמה של מעטים נגד צבא יוון.
• נס חנוכה — שנת 3622 לבריאה · 139 לפנה״ס. החשמונאים ניצחו, טיהרו את בית המקדש ומצאו רק פך שמן אחד טהור. השמן הספיק ליום אחד, אבל דלק שמונה ימים — ומאז מדליקים נרות חנוכה.
• הזוגות — הלל ושמאי — שנת 3728 לבריאה · 33 לפנה״ס. בימי בית שני הנהיגו את העם ״זוגות״ של חכמים — נשיא ואב בית דין. הזוג המפורסם ביותר הוא הלל ושמאי, ששני בתי המדרש שלהם עיצבו את ההלכה.
• הורדוס ובניית הבית המפואר — בערך שנת 3742 לבריאה · 19 לפנה״ס. הורדוס, מלך אכזר שהרג את חכמי ישראל, שיפץ והגדיל את בית המקדש לבניין מפואר במיוחד. חז״ל אמרו: ״מי שלא ראה בניין הורדוס — לא ראה בניין נאה מימיו״.
• המרד הגדול ברומאים — בערך שנת 3826 לבריאה · 66. בשנים האחרונות של הבית השני מרדו היהודים ברומא. העם היה מפולג ושנאת חינם שררה בין הקבוצות — והמרד הסתיים בחורבן.
• חורבן בית שני — שנת 3828 לבריאה · 68. בתשעה באב בשנת 3828 שרפו הרומאים בפיקוד טיטוס את בית המקדש השני — באותו יום שבו נחרב הבית הראשון. ירושלים נחרבה, ועם ישראל יצא לגלות ארוכה.

התנאים והמשנה

• רבן יוחנן בן זכאי: "תן לי יבנה וחכמיה" — שנת 3828 לבריאה · 68. בזמן המצור הרומי על ירושלים יצא רבן יוחנן בן זכאי מן העיר וביקש מהמצביא הרומי את יבנה וחכמיה. בזכות הבקשה הקטנה הזאת נשמרה התורה גם אחרי חורבן בית המקדש.
• מצדה — בערך שנת 3831 לבריאה · 71. אחרי חורבן ירושלים המשיכה קבוצת לוחמים יהודים להחזיק במבצר מצדה שליד ים המלח. לפי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, כשהרומאים עמדו לפרוץ פנימה — בחרו המגינים למות ולא ליפול בשבי.
• רבן גמליאל ביבנה ותפילת שמונה עשרה — בערך שנת 3850 לבריאה · 90. רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין ביבנה, איחד את העם אחרי החורבן. בבית דינו סודרה תפילת "שמונה עשרה" — העמידה — שאנחנו מתפללים עד היום.
• רבי עקיבא: מרועה צאן לגדול הדור — בערך שנת 3850 לבריאה · 90. רבי עקיבא היה רועה צאן פשוט שלא ידע לקרוא עד גיל ארבעים. בזכות התמדה ואשה שהאמינה בו, הפך לגדול חכמי ישראל ולמורם של אלפי תלמידים.
• מרד בר כוכבא ונפילת ביתר — שנת 3893 לבריאה · 133. שישים שנה אחרי החורבן מרדו היהודים ברומא בהנהגת שמעון בר כוסבא. המרד הצליח בתחילה, אך נגמר בנפילת העיר ביתר בתשעה באב והרג נורא.
• עשרה הרוגי מלכות ומות רבי עקיבא — בערך שנת 3895 לבריאה · 135. אחרי המרד גזרו הרומאים איסור על לימוד תורה וקיום מצוות. גדולי החכמים, ובהם רבי עקיבא, מסרו את נפשם — ונזכרים כ"עשרה הרוגי מלכות".
• רבי שמעון בר יוחאי במערה — בערך שנת 3900 לבריאה · 140. רבי שמעון בר יוחאי ובנו הסתתרו מפני הרומאים במערה שלוש עשרה שנה ולמדו שם תורה. ל"ג בעומר קשור ביום ההילולא שלו.
• כנס אושא: החכמים חוזרים ללמד — בערך שנת 3900 לבריאה · 140. בסוף שעת השמד התכנסו החכמים בעיר אושא שבגליל וחידשו את בית הדין ואת הלימוד. שם נקבעו תקנות חשובות לחיי המשפחה.
• רבי מאיר — המאיר עיני חכמים — בערך שנת 3910 לבריאה · 150. רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, היה מגדולי חכמי המשנה. משניות רבות ללא שם הן מדבריו, והוא ידוע גם בזכות אשתו החכמה ברוריה.
• רבי יהודה הנשיא חותם את המשנה — בערך שנת 3948 לבריאה · 188. רבי יהודה הנשיא — "רבי" — אסף את התורה שבעל פה וסידר אותה בשישה סדרים. כך נוצרה המשנה, היסוד של כל התורה שבעל פה.

האמוראים והתלמוד

• רב ושמואל מייסדים את ישיבות בבל — שנת 3979 לבריאה · 219. רב, תלמידו של רבי, ירד מארץ ישראל לבבל וייסד ישיבה גדולה בסורא. יחד עם שמואל מנהרדעא הפכו את בבל למרכז תורה ענק.
• אביי ורבא — "הוויות דאביי ורבא" — בערך שנת 4090 לבריאה · 330. אביי ורבא היו שני אמוראים גדולים בבבל, שהוויכוחים ביניהם ממלאים את הגמרא. ברוב המחלוקות ההלכה כרבא.
• התלמוד הירושלמי נחתם — בערך שנת 4110 לבריאה · 350. חכמי ארץ ישראל, ובראשם תורתו של רבי יוחנן בטבריה, אספו את דיוניהם על המשנה לספר: התלמוד הירושלמי. הוא נחתם בזמן קשה של רדיפות.
• הלל השני קובע את הלוח העברי — שנת 4119 לבריאה · 359. הלל השני, נשיא בארץ ישראל, פרסם את חשבון הלוח העברי הקבוע. בזכותו יהודים בכל העולם חוגגים את החגים באותו יום — עד היום.
• רב אשי ורבינא חותמים את התלמוד הבבלי — בערך שנת 4260 לבריאה · 500. רב אשי בסורא אסף וסידר את כל דיוני האמוראים במשך כשישים שנה. רבינא השלים את העבודה, וכך נחתם התלמוד הבבלי — הספר שבמרכז הלימוד היהודי.

הסבוראים והגאונים

• הסבוראים — העורכים השקטים של התלמוד — בערך שנת 4270 לבריאה · 510. אחרי חתימת התלמוד באו חכמים שנקראו "סבוראים". הם השלימו את עריכת הגמרא והוסיפו בה הסברים, בלי לחלוק על האמוראים.
• תקופת הגאונים: ישיבות סורא ופומבדיתא — שנת 4349 לבריאה · 589. ראשי הישיבות בבבל נקראו "גאונים". במשך כ־450 שנה הם היו הסמכות התורנית של כל היהודים בעולם, וענו על שאלות שנשלחו אליהם מכל מקום.
• סדר רב עמרם גאון — הסידור הראשון — בערך שנת 4620 לבריאה · 860. רב עמרם גאון שלח לקהילות ספרד את סדר התפילות של כל השנה. זהו הסידור השלם הראשון שידוע לנו.
• רב סעדיה גאון — לוחם האמונה — שנת 4688 לבריאה · 928. רב סעדיה גאון, יליד מצרים, מונה לגאון ישיבת סורא. הוא תרגם את התורה לערבית, כתב את "האמונות והדעות" ונלחם נגד הקראים.
• רב האי גאון — סוף תקופת הגאונים — שנת 4798 לבריאה · 1038. רב האי גאון עמד בראש ישיבת פומבדיתא כארבעים שנה ונחשב לגדול הגאונים. עם פטירתו הסתיימה תקופת הגאונים, ומרכז התורה עבר למערב.

הראשונים

• רש"י — המורה של כל עם ישראל — שנת 4800 לבריאה · 1040. רבי שלמה יצחקי — רש"י — נולד בטרויש שבצרפת. הוא כתב פירוש לכל התורה ולכמעט כל התלמוד, שבלעדיו כמעט אי אפשר ללמוד עד היום.
• הרי"ף — "התלמוד הקטן" — בערך שנת 4848 לבריאה · 1088. רבי יצחק אלפסי — הרי"ף — סיכם את ההלכה מתוך התלמוד בספר אחד. בגיל 75 עבר לספרד והקים ישיבה בלוסנה, וספרו הפך לאחד משלושת עמודי השולחן ערוך.
• הרמב"ם נולד בקורדובה — שנת 4898 לבריאה · 1138. רבי משה בן מימון — הרמב"ם — נולד בקורדובה שבספרד. בנעוריו נאלצה משפחתו לנדוד מפני רדיפות, והנדודים עיצבו את אחד מגדולי החכמים בכל הדורות.
• רבי יהודה הלוי והכוזרי — בערך שנת 4900 לבריאה · 1140. רבי יהודה הלוי, המשורר הגדול של ספרד, כתב את "ספר הכוזרי" ובו הסביר את אמונת ישראל. בסוף ימיו יצא לארץ ישראל, כי "ליבי במזרח".
• בעלי התוספות ורבנו תם — שנת 4907 לבריאה · 1147. נכדיו ותלמידיו של רש"י בצרפת ובגרמניה כתבו "תוספות" לפירושו לתלמוד. בראשם עמד רבנו תם, שגם ניצל בנס מפורעי מסע הצלב.
• הרמב"ם בפוסטאט: רופא, מנהיג ומורה — בערך שנת 4926 לבריאה · 1166. הרמב"ם התיישב בפוסטאט, ליד קהיר שבמצרים. שם היה רופא בחצר השליט, מנהיג הקהילה, וענה למכתבים מכל העולם היהודי.
• משנה תורה ומורה נבוכים — בערך שנת 4940 לבריאה · 1180. הרמב"ם כתב את "משנה תורה" — ספר ההלכה הראשון שמקיף את כל התורה כולה. אחריו כתב את "מורה נבוכים", ספר אמונה ומחשבה.
• הרמב"ן: ויכוח ברצלונה והעלייה לירושלים — שנת 5027 לבריאה · 1267. הרמב"ן מגירונה ניצח בוויכוח פומבי מול כומר נוצרי בברצלונה, ונאלץ לברוח מספרד. בשנת 5027 עלה לירושלים וחידש בה את הקהילה היהודית.
• הרא"ש — מגרמניה לטולדו — שנת 5065 לבריאה · 1305. רבנו אשר בן יחיאל — הרא"ש — ברח מרדיפות בגרמניה והגיע לטולדו שבספרד. הוא חיבר את תורת אשכנז ותורת ספרד, ופסקיו הם אחד משלושת עמודי השולחן ערוך.
• בעל הטורים וספר "ארבעה טורים" — בערך שנת 5100 לבריאה · 1340. רבי יעקב, בנו של הרא"ש, חילק את כל ההלכה הנוהגת לארבעה חלקים — "ארבעה טורים". המבנה הזה הפך לשלד של השולחן ערוך, שמשמש אותנו עד היום.

גירוש ספרד, צפת ומרן השולחן ערוך

• גירוש ספרד ודון יצחק אברבנאל — שנת 5252 לבריאה · 1492. בשנת 5252 גירשו מלכי ספרד את כל היהודים מארצם. דון יצחק אברבנאל, מגדולי החכמים והמנהיגים, ניסה לבטל את הגזירה — ובסוף בחר לצאת עם עמו לגלות.
• גירוש פורטוגל והאנוסים — שנת 5257 לבריאה · 1497. רבים ממגורשי ספרד ברחו לפורטוגל השכנה, אך כעבור כמה שנים גם שם נגזרה עליהם גזירה. רבים הוכרחו בכוח להתנצר — והם נקראו "אנוסים".
• התלמוד נדפס בוונציה — שנת 5280 לבריאה · 1520. בשנים 5280–5283 נדפס בוונציה לראשונה התלמוד הבבלי כולו. צורת הדף שנקבעה אז — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות מסביב — נשארה עד היום.
• צפת — עיר המקובלים וחידוש הסמיכה — שנת 5298 לבריאה · 1538. אחרי גירוש ספרד הפכה צפת, עיר קטנה בגליל, למרכז התורה החשוב בעולם. שם ניסה רבי יעקב בירב לחדש את ה"סמיכה" הקדומה.
• רבי שלמה אלקבץ ו"לכה דודי" — בערך שנת 5300 לבריאה · 1540. בצפת חיבר המקובל רבי שלמה אלקבץ את הפיוט "לכה דודי", שבו מקבלים את השבת כמו כלה. היום שרים אותו בכל בתי הכנסת בעולם בליל שבת.
• מרן רבי יוסף קארו — ספר "בית יוסף" — שנת 5302 לבריאה · 1542. רבי יוסף קארו, שנולד שנים מעטות לפני גירוש ספרד, השלים בצפת את ספרו הענק "בית יוסף". בספר הוא בירר כל הלכה מתוך כל דברי הראשונים — עבודה של עשרים שנה.
• הרמ״ק — רבי משה קורדובירו — שנת 5308 לבריאה · 1548. רבי משה קורדובירו (הרמ״ק) היה מגדולי המקובלים בצפת. הוא סידר את תורת הקבלה בספרו "פרדס רימונים", וכתב גם את "תומר דבורה" על מידות טובות.
• השולחן ערוך נדפס — "מרן" לכל ספרד ועדות המזרח — שנת 5325 לבריאה · 1565. בשנת 5325 נדפס בוונציה "שולחן ערוך" — הקיצור הברור של בית יוסף. מאז הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל, ולעדות ספרד והמזרח — מרן הוא הפוסק.
• האר״י הקדוש בצפת — שנים 5330–5332 לבריאה · 1570–1572. רבי יצחק לוריא, האר״י הקדוש, הגיע לצפת ממצרים ולימד בה רק כשנתיים וחצי. אבל תורתו שינתה את עולם הקבלה, את התפילה ואת המנהגים לדורות.
• הרמ״א והמפה — ההגהות לאשכנזים — בערך שנת 5331 לבריאה · 1571. בקרקוב שבפולין כתב רבי משה איסרליש (הרמ״א) הערות על השולחן ערוך, לפי מנהגי אשכנז. הוא קרא להן "המפה" — מפה שפורסים על השולחן הערוך.

האחרונים

• גזרות ת״ח ות״ט — שנים 5408–5409 לבריאה · 1648–1649. בשנים 5408–5409 פרץ באוקראינה מרד של קוזקים בהנהגת חמלניצקי, ורבבות יהודים נרצחו וקהילות שלמות נחרבו. את האסון זוכרים בשם "גזרות ת״ח ות״ט".
• הבעל שם טוב — שנת 5458 לבריאה · 1698. רבי ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב (הבעש״ט), נולד בשנת 5458. הוא לימד שכל יהודי, גם הפשוט ביותר, יכול להתקרב לה' בשמחה ובתפילה מכל הלב — ומתורתו צמחה תנועת החסידות.
• הגר״א — הגאון מווילנא — שנת 5480 לבריאה · 1720. רבי אליהו מווילנא, הגר״א, נולד בשנת 5480. הוא נחשב לאחד מגאוני התורה הגדולים בכל הדורות — ידע את כל התורה בעל פה, ולמד יומם ולילה.
• החיד״א — חכם מירושלים לכל העולם — שנת 5484 לבריאה · 1724. רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א, נולד בירושלים בשנת 5484. הוא נסע כשליח של ארץ ישראל לקהילות רבות בעולם, וכתב עשרות ספרים בהלכה, בקבלה ובתולדות החכמים.
• עליות לארץ ישראל במאות ה-18–19 — בערך שנת 5537 לבריאה · 1777. במאות ה-18 וה-19 עלו לארץ ישראל קבוצות של חכמים ותלמידים — מתלמידי הבעש״ט, מתלמידי הגר״א, ממרוקו, מתימן ועוד — ובנו מחדש את הקהילות בירושלים, בצפת, בטבריה ובחברון.
• הבן איש חי בבגדד — שנת 5594 לבריאה · 1834. רבי יוסף חיים מבגדד, שנקרא על שם ספרו "בן איש חי", היה מגדולי חכמי עדות המזרח. בדרשותיו לימד הלכה ומוסר בצורה שכל אחד יכול להבין, וספרו נמצא עד היום בכל בית ספרדי.
• החפץ חיים — שנת 5633 לבריאה · 1873. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין פרסם בשנת 5633 את ספרו "חפץ חיים" על איסור לשון הרע — ומאז כולם קוראים לו בשם הספר. הוא כתב גם את "משנה ברורה".
• הרב קוק — שנת 5664 לבריאה · 1904. הרב אברהם יצחק הכהן קוק עלה לארץ ישראל בשנת 5664 ושימש רב ביפו, ואחר כך בירושלים. הוא היה הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל, ואהב כל יהודי.
• מרן הרב עובדיה יוסף: הולדתו בבגדד ועלייתו — שנת 5681 לבריאה · 1920. הרב עובדיה יוסף זצ״ל נולד בבגדד, ובגיל ארבע עלה עם משפחתו לירושלים. הוא גדל בעוני, אך כבר כנער נודע כעילוי בתורה.
• השואה — שנים 5699–5705 לבריאה · 1939–1945. בשנים 5699–5705 רצחו הנאצים ועוזריהם שישה מיליון יהודים, ביניהם כמיליון וחצי ילדים. את זכרם מתייחדים ביום השואה, ובעשרה בטבת — "יום הקדיש הכללי".

דורנו: השואה, המדינה והרב עובדיה

• הרב עובדיה במצרים — דיין ומורה הוראה — שנת 5707 לבריאה · 1947. בשנת 5707 נשלח הרב עובדיה יוסף, אז אברך צעיר, לכהן כראש בית הדין ומורה הוראה בקהיר שבמצרים. שם פגש לראשונה את הצורך הגדול לחזק את ההלכה בקהילות עדות המזרח.
• הקמת מדינת ישראל — ה׳ באייר 5708 · 1948. בה׳ באייר 5708 הוכרז על הקמת מדינת ישראל. לראשונה מזה כמעט אלפיים שנה, היה לעם ישראל שוב בית ריבוני בארצו.
• עליית יהודי ארצות ערב — כנפי נשרים ועזרא ונחמיה — שנים 5709–5712 לבריאה · 1949–1952. בשנים הראשונות של המדינה עלו לארץ כמעט כל יהודי תימן במבצע "כנפי נשרים", וכמעט כל יהודי עיראק במבצע "עזרא ונחמיה". קהילות עתיקות של אלפי שנים עברו לארץ ישראל.
• "יביע אומר" — ספר השו״ת של הרב עובדיה — שנת 5714 לבריאה · 1954. בשנת 5714 יצא לאור הכרך הראשון של שו״ת "יביע אומר" — תשובות הלכתיות של הרב עובדיה יוסף. הסדרה, שגדלה לכרכים רבים, נחשבת לאחת מאבני היסוד של ההלכה בדורנו.
• מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים — כ״ח באייר 5727 · 1967. בכ״ח באייר 5727 שבה העיר העתיקה של ירושלים לידי עם ישראל, ויהודים יכלו שוב להתפלל ליד הכותל המערבי אחרי תשע־עשרה שנה.
• הרב עובדיה — הראשון לציון והרב הראשי לישראל — שנת 5733 לבריאה · 1973. בשנת 5733 נבחר הרב עובדיה יוסף לרב הראשי הספרדי לישראל — "הראשון לציון" — ושימש בתפקיד עשר שנים, עד 5743.
• "יחוה דעת" ו"חזון עובדיה" — הלכה לכל בית — שנת 5737 לבריאה · 1977. לצד "יביע אומר" הלמדני, כתב הרב עובדיה ספרים שמתאימים לכל אחד: "חזון עובדיה" על הלכות החגים והשבת, ו"יחוה דעת" — תשובות קצרות וברורות לשאלות של יום־יום.
• "להחזיר עטרה ליושנה" — חיזוק התורה בעדות המזרח — בערך שנת 5744 לבריאה · 1984. הרב עובדיה הקדיש את חייו למטרה אחת: "להחזיר עטרה ליושנה" — להחזיר את כבודה של תורת חכמי ספרד והמזרח, ולחזק את לימוד התורה ושמירת המצוות בקרב בני העדות.
• פטירת מרן הרב עובדיה יוסף — ההלוויה הגדולה — ג׳ בחשוון 5774 · 2013. בג׳ בחשוון 5774 נפטר מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל, בגיל 93. מאות אלפים ליוו אותו בירושלים — ההלוויה הגדולה ביותר שנראתה בארץ.
• עד היום — והסיפור ממשיך — שנת 5787 לבריאה · 2026. מאדם הראשון, דרך אברהם אבינו, מתן תורה, הנביאים, חכמי המשנה והתלמוד, הראשונים, מרן והרב עובדיה — שרשרת אחת ארוכה מגיעה עד היום. והחוליה הבאה בשרשרת היא אתם.