ארבע מילים שמחזיקות עולם

בפרשת קדושים, בין מצוות על צדקה, יושר ומשפט, מופיע פסוק קצר: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". ארבע מילים, ואולי המפורסמות ביותר בתורה כולה. רבי עקיבא, מגדולי התנאים, אמר עליהן: "זה כלל גדול בתורה".

מה פירוש "כלל"? לא עוד מצווה אחת ברשימה, אלא עיקרון שמסביר הרבה מצוות אחרות. מצוות רבות שבין אדם לחברו — לא לגנוב, לא להונות, לשלם לפועל בזמן, לבקר חולים, לשמח חתן וכלה — הן בעצם פירוט של אותו כלל: להתייחס לאחר כמו שהיית רוצה שיתייחסו אליך.

אבל איך אפשר לצוות על רגש? ואיך אפשר לאהוב כל אדם "כמוך"? אלה שאלות אמיתיות, וחכמי ישראל עסקו בהן לעומק.

הלל: מה ששנוא עליך

הגמרא במסכת שבת מספרת על גוי שבא אל הלל הזקן וביקש: למד אותי את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. הלל לא כעס ולא דחה אותו. הוא ענה: "דעלך סני — לחברך לא תעביד", מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. "זו היא כל התורה כולה, ואידך — פירושה הוא, זיל גמור". השאר הוא פירוש; לך ולמד.

שימו לב לניסוח של הלל. הוא לא אמר "עשה לחברך כל מה שאתה אוהב", אלא "אל תעשה לו מה ששנוא עליך". זו נקודת התחלה מעשית ובהירה: גם מי שעוד לא מרגיש אהבה גדולה, יכול להימנע מלפגוע. אף אחד לא אוהב שמשקרים לו, שמבזים אותו או שמדברים עליו מאחורי גבו. מכאן מתחילים.

אהבה במעשים

הרמב"ם, בהלכות דעות, מתרגם את המצווה להלכה מעשית: מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו. ומה זה אומר בפועל? הוא כותב: לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו.

בהלכות אבל הוא מוסיף, שמצוות ביקור חולים, ניחום אבלים, הוצאת המת, הכנסת כלה, ליווי אורחים ועזרה בכל צורכי הזולת — כל אלה הם גמילות חסדים שבגוף, והם נכללים ב"ואהבת לרעך כמוך": כל הדברים שאתה רוצה שיעשו לך אחרים, עשה אתה לאחיך.

כך האהבה איננה נשארת רגש מופשט. היא הופכת לשיחת טלפון לחבר חולה, לביקור בבית אבלים, לעזרה בהעברת דירה, למילה טובה בזמן הנכון.

״כמוך״ — עד כמה?

האם באמת אפשר לאהוב אדם אחר בדיוק כמו את עצמי? הרמב"ן, בפירושו לתורה, כותב שזו לשון של הפלגה: הלב האנושי אינו מסוגל לאהוב כל אדם בדיוק כמו את נפשו. הכוונה היא לרצות בטובתו בכל דבר, כמו שאדם רוצה בטובת עצמו — ובעיקר, לא לקנא בו ולא לרצות שיהיה לו פחות.

ואכן, ההלכה עצמה קובעת סדר עדיפויות. כשרבי עקיבא דן במקרה של שניים במדבר, ובידי אחד מהם מים שמספיקים רק לאחד, הוא פסק: "חייך קודמין לחיי חברך". אהבת הזולת איננה ביטול עצמי. היא אהבה בריאה, שמתחילה מאדם שמכבד את עצמו ומרחיבה את המעגל אל אחרים.

גוף אחד: כל ישראל ערבים זה בזה

חז"ל לימדו: "כל ישראל ערבים זה בזה". "ערב" הוא מי שמתחייב על חובו של אחר. כלומר, כל יהודי אחראי, במידה מסוימת, לכל יהודי אחר. אנחנו לא אוסף של יחידים, אלא גוף אחד.

אהבת ישראל איננה מוגבלת למי שדומה לנו. היא כוללת יהודים מכל העדות, מכל הקהילות ומכל רמות שמירת המצוות. דווקא שם היא נבחנת: קל לאהוב את מי שחושב כמוני, ומה שמבקשת המצווה הוא לראות את האח גם במי שהולך בדרך אחרת.

והאהבה הזו איננה סוגרת את הלב בפני אחרים. התורה מצווה לאהוב את הגר, וחכמים לימדו לנהוג בכבוד ובצדק עם כל אדם, שנברא בצלם אלוקים. אהבת ישראל היא מעגל חם וקרוב, לא חומה.

הפסוק לא נגמר ב"כמוך". הוא מסתיים במילים "אני ה'". למה? מפרשים רבים הסבירו שזו התשובה לשאלה הקשה: איך אפשר לאהוב אדם שקשה לי איתו? התשובה היא שגם הוא נברא בידי אותו בורא, ובשבילו הוא יקר. מי שאוהב את הבורא, לומד לאהוב את מה שהבורא אוהב.

בתלמוד הירושלמי מובא משל חכם על הפסוק שלפניו, "לא תיקום ולא תיטור": אדם שחותך בשר, והסכין פוגעת בטעות בידו השנייה. האם היד הפגועה תחזור ותכה את היד שחתכה? ודאי שלא — שתיהן של אותו גוף. כך עם ישראל: כשאחד פוגע בשני, הפגיעה היא בעצם בתוך גוף אחד. מי שמבין את זה, מתקשה לנקום.

זה גם מסביר למה אהבת הזולת נכללת במצוות שבין אדם למקום. היא איננה רק "נימוס חברתי" — היא חלק מעבודת הבורא עצמה.

שנאת חינם ואהבת חינם

הגמרא במסכת יומא קובעת שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם — שנאה בין יהודים בלי סיבה של ממש. ומה הייתה שנאת חינם? לא בהכרח מלחמות. לפעמים זה היה זלזול, טינה ישנה, חוסר נכונות לוותר.

מכאן נולד רעיון שחוזר בדברי גדולי ישראל בדורות האחרונים: אם החורבן בא בגלל שנאת חינם, התיקון יבוא באהבת חינם. אהבה בלי חשבון, בלי לבדוק קודם אם "מגיע לו". כל מעשה כזה הוא צעד קטן לקראת הגאולה.

איך מתחילים

אפשר להתחיל בדבר קטן: לפני שמגיבים לאדם שהרגיז, לחשוב לשנייה איך הייתי רוצה שיגיבו אליי. אפשר להחליט לפרגן — לומר מילה טובה על מישהו בפניו ומאחורי גבו. אפשר לשמוח בהצלחה של אחר, גם כשהיא מזכירה לנו מה שאין לנו.

ויש גם מנהג יפה: בסידורים רבים מופיע לפני תפילת שחרית המשפט "הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". לפני שפונים לבורא, מתחברים לכל העם. כך גם התפילה עצמה נעשית תפילה של רבים, ולא רק של יחיד.

בשורה התחתונה

"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה: לא לעשות לאחר את מה ששנוא עלינו, לרצות בטובתו, ולתרגם את הרצון הזה למעשים של חסד. הוא כולל כל יהודי, מכל קהילה ודרך, ומבוסס על אחריות הדדית.

ואם החורבן בא משנאת חינם — כל מילה טובה, כל ויתור וכל עזרה קטנה הם חלק מבניין הגאולה.