שאלות ותשובות

תפילה — הדיבור הישיר של האדם עם בורא עולם — איננה "מצווה של גברים". המשנה במסכת ברכות קובעת במפורש שנשים "חייבין בתפילה", ובאותה משנה גם בברכת המזון ובמזוזה. הסיבה שנותנים חז"ל: תפילה היא בקשת רחמים, ואין אדם בעולם שאינו צריך רחמים.

מרן השולחן ערוך פוסק כך להלכה: נשים חייבות בתפילה. ההלכה — הדרך המעשית שבה מקיימים את התורה — לפי מרן הרב עובדיה יוסף היא שאישה תתפלל תפילת עמידה (שמונה עשרה) בשחרית ובמנחה. תפילת ערבית אינה חובה לנשים, ואם רוצה להתפלל גם אותה — תבוא עליה ברכה.

ומה עם אמא לילדים קטנים, שהבוקר שלה עמוס? הרב עובדיה הסביר שאם באמת קשה, די בתפילה קצרה אחת ביום שיש בה שלושה חלקים: שבח לה', בקשה בלשון האישה עצמה, והודיה. אבל מי שיכולה — טוב שתתפלל את תפילת העמידה. כדאי לדעת שנשים פטורות מקריאת שמע לפי הדין, ובכל זאת נוהגות לומר לפחות את הפסוק הראשון, "שמע ישראל".

הדוגמה הגדולה לתפילה בתנ"ך היא דווקא של אישה: חנה, אמו של שמואל הנביא. חז"ל למדו מתפילתה הלכות רבות — איך מתפללים בלחש, בכוונה, מתוך הלב. כלומר, הדרך שבה כל יהודי מתפלל עד היום נלמדה מאישה.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• משנה ברכות·ג, ג
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן קו סעיף א
• תלמוד בבלי ברכות·דף לא עמוד א
• ילקוט יוסף·הלכות תפילה

להמשך לימוד

• הלכההאם נשים חייבות להתפלל?
• שיעורהתפילה — המבנה הבסיסי
• ציר הזמןחנה ותפילתה והולדת שמואל
• מאמרמבנה התפילה — ולמה

נתחיל מהמונח. "מצוות עשה" — מצווה לעשות משהו (לא איסור). "שהזמן גרמן" — שהזמן קובע אותה: סוכה רק בסוכות, שופר רק בראש השנה, תפילין רק ביום. המשנה במסכת קידושין קובעת כלל: מצוות כאלה — גברים חייבים בהן ונשים פטורות. ובאותה משנה: מצוות עשה שאין להן זמן קבוע, וכל מצוות "לא תעשה" (האיסורים) — נשים וגברים שווים בהן.

חשוב לראות את התמונה המלאה. נשים חייבות ברוב המצוות של התורה: בכל האיסורים, בשבת, בכשרות, בצדקה, בכיבוד הורים, בתפילה, בברכת המזון, במזוזה, ואפילו בכמה מצוות שקשורות לזמן — כמו אכילת מצה בפסח, קידוש בשבת, הדלקת נר חנוכה ושמיעת מגילה. הפטור מצומצם יותר ממה שנדמה.

למה בכל זאת? התורה לא מפרטת טעם, ובגמרא הדבר נלמד מפסוקים. מפרשים לאורך הדורות הציעו הסברים: יש שכתבו שהתורה התחשבה בכך שאישה המטפלת בבית ובילדים אינה יכולה להתחייב לזמנים קבועים בלי לפגוע במשפחה. ויש שכתבו הסבר פנימי: לגבר נדרשים "תזכורות" קבועות בזמן כדי להתחבר לקדושה, ואילו לאישה יש קשר טבעי ועמוק יותר לכך.

כך או כך, בעולם התורה מצווה איננה "דרגה" ופטור איננו "עלבון". כהן חייב במצוות שישראל פטור מהן, ואיש אינו אומר שישראל פחות חשוב. כל אחד מקבל את התפקיד שלו בעבודת ה'.

מקורות

• משנה קידושין·א, ז
• תלמוד בבלי קידושין·דף לד עמוד א

להמשך לימוד

• שאלהאישה שרוצה לשמוע שופר או ליטול לולב — מותר לה? והיא מברכת?
• שיעורמצוות — מה ולמה?
• מאמרלמה מצוות? על טעמי המצוות

נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כמו שופר, סוכה ולולב. אבל פטור אינו איסור. אישה שרוצה לשבת בסוכה, לשמוע תקיעת שופר או ליטול ארבעת המינים — מקיימת מצווה ומקבלת על כך שכר. בפועל, נשים רבות מקפידות לשמוע שופר בראש השנה, וזה מנהג טוב ומבורך.

השאלה היא לגבי הברכה. בכל ברכה על מצווה אומרים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". מרן השולחן ערוך פוסק שנשים אינן מברכות על מצוות שהן פטורות מהן, כי אי אפשר לומר "וציוונו" על דבר שלא נצטווינו בו. ברכה שאינה במקומה היא בעיה, כי מזכירים בה את שם ה' לשווא.

מרן הרב עובדיה יוסף הלך בעקבות מרן השולחן ערוך, כדרכו, והורה שנשים מבני עדות המזרח מקיימות את המצוות האלה בלי ברכה. העיקרון אצלו: "קיבלנו הוראות מרן" — כאשר מרן השולחן ערוך הכריע, הולכים אחריו.

לבני אשכנז: לפי הרמ"א, נשים רשאיות לברך על מצוות כאלה, וכך נוהגות.

ומה לגבי מצוות שנשים חייבות בהן אף שיש להן זמן, כמו נר חנוכה, קידוש בשבת ואכילת מצה בליל הסדר? עליהן נשים מברכות כרגיל, כי הן נצטוו בהן ממש. ההבחנה היא רק במצוות שהן פטורות מהן.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקפט סעיף ו
• משנה קידושין·א, ז
• ילקוט יוסף·הלכות ראש השנה

להמשך לימוד

• שאלהלמה נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן? זה לא אומר שהן פחות חשובות?
• הלכהמה היא מצוות שופר בראש השנה?
• הלכהמה הם ארבעת המינים ואיך נוטלים אותם?
• מאמרדרכו של מרן הרב עובדיה בפסיקה — להחזיר עטרה ליושנה

הדלקת נרות שבת נועדה לכבוד השבת ולשלום הבית: שיהיה אור בבית בליל שבת, שבני המשפחה לא ייתקלו ולא יתווכחו בחושך, ושהסעודה תהיה מכובדת. לכן זו חובה על כל בית — לא רק על נשים.

למה דווקא האישה? מרן השולחן ערוך כותב שהאישה מצווה בכך יותר מהאיש, משום שהיא "מצויה בבית" ועוסקת בצורכי הבית. כבר במשנה, במסכת שבת, הדלקת הנר מוזכרת כאחת משלוש המצוות המיוחדות לנשים, יחד עם הפרשת חלה וטהרת המשפחה.

יש בזה גם משמעות פנימית: האישה מכניסה את השבת לבית. ברגע ההדלקה, שבו נשים רבות מתפללות על ילדיהן ועל ביתן, היא כמו פותחת את השער לקדושה. זה רגע של שקט אחרי שבוע עמוס.

מבחינה מעשית: מדליקים לפני השקיעה — ונהוג להדליק כעשרים דקות לפני השקיעה, לפי לוח הזמנים המקומי. אם אין אישה בבית, או שהאישה אינה יכולה, הגבר מדליק בעצמו. מנהג הספרדים, לפי הרב עובדיה יוסף, הוא לברך לפני ההדלקה ואחר כך להדליק. מנהג האשכנזים: מדליקות, מכסות את העיניים, ואז מברכות.

כדי להעמיק בפרטים — ראו בשיעור על הדלקת נרות שבת.

מקורות

• משנה שבת·ב, ו
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רסג סעיף ג
• ילקוט יוסף·הלכות שבת

להמשך לימוד

• שיעורהדלקת נרות שבת
• הלכהמי מדליק נרות שבת, ומתי?
• הלכהמברכים על נרות שבת לפני ההדלקה או אחריה?

בתורה כתוב: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" — מהבצק הראשון שלכם תפרישו מתנה. בזמן שבית המקדש היה קיים, החתיכה הזו ניתנה לכהן ונאכלה בטהרה. היום אין לנו טהרה כזו, ולכן מפרישים את החלה ושורפים אותה (או עוטפים ומשליכים בכבוד), אבל המצווה עצמה ממשיכה.

המצווה חלה כאשר לשים בצק מאחד מחמשת מיני הדגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. היא חלה רק בכמות קמח גדולה. השיעורים המקובלים: מכמות של כקילו ומאתיים גרם קמח מפרישים בלי ברכה, ומכמות גדולה יותר, בערך קילו וחצי קמח ומעלה, מפרישים עם ברכה. בשיעור המדויק יש דעות, וכדאי לבדוק בלוח הלכה מוסמך.

איך עושים? אחרי הלישה מפרידים חתיכה קטנה מהבצק, מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה" (כשיש שיעור ברכה), ואומרים "הרי זו חלה". ואז שורפים את החתיכה, רצוי לא בתנור שאופים בו את הלחם באותו זמן.

המשנה מונה את הפרשת החלה בין שלוש המצוות המיוחדות לנשים, כי בדרך כלל היא זו שלשה. נשים רבות מנצלות את רגע ההפרשה לתפילה אישית — על בריאות, פרנסה וילדים — ויש קבוצות של "הפרשת חלה" משותפת לזכות חולים או לישועה.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• במדבר·טו, כ
• משנה שבת·ב, ו
• שולחן ערוך יורה דעה·סימן שכב
• ילקוט יוסף·הלכות חלה

להמשך לימוד

• שאלהלמה דווקא האישה מדליקה נרות שבת?
• מאמרהבית היהודי — שלום בית וחינוך
• שיעורמצוות — מה ולמה?

יש כאן שני דברים שונים. הראשון: מצוות "תלמוד תורה" — החובה ללמוד תורה כל הזמן, יום ולילה, בכל חלקיה. הרמב"ם ומרן השולחן ערוך כותבים שאישה אינה מצווה במצווה זו, ובכל זאת — אם היא לומדת, יש לה שכר.

השני: הידיעה הנחוצה כדי לחיות כיהודייה. אי אפשר לשמור שבת בלי לדעת מה מותר ומה אסור, ואי אפשר לנהל מטבח כשר בלי ללמוד את ההלכות. לכן הפוסקים כתבו שנשים חייבות ללמוד את ההלכות הנוגעות להן — וזה חלק גדול מאוד של התורה. גם לימוד אמונה, מוסר (תיקון המידות) ופרשת השבוע נחשב חשוב לנשים.

מרן הרב עובדיה יוסף עודד מאוד נשים ללמוד הלכה ומוסר. בשיעוריו היו נשים רבות, והוא שמח בבתי ספר תורניים לבנות ובשיעורי תורה לנשים. הוא ראה בזה דרך לחזק את הבית היהודי ואת חינוך הילדים. לעומת זאת, לגבי לימוד עיון בגמרא, נקט כדעת הפוסקים שאין זה עיקר הלימוד המיועד לנשים.

גם בהיסטוריה היו נשים תלמידות חכמים: ברוריה, אשתו של רבי מאיר, מוזכרת בגמרא כבעלת חכמה גדולה, ובתנ"ך דבורה הנביאה שפטה את ישראל.

בקיצור: הדלת פתוחה. כאן באתר כל השיעורים מיועדים לכל אחד ואחת.

מקורות

• רמב"ם הלכות תלמוד תורה·פרק א הלכה יג
• שולחן ערוך יורה דעה·סימן רמו סעיף ו
• שופטים·ד, ד

להמשך לימוד

• שיעורתלמוד תורה כדרך חיים
• שיעוראיך מתחילים?
• ציר הזמןדבורה הנביאה וברק
• מאמרתורה שבעל פה — השרשרת שלא נקטעה

בתורה, בפרשת סוטה, מתואר שהכהן "פורע" (מגלה) את ראש האישה. חז"ל למדו מכאן שדרכן של בנות ישראל הנשואות היא לכסות את הראש, וגילוי הראש נחשב חריגה מהצניעות. בגמרא במסכת כתובות זה נקרא "דת יהודית" — ההנהגה המקובלת של נשים יהודיות. מרן השולחן ערוך מביא זאת להלכה.

החובה חלה על אישה נשואה (וגם על מי שהייתה נשואה, כמו אלמנה או גרושה). נערה לא נשואה אינה מכסה את שערותיה לפי ההלכה.

מה המשמעות? השיער נחשב חלק מהיופי האישי של האישה. כשהיא מכסה אותו אחרי החתונה, היא אומרת: היופי הזה שייך לבית שלי ולקשר עם בעלי. נשים רבות מספרות שהכיסוי נותן להן תחושת זהות וכבוד, ולא תחושת הסתרה.

איך מכסים? מטפחת, כובע, כיסוי אופנתי — כולם כשרים כשהם מכסים את השיער כראוי. לגבי פאה נכרית (פאה), יש מחלוקת בין הפוסקים. מרן הרב עובדיה יוסף נקט שלכתחילה ראוי שלא להשתמש בפאה, והעדיף כיסוי במטפחת או כובע. מנהג האשכנזים: נשים רבות סומכות על הפוסקים המתירים פאה.

זו הלכה שכל אישה מקבלת בהדרגה, וכל צעד הוא מעלה. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• במדבר·ה, יח
• תלמוד בבלי כתובות·דף עב עמוד א
• שולחן ערוך אבן העזר·סימן קטו סעיף ד
• יביע אומר·חלקי אבן העזר

להמשך לימוד

• שאלהמה זה צניעות? זה רק עניין של לבוש לנשים?
• שיעורחתונה
• מאמרהבית היהודי — שלום בית וחינוך

הנביא מיכה מסכם את מה שה' מבקש מהאדם בשלושה דברים: "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". "הצנע לכת" — ללכת בצניעות. זה נאמר לכל אדם. צניעות פירושה ענווה: לא להציג את עצמי לראווה, לא לחפש תשומת לב, לא לפרסם את המעשים הטובים שלי.

חז"ל ראו בצניעות מידה של כבוד עצמי. בתהלים נאמר: "כל כבודה בת מלך פנימה" — הכבוד האמיתי נמצא בפנים, לא בחוץ. אדם צנוע יודע שערכו אינו תלוי במה שאחרים רואים או חושבים.

מכאן נגזרות גם הלכות הלבוש. ההלכה מבקשת מנשים לכסות את רוב הגוף — בדרך כלל עד המרפקים ומתחת לברכיים, ובבגד שאינו צמוד או שקוף — ומגברים להתלבש בכבוד ובפשטות. המטרה אינה להסתיר את האישה או לבייש אותה, אלא לאפשר לה להיראות קודם כול כאדם — בזכות האישיות, החוכמה והמעשים שלה.

צניעות מופיעה גם בדיבור (לא לדבר בגסות), בהתנהגות (לא להתרברב), ואפילו במתן צדקה — הצדקה הגבוהה ביותר היא זו שנעשית בסתר.

הפרטים המעשיים של הלבוש משתנים מעט בין קהילות. כדאי ללמוד אותם בהדרגה, ולשאלה מעשית — לשאול רב.

מקורות

• מיכה·ו, ח
• תהלים·מה, יד
• רמב"ם הלכות דעות·פרק ה

להמשך לימוד

• שאלהלמה אישה נשואה מכסה את הראש?
• שיעורמוסר ותיקון המידות
• הלכהאיך נותנים צדקה בצורה הנכונה, בלי לבייש את המקבל?

ראש חודש — היום הראשון של כל חודש עברי, כשהירח מתחדש — הוא יום חג קטן: מוסיפים בתפילה "יעלה ויבוא", אומרים הלל, ונהוג להרבות מעט בסעודה. אבל מותר לעבוד בו כרגיל.

לנשים יש קשר מיוחד ליום הזה. המדרש (פרקי דרבי אליעזר) מספר שכאשר בני ישראל במדבר רצו לעשות את עגל הזהב, ביקשו מהנשים את תכשיטי הזהב שלהן — והנשים סירבו. הן לא רצו להשתתף בעבודה זרה. כשכר על נאמנותן, ניתן להן ראש חודש כיום מיוחד, שבו הן ממעטות בעבודה.

יש גם רעיון עמוק יותר: הירח מתחדש בכל חודש — הוא נעלם וחוזר להאיר. חז"ל ראו בזה סמל לעם ישראל, שתמיד מתחדש אחרי ירידה, ויש שקשרו זאת גם לכוח ההתחדשות המיוחד של האישה.

להלכה, מרן השולחן ערוך כותב שנשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בראש חודש — "מנהג טוב" הוא. בדרך כלל המנהג הוא להימנע ממלאכות כבדות כמו כביסה או תפירה, ולא מעבודה רגילה בבית או במקום העבודה. כל אישה נוהגת כמנהג משפחתה וקהילתה.

יש נשים שמנצלות את ראש חודש לתפילה, לאמירת תהלים או למפגש לימוד משותף — דרך יפה לחדש כוחות בתחילת כל חודש.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תיז סעיף א
• פרקי דרבי אליעזר·פרק מה

להמשך לימוד

• הלכההאם מברכים על ההלל בראש חודש?
• הלכהמה עושים אם שכחו "יעלה ויבוא" בראש חודש?
• ציר הזמןחטא העגל ושבירת הלוחות
• שיעורלוח השנה העברי

התנ"ך מלא בנשים שפעלו בחכמה, באמונה ובאומץ — ולא פעם הן אלה שהצילו את המצב.

ארבע האימהות. שרה, אשת אברהם, הייתה שותפה מלאה בהפצת האמונה בבורא, ובמקרה אחד ה' אמר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". רבקה הבינה מי מבניה ימשיך את הדרך. רחל ולאה בנו יחד את בית יעקב, שממנו יצאו שבטי ישראל.

שבע הנביאות. הגמרא במסכת מגילה מונה שבע נשים שהיו נביאות: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. מרים הנהיגה את הנשים בשירה אחרי קריעת ים סוף. דבורה שפטה את ישראל והובילה למלחמת שחרור. חנה לימדה את העולם איך להתפלל. חולדה הייתה נביאה בימי המלך יאשיהו. אסתר המלכה סיכנה את חייה והצילה את העם.

ויש עוד: יוכבד ומרים הצילו את משה התינוק; המיילדות שפרה ופועה סירבו לפקודת פרעה להרוג תינוקות; רות המואבייה בחרה להצטרף לעם ישראל והפכה לסבתא רבה של דוד המלך.

כדאי להכיר את הסיפורים שלהן מקרוב — הם מראים שבעולם התורה לנשים יש מקום מרכזי בבניית העם.

מקורות

• תלמוד בבלי מגילה·דף יד עמוד א
• בראשית·כא, יב
• שופטים·ד, ד
• שמות·טו, כ

להמשך לימוד

• ציר הזמןדבורה הנביאה וברק
• ציר הזמןרות ובועז
• ציר הזמןחנה ותפילתה והולדת שמואל
• ציר הזמןאסתר נבחרת למלכה

הגמרא במסכת סוטה אומרת: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". מה הן עשו?

בזמן השעבוד במצרים, פרעה גזר עבודת פרך וגזירות קשות. חז"ל מספרים שהגברים, שבורים ועייפים, התייאשו ולא רצו להביא ילדים לעולם כזה. הנשים לא ויתרו. הן טיפחו את הבית, עודדו את בעליהן והמשיכו להקים משפחות. בלי האמונה שלהן לא היה עם שיוצא ממצרים.

גם בסיפור הולדת משה התורה מספרת רק על נשים שפעלו: שפרה ופועה, המיילדות העבריות, סירבו לפקודת פרעה להמית את הבנים, כי "ויראו המילדת את האלוקים". יוכבד, אמו של משה, הסתירה אותו שלושה חודשים ואחר כך שמה אותו בתיבה ביאור. מרים, אחותו, שמרה עליו מרחוק. ובת פרעה הצילה אותו מהמים וגידלה אותו.

ואחרי קריעת ים סוף, מרים הנביאה לקחה תוף ויצאה עם כל הנשים בשירה ובמחולות. חז"ל אומרים שהנשים הביאו תופים ממצרים כי היו בטוחות שה' יעשה להן נסים.

המסר: האמונה הפשוטה והעיקשת של הנשים, דווקא ברגעים החשוכים ביותר, היא שהחזיקה את העם.

מקורות

• תלמוד בבלי סוטה·דף יא עמוד ב
• שמות·א, יז
• שמות·טו, כ

להמשך לימוד

• ציר הזמןהולדת משה רבנו
• ציר הזמןקריעת ים סוף ושירת הים
• שיעוריום 9 — יציאת מצרים

קידוש הוא אמירת דברים על כוס יין בכניסת השבת, שבהם מכריזים שהשבת קדושה. לכאורה, זו מצוות עשה שהזמן גרמה, ונשים פטורות ממצוות כאלה. אבל הגמרא במסכת ברכות מסבירה שבשבת נאמרו שני ציוויים: "זכור" (לזכור את השבת — כמו קידוש) ו"שמור" (לא לחלל אותה). כל מי שחייב ב"שמור" חייב גם ב"זכור". מאחר שנשים חייבות בכל איסורי השבת, הן חייבות גם בקידוש.

מרן השולחן ערוך פוסק כך: נשים חייבות בקידוש היום. בפועל, בדרך כלל אחד מבני הבית מקדש והאישה יוצאת ידי חובה בשמיעה ובאמירת "אמן". אבל אישה שגרה לבד, או שאין מי שיקדש בשבילה, מקדשת בעצמה.

הבדלה — הברכה במוצאי שבת שמבדילה בין קודש לחול. גם בה מרן השולחן ערוך פוסק שנשים חייבות, אף שיש מי שחולק. מרן הרב עובדיה יוסף הורה שאישה שאין מי שיבדיל עבורה מבדילה בעצמה, ומברכת על היין ועל הבשמים ו"המבדיל".

בקידוש של חג (יום טוב) הדין דומה, ונשים חייבות בו.

הדבר מלמד עיקרון חשוב: השבת היא של כל הבית, ולכל אחד ואחת יש חלק שלם בקדושתה — גם בשמירה וגם בזכירה.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• תלמוד בבלי ברכות·דף כ עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רעא סעיף ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רצו סעיף ח
• ילקוט יוסף·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהמה זה קידוש, וגם נשים חייבות בו?
• הלכהמה זו הבדלה ואיך עושים אותה?
• שיעורקידוש
• שיעורהבדלה

הגמרא במסכת יבמות אומרת: "האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו" — עליו נאמר "וידעת כי שלום אהלך". הרמב"ם מביא זאת להלכה: על הבעל לכבד את אשתו יותר מגופו ולאהוב אותה כגופו, ושלא יטיל עליה פחד ויתנהג בנחת.

עוד אומרת הגמרא במסכת בבא מציעא: "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו". חז"ל ראו את האישה כמקור הברכה של הבית.

גם המילה "בית" עצמה מתייחסת לאישה. במשנה במסכת יומא, כשהתורה אומרת שהכהן הגדול מכפר "בעדו ובעד ביתו", החכמים מפרשים: "ביתו — זו אשתו". האישה היא הבית.

גם בכתובה — המסמך שהחתן נותן לכלה בחופה — הבעל מתחייב לפרנס את אשתו, לכבד אותה ולדאוג לצרכיה. זו הייתה מהפכה של זכויות האישה בעולם העתיק.

כמובן, האידיאל צריך להתממש בחיים. לכן חכמי ישראל לאורך הדורות הזהירו שוב ושוב מפני כעס וקפדנות בבית, ודרשו לבנות בית על שלום, כבוד וחסד.

ומהצד השני, גם על האישה מוטל לכבד את בעלה. הבית היהודי נבנה על כבוד הדדי, שבו כל אחד מחפש איך לתת לשני ולא רק מה לקבל.

מקורות

• תלמוד בבלי יבמות·דף סב עמוד ב
• רמב"ם הלכות אישות·פרק טו הלכה יט
• תלמוד בבלי בבא מציעא·דף נט עמוד א
• משנה יומא·א, א

להמשך לימוד

• שאלהמה זה שלום בית, ולמה זה כל כך חשוב ביהדות?
• שיעורבית יהודי
• מאמרהבית היהודי — שלום בית וחינוך
• שיעורחתונה

בכל בית כנסת אורתודוקסי יש "עזרת נשים" — אזור לנשים, בדרך כלל ביציע או מאחורי מחיצה. למי שמגיע בפעם הראשונה זה עלול להיראות מוזר, ולכן חשוב להבין מאיפה זה בא.

המקור הוא בבית המקדש. הגמרא במסכת סוכה מספרת שבחג הסוכות, בשמחת בית השואבה, אלפי אנשים היו מתאספים בחצר המקדש בשירה ובריקודים. החכמים ראו שהערבוב מביא לקלות ראש, ולכן עשו "תיקון גדול": בנו מרפסות לנשים כדי שגברים ונשים לא יהיו מעורבים. מכאן למדו גם לבית הכנסת, שנקרא "מקדש מעט".

הרעיון הוא שהתפילה היא זמן של ריכוז פנימי מול הקב"ה. כאשר גברים ונשים מעורבים, קל להתעסק במי לידי, איך אני נראה, מה חושבים עליי. ההפרדה מאפשרת לכל אחד ואחת להיות לבד עם התפילה.

חשוב לומר: עזרת הנשים איננה "פחות". התפילה של אישה בעזרת נשים שווה בדיוק כמו תפילה של גבר. בהרבה בתי כנסת מקפידים שהעזרה תהיה נוחה, עם ראייה ושמיעה טובה של התפילה וקריאת התורה.

בבית, בסעודות ובחיי היום־יום אין הפרדה כזו. ההפרדה נוגעת לזמני תפילה ולאירועים ציבוריים מסוימים.

מקורות

• תלמוד בבלי סוכה·דף נא עמוד ב
• משנה סוכה·ה, ב
• תלמוד בבלי מגילה·דף כט עמוד א

להמשך לימוד

• שיעורבית הכנסת
• מאמרבית הכנסת — מקדש מעט
• שיעורתפילה בציבור

בברכות השחר — הברכות שאומרים בכל בוקר — יש שלוש ברכות על הזהות שלנו: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד", ו"שלא עשני אישה". המקור בגמרא במסכת מנחות, שם רבי מאיר מלמד שאדם צריך לברך את הברכות האלה בכל יום.

למה? הגמרא והמפרשים מסבירים שהברכות הן הודיה על המצוות. גוי חייב בשבע מצוות, עבד במספר מצוות, אישה במצוות רבות — ואילו גבר יהודי חייב גם במצוות עשה שהזמן גרמן, כמו תפילין, ציצית, סוכה ושופר. הגבר מודה על העול הנוסף של המצוות שקיבל, לא על כך שהוא "טוב יותר". ביהדות מצווה היא זכות, ולכן מודים עליה.

ומה אומרות הנשים? מרן השולחן ערוך כותב שנשים מברכות "שעשני כרצונו" — ברוך שבראני בדיוק כפי שרצה. יש מי שרואים בברכה הזו דווקא מדרגה גבוהה: הכרה שלמה ושמחה בתפקיד שה' נתן.

לגבי אופן האמירה: לפי מרן הרב עובדיה יוסף, נשים מבנות עדות המזרח אומרות "ברוך שעשני כרצונו" בלי שם ה' ומלכות, משום שהברכה אינה מוזכרת בגמרא. מנהג האשכנזים: נשים אומרות אותה בשם ומלכות.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• תלמוד בבלי מנחות·דף מג עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן מו סעיף ד
• ילקוט יוסף·הלכות ברכות השחר

להמשך לימוד

• הלכהמה הן ברכות השחר ומי אומר אותן?
• שיעוריום 2 — ברכות השחר
• שאלהלמה נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן? זה לא אומר שהן פחות חשובות?

"אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה" — כך פותח הפרק האחרון של ספר משלי. הפרק בנוי כ"אקרוסטיכון": כל פסוק מתחיל באות הבאה של האלף־בית, מא' ועד ת'. זו דרך להגיד שמדובר בשבח שלם.

מי היא אשת החיל? הפרק מתאר אישה פעילה מאוד: היא עובדת, קונה שדה, נוטעת כרם, מנהלת משק בית, דואגת שבני ביתה יהיו לבושים ומוגנים, ופותחת את ידה לעני. "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה". זו אינה תמונה של אישה סבילה — אלא של אישה חזקה וחכמה.

הפסוק החשוב בסוף אומר: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". יופי חולף, אבל האופי, המעשים ויראת השמיים הם מה שנשאר.

המנהג לשיר "אשת חיל" בליל שבת, אחרי "שלום עליכם" ולפני הקידוש, מקובל בקהילות רבות. הבעל והילדים שרים, ובכך מודים לאישה ולאם על כל מה שהיא עושה. יש מפרשים שאומרים ש"אשת החיל" היא גם משל לשבת עצמה, לנשמה או לתורה — וכך השיר מתאים לרגע שבו השבת נכנסת לבית.

זהו רגע יפה של הכרת הטוב בתוך המשפחה, ושווה לאמץ אותו.

מקורות

• משלי·לא, י
• משלי·לא, כו
• משלי·לא, ל

להמשך לימוד

• שאלהאיך היהדות מסתכלת על הכבוד לאישה בבית?
• שיעורקידוש