מילון מושגים ביהדות

מושגי יסוד ביהדות — הסבר קצר ופשוט לכל מילה

הלכה: החוק היהודי המעשי: מה עושים, מתי ואיך.
מנהג: דרך שנהגו בה קהילות במשך דורות, גם אם לא כתובה כחובה בתורה.
תורה שבכתב: חמשת חומשי תורה, ובמובן רחב כל התנ"ך.
תורה שבעל פה: ההסבר והפירוט של התורה שנמסרו מדור לדור, ונכתבו לבסוף במשנה ובתלמוד.
תנ"ך: ראשי תיבות של תורה, נביאים, כתובים: עשרים וארבעה ספרי הקודש.
חומש: אחד מחמשת חלקי התורה: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.
משנה: הקובץ הראשון של התורה שבעל פה. רבי יהודה הנשיא סידר אותו בסביבות שנת 200 לספירה.
גמרא: הדיון וההסבר של חכמים על המשנה. יחד עם המשנה היא נקראת 'תלמוד'.
תלמוד: המשנה והגמרא יחד. התלמוד הבבלי הוא העיקרי, ויש גם תלמוד ירושלמי.
חז"ל: ראשי תיבות של 'חכמינו זכרם לברכה': חכמי המשנה והתלמוד.
תנאים: חכמי המשנה.
אמוראים: חכמי הגמרא, שפירשו את המשנה.
ראשונים: גדולי החכמים מתקופת הגאונים ועד בערך זמן השולחן ערוך, כמו רש"י והרמב"ם.
אחרונים: חכמים ופוסקים מזמן השולחן ערוך ועד היום.
פוסק: רב שקובע הלכה למעשה.
שו"ת: שאלות ותשובות: ספר של תשובות הלכתיות לשאלות מעשיות.
שולחן ערוך: ספר ההלכה המרכזי, שכתב רבי יוסף קארו (מרן) במאה ה-16.
מרן: כינוי לרבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. הספרדים פוסקים כמותו.
רמ"א: רבי משה איסרליש. הוא הוסיף לשולחן ערוך הגהות לפי מנהג אשכנז.
אורח חיים: החלק של השולחן ערוך שעוסק בחיי היום-יום: תפילה, ברכות, שבת וחגים.
סימן: פרק בספר הלכה, למשל 'שולחן ערוך אורח חיים סימן קכה'.
סעיף: הלכה אחת בתוך סימן.
משנה ברורה: פירוש מרכזי על השולחן ערוך אורח חיים, של החפץ חיים. הוא מקובל בעיקר אצל אשכנזים.
הרב עובדיה יוסף: מגדולי הפוסקים בדור האחרון (תרפ"א–תשע"ד). פסק לפי מרן השולחן ערוך, והחזיר את ההלכה הספרדית ליושנה.
יביע אומר: ספר שאלות ותשובות של הרב עובדיה יוסף.
יחוה דעת: ספר שאלות ותשובות של הרב עובדיה יוסף, בשפה קצרה וברורה.
חזון עובדיה: ספרי הלכה של הרב עובדיה יוסף על שבת, חגים, ברכות ואבלות.
הליכות עולם: ספר הלכה של הרב עובדיה יוסף, מסודר לפי פרשות השבוע.
ילקוט יוסף: סיכום הלכות לפי פסקי הרב עובדיה יוסף. בנו, הרב יצחק יוסף, ערך אותו לפי סדר השולחן ערוך.
הלכה ברורה: חיבור על השולחן ערוך לפי פסקי הרב עובדיה יוסף. בנו, הרב דוד יוסף, כתב אותו.
קבלה: תורת הסוד, החלק הפנימי של התורה. ספר הזוהר הוא הספר המרכזי שלה.
זוהר: הספר המרכזי של הקבלה. הוא מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי.
האר"י: רבי יצחק לוריא, מגדולי המקובלים בצפת במאה ה-16. הרבה ממנהגי התפילה של הספרדים באים ממנו.
רמב"ם: רבי משה בן מימון, מגדולי הראשונים. כתב את 'משנה תורה' ואת שלושה עשר העיקרים.
נוסח: הסדר והמילים המדויקים של התפילה לפי מסורת של קהילה.
עדות המזרח: הנוסח של יהודי ספרד וארצות המזרח לפי האר"י. זה הנוסח שהרב עובדיה הנהיג, והוא ברירת המחדל באתר.
נוסח אשכנז: נוסח התפילה של יהודי מרכז ומזרח אירופה.
נוסח ספרד: נוסח של חסידים אשכנזים, שמשלב את נוסח אשכנז עם מנהגי האר"י. הוא שונה מנוסח עדות המזרח.
ספרדים: יהודים שמוצאם מספרד, צפון אפריקה וארצות המזרח. הם פוסקים לפי מרן השולחן ערוך.
אשכנזים: יהודים שמוצאם ממרכז ומזרח אירופה. הם נוהגים לפי הרמ"א.
סידור: ספר התפילות לכל ימות השנה.
מחזור: ספר התפילות לחגים, ובעיקר לראש השנה וליום כיפור.
תפילה: דיבור עם ה': שבח, בקשה והודיה. במובן המצומצם הכוונה לתפילת העמידה.
שחרית: תפילת הבוקר. אברהם אבינו תיקן אותה.
מנחה: תפילת אחר הצהריים. יצחק אבינו תיקן אותה.
ערבית: תפילת הלילה, שנקראת גם 'מעריב'. יעקב אבינו תיקן אותה.
מוסף: תפילה נוספת בשבת, בראש חודש ובחגים, במקום קרבן המוסף.
נעילה: תפילה חמישית שמתפללים רק ביום כיפור, לקראת סוף היום.
עמידה: התפילה המרכזית, שאומרים בעמידה ובלחש.
שמונה עשרה: שם נוסף לעמידה של חול. במקור היו בה 18 ברכות, ואחר כך הוסיפו ברכה אחת.
ברכה: משפט שמודה לה' או מבקש ממנו, ופותח או נחתם ב'ברוך אתה ה''.
ברכה לבטלה: ברכה עם שם ה' שנאמרה בלי צורך. אסור לעשות זאת, ולכן בספק לא מברכים.
ספק ברכות להקל: כלל הלכתי: כשיש ספק אם צריך לברך, לא מברכים. כך נזהרים מברכה לבטלה.
אמן: תשובה לברכה. פירושה 'זה אמת, ואני מסכים'.
ברוך הוא וברוך שמו: תשובה כשהחזן אומר 'ברוך אתה ה''. לא עונים אותה בברכות שיוצאים בהן ידי חובה.
כוונה: תשומת לב ומחשבה על מה שאומרים ולפני מי עומדים.
מניין: עשרה גברים מעל גיל בר מצווה. רק בהם אומרים דברים שבקדושה.
דבר שבקדושה: קטע בתפילה שאפשר לומר רק במניין, כמו קדיש, קדושה, ברכו וקריאת התורה.
ש"ץ: שליח ציבור: מי שמוביל את התפילה ומתפלל בשם כולם. נקרא גם 'חזן'.
חזן: שם נוסף לשליח הציבור.
חזרת הש"ץ: החזן חוזר על העמידה בקול, והקהל עונה. מוסיפים בה קדושה.
בלחש: בשקט: השפתיים זזות והמתפלל עצמו שומע, אבל אחרים לא.
קול רם: בקול שהציבור שומע.
כריעה: כפיפת הגוף, למשל ב'ברוך' שבעמידה. זוקפים כשאומרים את השם.
השתחוויה: כריעה עמוקה. היום עושים אותה בעיקר בעלינו ובימים הנוראים.
שלוש פסיעות: בסוף העמידה פוסעים שלושה צעדים לאחור, כמו שנפרדים ממלך.
עושה שלום: המשפט שבסופו פוסעים לאחור ומשתחווים לצדדים בסוף העמידה ובסוף הקדיש.
מזרח: בתפילה פונים לכיוון ירושלים. מארצות המערב זה בערך לכיוון מזרח.
ברכות השחר: סדרת ברכות קצרות בבוקר, שמודות על דברים יומיומיים.
מודה אני: המשפט הראשון שאומרים בבוקר, עוד לפני נטילת ידיים.
נטילת ידיים: שטיפת הידיים מכלי בשלוש פעמים לסירוגין, בבוקר ולפני אכילת לחם.
אשר יצר: ברכה שאומרים אחרי יציאה מהשירותים. היא מודה על פעולת הגוף.
ברכות התורה: ברכות שמברכים בבוקר לפני לימוד תורה.
קרבנות: הפרשות בתורה שמתארות את הקרבנות במקדש. אומרים אותן היום במקום להקריב.
קרבן: מנחה שהקריבו בבית המקדש לה'.
תמיד: קרבן שהוקרב פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים. שחרית ומנחה נתקנו כנגדו.
פטום הקטורת: פסוקים וברייתא שמתארים איך הכינו את הקטורת במקדש. נוהגים לאומרם בכל יום.
קטורת: תערובת של בשמים שהקטירו במקדש בבוקר ובערב.
עקדה: הסיפור שבו אברהם הביא את יצחק להר המוריה. אומרים אותו בבוקר.
פסוקי דזמרה: מזמורי שבח שבין 'ברוך שאמר' ל'ישתבח'.
הודו: פסוקים מספר דברי הימים. בנוסח עדות המזרח אומרים אותם לפני 'ברוך שאמר'.
ברוך שאמר: הברכה שפותחת את פסוקי דזמרה.
מזמור לתודה: מזמור ק' בתהלים, שבא במקום קרבן תודה. לא אומרים אותו בשבת ובחג.
אשרי: 'תהלה לדוד' (תהלים קמה) עם פסוקים לפניו. אומרים אותו שלוש פעמים ביום.
הללויה: מזמורים קמו–קנ בתהלים, שכל אחד מהם פותח ב'הללויה'.
ויברך דוד: פסוקי ברכה של דוד המלך. נוהגים לאומרם בעמידה.
שירת הים: השירה שמשה ובני ישראל שרו אחרי קריעת ים סוף, 'אז ישיר'.
ישתבח: הברכה שחותמת את פסוקי דזמרה.
ברכו: קריאה של החזן לציבור לברך את ה'. הקהל עונה 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'.
קריאת שמע: שלוש פרשיות מן התורה, שקוראים בבוקר ובערב. הפסוק הראשון שלהן הוא 'שמע ישראל'.
שמע ישראל: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד': הצהרת האמונה היסודית.
ברוך שם כבוד מלכותו: משפט שאומרים בלחש אחרי 'שמע ישראל'.
קבלת עול מלכות שמים: קבלה של ה' כמלך ושל מצוותיו, בקריאת שמע.
ברכות קריאת שמע: הברכות שלפני קריאת שמע ואחריה: יוצר אור, אהבת עולם, אמת ויציב. בערבית: המעריב ערבים, אהבת עולם, אמת ואמונה, השכיבנו.
גאולה לתפילה: הכלל שלא מפסיקים בין ברכת 'גאל ישראל' לעמידה.
קדושה: קטע בחזרת הש"ץ שבו אומרים 'קדוש קדוש קדוש' כמו המלאכים. עומדים ברגליים צמודות.
כתר: נוסח הקדושה במוסף בנוסח עדות המזרח: 'כתר יתנו לך'.
קדושה דסדרא: פסוקי הקדושה עם תרגום לארמית ב'ובא לציון'.
מודים: ברכת ההודיה בעמידה. כורעים בתחילתה ובסופה.
מודים דרבנן: נוסח הודיה שהקהל אומר בשקט כשהחזן אומר 'מודים'.
ברכת כהנים: הכהנים מברכים את העם בברכה המשולשת מן התורה. נקראת גם 'נשיאת כפיים' ו'דוכן'.
כהן: צאצא של אהרן הכהן. הכהנים מברכים את העם ועולים ראשונים לתורה.
לוי: צאצא של שבט לוי. הוא עולה שני לתורה ונוטל ידיים לכהנים.
ישראל: יהודי שאינו כהן ואינו לוי. וגם שם העם כולו.
קדיש: תפילה בארמית שבה מבקשים שהשם של ה' יתגדל ויתקדש. נאמרת רק במניין.
יהא שמיה רבא: התשובה המרכזית בקדיש: 'יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא'.
חצי קדיש: קדיש קצר שמפריד בין חלקי התפילה.
קדיש תתקבל: קדיש שלם, שבו מבקשים שה' יקבל את התפילה. אומרים אותו אחרי העמידה.
קדיש יתום: קדיש שאבלים אומרים לעילוי נשמת הנפטר. נקרא גם 'קדיש יהא שלמא'.
קדיש על ישראל: קדיש דרבנן: נאמר אחרי לימוד דברי חכמים, ומתפלל גם על הלומדים.
תחנון: בקשת רחמים וסליחה אחרי העמידה, עם וידוי ונפילת אפיים.
נפילת אפיים: חלק מתחנון. אומרים אותו בישיבה. הספרדים אומרים מזמור כ"ה בלי להטות את הראש, והאשכנזים משעינים את הראש על הזרוע.
וידוי: אמירה בפה של חטאים ('אשמנו, בגדנו…'). זה חלק מתשובה.
י"ג מידות: שלוש עשרה מידות הרחמים ('ה' ה' אל רחום וחנון…'). אומרים אותן רק במניין.
אבינו מלכנו: בקשות קצרות שאומרים בעשרת ימי תשובה ובתעניות.
ובא לציון: קטע לקראת סוף שחרית, שיש בו קדושה עם תרגום.
שיר של יום: המזמור שהלויים שרו בבית המקדש בכל יום בשבוע.
עלינו לשבח: תפילת הסיום, שבה מכריזים שה' הוא מלך כל העולם.
אין כאלהינו: פיוט שבח קצר לקראת סוף שחרית.
פתיחת אליהו: קטע מן הזוהר שנוהגים לומר לפני התפילה בנוסח עדות המזרח.
לשם יחוד: נוסח כוונה מן הקבלה שאומרים לפני מצוות ותפילות.
השכיבנו: ברכה בערבית שמבקשת שמירה בלילה.
אתה חוננתנו: תוספת בעמידה של מוצאי שבת וחג, כדי להבדיל בין קודש לחול.
יעלה ויבוא: תוספת בעמידה ובברכת המזון בראש חודש ובחגים.
על הניסים: תוספת הודיה בעמידה ובברכת המזון בחנוכה ובפורים.
מוריד הטל: תוספת בברכה השנייה של העמידה בקיץ, לפי מנהג הספרדים.
משיב הרוח ומוריד הגשם: הזכרת גשמים בברכה השנייה של העמידה, משמיני עצרת ועד פסח.
ברך עלינו: ברכת השנים בחורף בנוסח הספרדים. מבקשים בה טל ומטר.
ברכנו: ברכת השנים בקיץ בנוסח הספרדים.
עננו: תוספת בתפילה בימי תענית.
זכרנו לחיים: תוספות בעמידה בעשרת ימי תשובה.
המלך הקדוש: חתימת הברכה השלישית בעמידה בעשרת ימי תשובה. מי ששכח חוזר לראש התפילה.
שומע תפילה: ברכת 'שמע קולנו' בעמידה, שבה אפשר להוסיף בקשות אישיות.
אלהי נצור: תפילה אישית קצרה בסוף העמידה, על שמירת הלשון.
קריאת התורה: קריאה בספר תורה בציבור בשני ובחמישי, בשבת ובמועדים.
ספר תורה: חמשת חומשי התורה כתובים בכתב יד על קלף.
היכל: הארון שבו שומרים את ספרי התורה בבית הכנסת. נקרא גם 'ארון הקודש'.
הגבהה: הרמת ספר התורה כדי שהקהל יראה את הכתב. הספרדים מגביהים לפני הקריאה.
עולה לתורה: מי שנקרא לברך על קריאת קטע בתורה.
עלייה: קטע בקריאת התורה שאדם אחד נקרא לברך עליו.
בעל קורא: מי שקורא בתורה בציבור בטעמים.
טעמי המקרא: סימנים מעל האותיות ומתחתן, שמורים איך לנגן ולהטעים את הפסוקים.
ניקוד: סימני תנועה מתחת לאותיות ומעליהן. בסידור באתר הטקסט מנוקד, כדי שיהיה קל לקרוא.
פרשת השבוע: הקטע בתורה שקוראים בשבת. כל התורה מחולקת ל-54 פרשות.
הפטרה: קטע מספרי הנביאים שקוראים אחרי קריאת התורה בשבת ובחג.
מפטיר: העולה האחרון לתורה, שקורא גם את ההפטרה.
ברכת הגומל: ברכה שאומרים אחרי שניצלים מסכנה, למשל אחרי טיסה, מחלה או לידה.
זמנים: שעות היום ההלכתיות: עלות השחר, הנץ החמה, סוף זמן קריאת שמע, חצות, שקיעה ועוד.
שעה זמנית: חלק אחד משנים עשר מהיום. לפי שיטת הרב עובדיה מחשבים מהנץ החמה ועד השקיעה.
עלות השחר: האור הראשון בשמים לפני הזריחה.
הנץ החמה: רגע הזריחה. הזמן הכי טוב לעמידה של שחרית ('ותיקין').
ותיקין: תפילה שבה מתחילים את העמידה בדיוק בהנץ החמה. זו מעלה גדולה.
סוף זמן קריאת שמע: סוף שלוש שעות זמניות מתחילת היום. אחריו כבר אי אפשר לקיים את המצווה בזמנה.
חצות: אמצע היום או אמצע הלילה, לפי השעות הזמניות.
מנחה גדולה: חצי שעה אחרי חצות היום, הזמן המוקדם ביותר לתפילת מנחה.
מנחה קטנה: שתיים וחצי שעות זמניות לפני השקיעה. זה הזמן המובחר לתפילת מנחה.
פלג המנחה: שעה ורבע זמנית לפני השקיעה.
שקיעה: רגע שבו השמש נעלמת מתחת לאופק.
בין השמשות: הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים. יש ספק הלכתי אם הוא יום או לילה.
צאת הכוכבים: תחילת הלילה ההלכתי, כשרואים שלושה כוכבים בינוניים.
רבנו תם: זמן מאוחר יותר של צאת הכוכבים, לפי רבנו תם. הרב עובדיה החמיר בו במוצאי שבת.
לוח עברי: לוח שנה שמבוסס על הירח, עם תיקון לשמש בשנים מעוברות.
שנה מעוברת: שנה עם חודש נוסף, אדר ב', כדי שפסח יחול באביב.
ראש חודש: היום הראשון של חודש עברי, ולפעמים יומיים. מוסיפים בו יעלה ויבוא, הלל ומוסף.
מולד: הרגע שבו הירח מתחדש. לפיו מחשבים את ראש החודש.
ברכת החודש: הכרזה בשבת שלפני ראש חודש, מתי יחול החודש החדש.
ברכת הלבנה: ברכה על חידוש הירח. אומרים אותה בלילה, בחוץ, בתחילת החודש. נקראת גם 'קידוש לבנה'.
שבת: היום השביעי, יום מנוחה וקדושה, מהשקיעה ביום שישי ועד צאת הכוכבים במוצאי שבת.
ל"ט מלאכות: שלושים ותשע סוגי מלאכה שאסורים בשבת. חז"ל למדו אותם ממלאכות המשכן.
קבלת שבת: מזמורים ופיוטים, כמו 'לכה דודי', שבהם מקבלים את השבת ביום שישי לפני ערבית.
לכה דודי: הפיוט שבו מקבלים את השבת כמו כלה. ר' שלמה אלקבץ חיבר אותו בצפת.
הדלקת נרות: הדלקת נרות השבת או החג לפני כניסתם, בברכה.
קידוש: ברכה על היין שבה מקדשים את השבת או את החג, בערב ובבוקר.
הבדלה: ברכה במוצאי שבת וחג, על יין, בשמים ונר, שמבדילה בין קודש לחול.
מוצאי שבת: הלילה שאחרי צאת השבת.
עירוב: תיקון הלכתי שמתיר לטלטל בשבת בתוך שטח מוקף.
עירוב תבשילין: תבשיל שמכינים בערב יום טוב שחל ביום שישי, כדי שיהיה מותר לבשל בחג לכבוד שבת.
זמירות: שירי שבת שנוהגים לשיר בסעודות השבת.
סעודה שלישית: הסעודה השלישית של שבת, אחרי מנחה.
יום טוב: יום חג שבו אסורה מלאכה, חוץ ממלאכות של הכנת אוכל.
חול המועד: הימים שבין יום טוב ראשון לאחרון בפסח ובסוכות.
שלוש רגלים: פסח, שבועות וסוכות. בחגים האלה עלו לרגל לבית המקדש.
פסח: חג החירות, זכר ליציאת מצרים. מתחיל ב-ט"ו בניסן.
חמץ: מאכל מחמשת מיני דגן שהחמיץ. אסור לאכול אותו ולהחזיק אותו בפסח.
מצה: לחם שלא החמיץ. מצווה לאכול אותה בליל הסדר.
ליל הסדר: ליל ט"ו בניסן. מספרים בו את סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה.
ספירת העומר: מצווה לספור 49 ימים מפסח ועד שבועות, בכל לילה.
שבועות: חג מתן תורה, ביום החמישים לספירת העומר.
סוכות: חג שבו יושבים בסוכה ונוטלים ארבעת המינים, זכר לענני הכבוד במדבר.
ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה, שנוטלים בסוכות.
הושענא רבה: היום השביעי של סוכות. לפי הקבלה זה יום של חתימת הדין.
שמיני עצרת: החג שאחרי סוכות. בארץ ישראל הוא גם שמחת תורה. בו מתחילים להזכיר גשמים.
ימים נוראים: ראש השנה, יום כיפור והימים שביניהם.
ראש השנה: יום הדין ותחילת השנה העברית, א'–ב' בתשרי. תוקעים בו בשופר.
שופר: קרן של איל שתוקעים בה בראש השנה.
יום כיפור: יום התענית והכפרה, י' בתשרי.
עשרת ימי תשובה: עשרת הימים מראש השנה ועד יום כיפור.
סליחות: תפילות בקשת סליחה. הספרדים אומרים אותן מראש חודש אלול ועד יום כיפור.
אלול: החודש שלפני ראש השנה, חודש של תשובה.
חנוכה: שמונה ימים מכ"ה בכסלו, זכר לנס פך השמן ולניצחון החשמונאים.
הדלקת נרות חנוכה: מדליקים נר אחד בלילה הראשון, ומוסיפים נר בכל לילה. הספרדים מדליקים חנוכייה אחת לכל הבית.
הנרות הללו: פסקה שאומרים אחרי הדלקת נרות חנוכה.
פורים: החג של י"ד באדר (ובירושלים ט"ו), זכר להצלה בימי מרדכי ואסתר.
מגילה: מגילת אסתר. קוראים בה בפורים, בלילה וביום.
תענית ציבור: יום צום לכל הציבור, כמו צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ושבעה עשר בתמוז.
תשעה באב: יום האבל והצום על חורבן בית המקדש.
תענית אסתר: צום ביום י"ג באדר, לפני פורים.
הלל: מזמורי תהלים קיג–קיח, שאומרים בחגים, בראש חודש ובחנוכה.
הלל שלם: ההלל כולו, בברכה. אומרים אותו בחנוכה, בסוכות, ביום טוב ראשון של פסח ובשבועות.
חצי הלל: הלל בדילוג על שני קטעים. אומרים אותו בראש חודש ובשאר ימי פסח, ולפי מרן בלי ברכה.
ברכות הנהנין: ברכות שמברכים לפני שנהנים מאוכל, משתייה ומריח.
ברכה ראשונה: ברכה לפני אכילה או שתייה, כמו המוציא, מזונות, הגפן, העץ, האדמה ושהכל.
ברכה אחרונה: ברכה אחרי אכילה. אחרי לחם מברכים ברכת המזון. אחרי דברים אחרים מברכים מעין שלוש או בורא נפשות.
המוציא: הברכה על לחם.
ברכת המזון: ברכה מן התורה אחרי אכילת לחם בשיעור כזית.
זימון: הזמנה לברכת המזון כשלושה או יותר אכלו יחד.
מעין שלוש: ברכה אחרונה על מזונות, יין ופירות משבעת המינים. נקראת גם 'על המחיה'.
בורא נפשות: ברכה אחרונה קצרה על מאכלים ומשקאות אחרים.
שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר: הפירות שהארץ השתבחה בהם.
כזית: שיעור הלכתי של אכילה, בערך 27–30 גרם, כדי להתחייב בברכה אחרונה.
ברכות הראייה: ברכות על מראות מיוחדים, כמו ברק, רעם, קשת, ים ואילנות פורחים.
ברכת האילנות: ברכה פעם בשנה, בחודש ניסן, כשרואים עצי פרי פורחים.
ניסן: החודש הראשון לחודשים, חודש הגאולה. לא אומרים בו תחנון.
תפילת הדרך: תפילה לשמירה בדרך, כשיוצאים מחוץ לעיר.
קריאת שמע על המיטה: קריאת שמע ותפילות לפני השינה, עם ברכת 'המפיל'.
מזוזה: קלף עם פרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמוע' שקובעים בפתח הבית.
טלית: בגד בעל ארבע כנפות עם ציציות, שמתעטפים בו בתפילת שחרית.
טלית קטן: בגד קטן עם ציציות שלובשים כל היום מתחת לבגדים.
ציצית: חוטים שקושרים בארבע כנפות הבגד, כדי לזכור את המצוות.
תפילין: בתים של עור שחור עם פרשיות מן התורה. גברים מניחים אותם על היד ועל הראש בימי חול.
תפילין של יד: התפילין שמניחים על הזרוע מול הלב.
תפילין של ראש: התפילין שמניחים על הראש, מעל המצח.
כיפה: כיסוי ראש לגברים, סימן ליראת שמים.
בית כנסת: המקום שבו מתפללים בציבור.
עזרת נשים: החלק בבית הכנסת שבו הנשים מתפללות.
בית המקדש: המקדש בירושלים, שבו הקריבו קרבנות. הוא נחרב פעמיים.
מצווה: ציווי של ה'. יש 613 מצוות בתורה, וגם מצוות דרבנן.
מצוות עשה: מצווה לעשות משהו, כמו קריאת שמע.
מצוות לא תעשה: איסור, משהו שאסור לעשות.
דאורייתא: דין שהוא מן התורה.
דרבנן: דין שחכמים תיקנו.
מצוות שהזמן גרמן: מצוות שתלויות בזמן מסוים. נשים פטורות מרובן.
בר מצווה: נער בגיל 13, שמתחייב במצוות. בת מתחייבת בגיל 12 (בת מצווה).
תשובה: חזרה מחטא: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.
אבלות: מנהגי האבל על קרובים: שבעה, שלושים ושנה.
י"ג עיקרים: שלושה עשר עיקרי האמונה לפי הרמב"ם. יש שאומרים אותם בכל יום אחרי שחרית.
פרקי אבות: מסכת במשנה עם דברי מוסר של החכמים. נוהגים ללמוד אותה בשבתות הקיץ.
תהלים: ספר שירה ותפילה של דוד המלך, 150 פרקים.
סופר: מי שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות על קלף.
כשרות: דיני המאכלים המותרים, ובהם הפרדה בין בשר לחלב.
חלה: הפרשת חלק מהבצק לכהן, וגם שם הלחם של שבת.
חנה: אם שמואל הנביא. חז"ל למדו מתפילתה איך מתפללים: בלב, בשפתיים שזזות ובקול שלא נשמע.
ירושלים: עיר הקודש. בתפילה פונים אליה, ובעמידה מבקשים על בנייתה.