למה "נוראים"?

גם מי שכמעט לא נכנס לבית כנסת כל השנה, מרגיש משהו מיוחד בתחילת הסתיו. בתי הכנסת מתמלאים, השופר נשמע, אנשים מבקשים סליחה זה מזה. אלה "הימים הנוראים": ראש השנה, יום הכיפורים, והימים שביניהם ולפניהם.

המילה "נורא" כאן איננה במובן של "נורא ואיום". בלשון הקודש "נורא" הוא מה שמעורר יראה, כלומר תחושת התרגשות עמוקה מול משהו גדול ממני. כמו אדם שעומד מול נוף עצום, או מול רגע שמכריע את חייו.

הימים האלה הם המסע הפנימי החשוב ביותר בשנה היהודית. הם לא מתחילים בראש השנה, וגם לא מסתיימים בו. בואו נלך איתם צעד אחר צעד.

אלול: חודש של התקרבות

החודש שלפני ראש השנה נקרא אלול. לפי המסורת, אלה הימים שבהם משה עלה להר סיני בפעם האחרונה, לקבל את הלוחות השניים אחרי חטא העגל, וירד ביום הכיפורים עם בשורת הסליחה (רש"י על שמות לג, יא). לכן אלול הוא חודש של רחמים ושל תשובה.

בקהילות הספרדים ועדות המזרח, כפי שפסק מרן השולחן ערוך, אומרים "סליחות" כבר מראש חודש אלול: תפילות בקשה מיוחדות, לפני שחרית, בשעות הבוקר המוקדמות (שולחן ערוך אורח חיים, סימן תקפא, סעיף א). לבני אשכנז: מתחילים לומר סליחות בימים שלפני ראש השנה, ובחודש אלול תוקעים בשופר אחרי התפילה.

אלול הוא הזמן לשאול: איפה אני עומד? מה הייתי רוצה לשנות? הוא כמו חימום לפני מרוץ, תקופה שבה מתחילים לנקות את הלב לקראת הפגישה הגדולה.

ראש השנה: להכתיר מלך

ראש השנה חל באחד ובשני בתשרי. התורה קוראת לו "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג, כד), והמשנה מלמדת שבו כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה בדין (משנה ראש השנה א, ב). חכמים תיארו שלושה ספרים שנפתחים בראש השנה: של צדיקים, של רשעים ושל "בינוניים", שדינם תלוי עד יום הכיפורים (תלמוד בבלי ראש השנה, דף טז עמוד ב).

אבל הלב של ראש השנה הוא לא הפחד מהדין, אלא המלכות. כל התפילה סובבת סביב הרעיון שהקב"ה הוא מלך העולם, ואנחנו מקבלים את מלכותו מחדש. השופר הוא כמו החצוצרה בהכתרת מלך. הרמב"ם מוסיף לשופר משמעות נוספת: הוא קורא לנו "עורו ישנים משנתכם", להתעורר ולשוב (רמב"ם הלכות תשובה, פרק ג הלכה ד).

לראש השנה יש גם צד שמח: סעודות חג, בגדים חגיגיים, ו"סימנים" על השולחן. נוהגים לאכול מאכלים ששמם רומז לברכה, כמו רימון, תמר וסלק, ולומר עליהם "יהי רצון" (שולחן ערוך אורח חיים, סימן תקפג, סעיף א). כך מתחילים שנה חדשה מתוך תקווה ואמונה.

עשרת ימי תשובה

עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים נקראים "עשרת ימי תשובה". הנביא ישעיהו אומר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו), וחכמים לימדו שאלה הם הימים שבהם הקב"ה קרוב במיוחד לכל אדם (תלמוד בבלי ראש השנה, דף יח עמוד א).

בימים האלה ממשיכים לומר סליחות, מוסיפים בתפילה בקשות על "ספר החיים", ורבים מקפידים יותר בדברים שבדרך כלל מקלים בהם. השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת "שבת שובה", על שם ההפטרה "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" (הושע יד, ב).

מהי תשובה? הרמב"ם מגדיר אותה בפשטות: לעזוב את החטא, להחליט בלב לא לחזור עליו, להתחרט על העבר, ולהתוודות בפה לפני הקב"ה (רמב"ם הלכות תשובה, פרק ב). לא צריך להיות צדיק כדי לחזור בתשובה. צריך רק להתחיל.

יום הכיפורים: יום אחד כמו מלאך

בעשרה בתשרי חל יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה. "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל). זה לא יום עצוב. זה יום של טהרה, של הקלה, של התחלה חדשה.

ביום הכיפורים אסורים חמישה דברים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה (משנה יומא ח, א; שולחן ערוך אורח חיים, סימן תריא). חולה שהצום מסכן אותו, יולדת ומי שהרופא קובע שהוא בסכנה, אוכלים לפי הוראת רב ורופא. שמירת החיים קודמת לצום. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

היום כולו עובר בתפילה: "כל נדרי" בערב, שחרית, מוסף שבו מתארים את עבודת הכהן הגדול במקדש, מנחה שבה קוראים את ספר יונה, ולבסוף "נעילה", כשנועלים שערי שמיים. התפילה מסתיימת בקריאת "שמע ישראל" ובתקיעת שופר, ויוצאים לסעודה בתחושה של אדם חדש.

מה יום כיפור לא מכפר

יש פרט חשוב שרבים לא מכירים. המשנה קובעת: עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו, יום הכיפורים איננו מכפר, עד שירצה את חברו (משנה יומא ח, ט). כך פוסקים גם הרמב"ם (רמב"ם הלכות תשובה, פרק ב הלכה ט) ומרן השולחן ערוך (שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרו, סעיף א).

כלומר, אם פגעתי במישהו, לא מספיק לבקש סליחה מהקב"ה. צריך ללכת אל האדם עצמו, לפייס אותו, ולתקן מה שאפשר. לכן נוהגים בערב יום כיפור לבקש סליחה ממשפחה, מחברים ומשכנים.

זה אולי המסר החזק ביותר של הימים הנוראים: הדרך לשמיים עוברת דרך האנשים שלידי.

איך מתכוננים בפועל

לא צריך להפוך לאדם אחר בן לילה. אפשר להתחיל בצעדים קטנים. לבחור דבר אחד שרוצים לשפר, בקשר עם בן או בת הזוג, עם ההורים, בדיבור או בתפילה, ולהתחייב אליו באמת. עדיף שינוי קטן שמחזיק מעמד מהחלטות גדולות שנשכחות אחרי שבוע.

כדאי גם להכיר מראש את סדר התפילות. מחזור, ספר התפילות המיוחד לימים הנוראים, עוזר לעקוב. מי שחדש בבית הכנסת יכול לבקש מהשכן לידו להראות לו את המקום, ואין בזה שום בושה. רוב המתפללים ישמחו לעזור.

ועוד דבר חשוב: לבוא בשמחה. ראש השנה הוא חג, לא יום אבל. כבר בימי עזרא ונחמיה, כשהעם בכה בראש השנה, אמרו לו: "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים… כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י). אוכלים, שותים ושמחים, מתוך ביטחון שהקב"ה יוציא את דיננו לאור. הפחד לבדו לא משנה אדם. אהבה ותקווה משנות.

בשורה התחתונה

הימים הנוראים הם מסלול אחד ארוך: אלול של התקרבות, ראש השנה של מלכות, עשרה ימים של תשובה, ויום כיפור של טהרה. הם לא נועדו להפחיד, אלא להעיר.

מי שעובר אותם בכנות, יוצא מהם עם לב נקי יותר, יחסים מתוקנים יותר ותקווה לשנה טובה. וזה בדיוק מה שמאחלים זה לזה: "כתיבה וחתימה טובה".