שאלות ותשובות

בתורה, בספר ויקרא פרק כג, מופיעה רשימה מסודרת של "מועדי ה'". זו מעין "מפת השנה" הראשונה: שבת, פסח, ספירת העומר ושבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת.

אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות. "שלוש הרגלים" — פסח, שבועות וסוכות — הם חגים של שמחה הקשורים גם ליציאת מצרים וגם לעונות החקלאיות בארץ ישראל. בזמן בית המקדש עלו בהם כל ישראל לירושלים. הקבוצה השנייה היא "הימים הנוראים" — ראש השנה ויום כיפור — ימים של דין, חשבון נפש ותשובה.

אחר כך הוסיפו חכמים ימים נוספים. חנוכה מזכיר את ניצחון החשמונאים ואת נס פך השמן, ופורים מזכיר את ההצלה מגזירת המן בימי אסתר. ט"ו בשבט הוא "ראש השנה לאילנות". ויש גם ימי צום, כמו תשעה באב, שבו מתאבלים על חורבן בית המקדש.

ועוד יום אחד חוזר כל חודש: ראש חודש, היום שבו מתחיל חודש חדש לפי הירח.

הרעיון שמחבר את כולם: הזמן אינו רק עובר. כל מועד הוא הזדמנות לחוות מחדש משהו מן ההיסטוריה ומן האמונה — חירות בפסח, קבלת התורה בשבועות, ביטחון בה' בסוכות, ותשובה בימים הנוראים.

מקורות

• ויקרא·כג
• דברים·טז, טז
• אסתר·ט, כז

להמשך לימוד

• שיעורמפת השנה — החגים במבט אחד
• מאמרהחגים — מעגל השנה היהודי
• מאמרמועדי ישראל ומשמעותם
• שיעורלוח השנה העברי

בלוח העברי יש כמה "ראשי שנים". המשנה במסכת ראש השנה מונה ארבעה: א' בניסן הוא ראש השנה למלכים ולמועדים, ואילו א' בתשרי הוא ראש השנה "לשנים" — כלומר המקום שבו מתחלפת השנה (למשל מתשפ"ו לתשפ"ז).

למה דווקא תשרי? לפי המסורת, בריאת העולם הושלמה ביום שבו נברא האדם, וזה היום שאנחנו חוגגים כראש השנה. כלומר, זה יום ההולדת של האנושות והתחלת היחסים בין האדם לבוראו.

בתורה עצמה ראש השנה נקרא "יום תרועה" ו"זכרון תרועה" — יום של תקיעת שופר. המשנה מוסיפה שבראש השנה "כל באי העולם עוברין לפניו" — כל בני האדם, לא רק יהודים, נידונים על השנה הבאה.

לכן האווירה שונה מחגיגת שנה חדשה רגילה. מצד אחד יש סעודות חג, בגדים חגיגיים ו"סימנים" — מאכלים שאוכלים כבקשה לשנה טובה ומתוקה. מצד שני יש רצינות: תפילות ארוכות, הכרזה על ה' כמלך העולם, ובקשה לזכות בשנה של חיים.

ראש השנה גם פותח את "עשרת ימי תשובה" שמסתיימים ביום כיפור. זו תקופה של עשרה ימים שבה כל אחד בודק את דרכו ומתקן מה שצריך.

מקורות

• משנה ראש השנה·א, א
• משנה ראש השנה·א, ב
• ויקרא·כג, כד
• במדבר·כט, א

להמשך לימוד

• שיעורראש השנה
• שיעורהימים הנוראים: ראש השנה ויום כיפור
• מאמרהימים הנוראים
• הלכהמה הם ה"סימנים" שאוכלים בליל ראש השנה?

התורה לא מפרטת הרבה על ראש השנה, אבל היא כן אומרת: "יום תרועה יהיה לכם". מכאן המצווה לשמוע קול שופר. שימו לב — המצווה היא לשמוע, לא דווקא לתקוע. לכן מברך התוקע, וכל הקהל יוצא ידי חובה בשמיעה ועונה "אמן".

השופר עשוי מקרן של איל (כבש זכר) או של בעל חיים כשר אחר, אבל לא מקרן של פרה — כדי לא להזכיר את חטא העגל. נוהגים לקחת שופר של איל, שמזכיר את האיל שהקריב אברהם במקום יצחק בעקדה.

תוקעים שלושה סוגי קולות: תקיעה (קול ארוך ופשוט), שברים (שלושה קולות קצרים, כמו אנחה) ותרועה (הרבה קולות קטנים, כמו בכי). מכיוון שיש ספק איך בדיוק נשמעה "תרועה" בתורה, תוקעים את כל הצירופים, וכך יוצאים ידי חובה בוודאות.

ולמה דווקא שופר? הרמב"ם כותב שאף שזו גזירת הכתוב — מצווה שמקיימים כי ה' ציווה — יש בה גם רמז: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם". השופר הוא צליל פשוט וחד, בלי מילים, שמגיע ישר ללב.

השופר גם מזכיר הכתרת מלך — כמו שתוקעים בחצוצרות כשמלך עולה לכס. בראש השנה אנחנו "מכתירים" את בורא עולם כמלך עלינו.

לפי מרן השולחן ערוך, מברכים לפני התקיעות "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• במדבר·כט, א
• רמב"ם הלכות תשובה·פרק ג הלכה ד
• תלמוד בבלי ראש השנה·דף כו עמוד א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקפה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקפו

להמשך לימוד

• הלכהמה היא מצוות שופר בראש השנה?
• שיעורראש השנה
• ציר הזמןעקדת יצחק
• מאמרהימים הנוראים

חודש אלול, החודש האחרון בשנה העברית, הוא חודש של הכנה לראש השנה. לפי המסורת, משה רבנו עלה להר סיני בפעם האחרונה בראש חודש אלול כדי לקבל את הלוחות השניים, וירד ביום כיפור עם הבשורה שהקב"ה סלח לעם על חטא העגל. לכן הימים האלה נחשבים ימי רצון וסליחה.

מרן השולחן ערוך כותב שנוהגים לקום "באשמורת" — בשעות שלפני עלות השחר — לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. זה מנהג הספרדים ועדות המזרח עד היום.

לבני אשכנז: מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה (ואם ראש השנה חל בתחילת השבוע — שבוע קודם).

מה אומרים בסליחות? פיוטים עתיקים, פסוקים, וידוי, ובעיקר את "שלוש עשרה מידות של רחמים" — הפסוקים שבהם ה' מתאר את עצמו כ"רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת". את י"ג המידות אומרים רק בציבור, במניין של עשרה.

רבים מכירים את הניגונים של הסליחות — "אדון הסליחות", "עננו" — שמושכים גם מי שאינו רגיל לבוא לבית הכנסת. אין צורך להבין כל מילה כדי להשתתף: עצם ההשכמה, הישיבה עם הציבור והרצון להשתפר הם עיקר הדבר.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקפא סעיף א
• רש"י·שמות לג, יא
• שמות·לד, ו-ז
• תלמוד בבלי ראש השנה·דף יז עמוד ב

להמשך לימוד

• מאמרהימים הנוראים
• מאמרתשובה — לחזור הביתה
• ציר הזמןהלוחות השניים ויום הכיפורים
• שיעורתשובה

התורה אומרת על יום הכיפורים: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו". זה יום שבו הקב"ה מוחל לכל מי שבאמת מתחרט ורוצה לתקן.

הצום אינו עונש. הרעיון הוא שליום אחד בשנה האדם מתנהג כמו מלאך: בלי אוכל, בלי שתייה ובלי עיסוק בגוף — כולו מוקדש לנפש. המשנה במסכת יומא מפרטת חמישה דברים האסורים ביום זה: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה (מריחת שמן או קרם), נעילת הסנדל (נעלי עור) ותשמיש המיטה.

הצום מתחיל לפני השקיעה בערב יום כיפור ונמשך עד צאת הכוכבים למחרת — כ־25 שעות. חולים, יולדות ונשים בהריון שזקוקות לכך — בריאותם קודמת, והם צריכים להתייעץ עם רב ורופא. ילדים קטנים אינם צמים.

התפילות ביום כיפור מיוחדות: בערב פותחים ב"כל נדרי", ובמשך היום אומרים כמה פעמים את הווידוי ("אשמנו, בגדנו…") — וידוי על חטאים בלשון רבים, כי כל עם ישראל ערבים זה לזה. בסוף היום אומרים את תפילת "נעילה", ובסופה תוקעים בשופר.

חשוב לדעת: המשנה אומרת שעבירות שבין אדם לחברו — יום כיפור אינו מכפר עליהן עד שמבקשים מחילה מהחבר עצמו. לכן נוהגים בערב יום כיפור לפייס ולבקש סליחה ממי שפגענו בו.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• ויקרא·טז, ל
• ויקרא·כג, כז
• משנה יומא·ח, א
• משנה יומא·ח, ט
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תריא

להמשך לימוד

• הלכהמה אסור ביום כיפור?
• הלכהמי פטור מהצום ביום כיפור?
• שיעוריום כיפור
• מאמרהימים הנוראים

חג הסוכות מתחיל בט"ו בתשרי, ארבעה ימים אחרי יום כיפור. התורה נותנת לו טעם מפורש: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

בגמרא במסכת סוכה נחלקו חכמים מה היו הסוכות האלה. לדעה אחת, אלו "ענני כבוד" — עננים שהקיפו את המחנה במדבר והגנו עליו מחום ומאויבים. לדעה אחרת, אלו סוכות ממש שבני ישראל בנו לעצמם. כך או כך, הסוכה מזכירה שבמשך ארבעים שנה במדבר עם שלם חי בהשגחת ה', בלי בתים קבועים.

יש בזה מסר עמוק: אחרי ימי הדין של ראש השנה ויום כיפור, יוצאים מהבית הקבוע והבטוח אל דירה ארעית עם גג של ענפים — וזוכרים שהביטחון האמיתי בא מבורא עולם ולא מקירות בטון.

הסוכה צריכה להיות עם דפנות (קירות) וסכך — גג מצמחים שגדלו מן הארץ ונתלשו, כמו ענפים או מחצלות מיוחדות. הסכך צריך להיות כזה שיש בו יותר צל משמש.

"תשבו" פירושו כמו שגרים בבית: אוכלים בסוכה סעודות, ובעיקר בלילה הראשון חובה לאכול בה פת. מי שמצטער מאוד בסוכה, כגון מגשם חזק, פטור.

סוכות נקרא גם "זמן שמחתנו". זה חג של שמחה, אירוח ומפגש משפחתי.

מקורות

• ויקרא·כג, מב-מג
• תלמוד בבלי סוכה·דף יא עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרלט

להמשך לימוד

• הלכהמה חייבים לאכול בסוכה?
• הלכההאם צריך לישון בסוכה?
• שיעורסוכות ושמחת תורה
• שיעורשלוש הרגלים: פסח, שבועות וסוכות

בתורה כתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל". חכמים קיבלו במסורת שהכוונה לאתרוג, ללולב (ענף דקל סגור), להדס ולערבה.

כל יום מימי החג (חוץ משבת) נוטלים את ארבעת המינים: מחזיקים את הלולב, ההדסים והערבות קשורים יחד ביד ימין, ואת האתרוג ביד שמאל, ומברכים. אחר כך מנענעים אותם לכל הכיוונים — כדי לומר שה' נמצא בכל מקום. בבית הכנסת נוטלים אותם גם בזמן ההלל, ומקיפים את התיבה ב"הושענות".

המדרש (ויקרא רבה) נותן משל יפה: לאתרוג יש טעם וריח — כמו אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים. ללולב (התמר) יש טעם אבל אין ריח — כמו מי שיש בו תורה בלי מעשים טובים. להדס יש ריח בלי טעם — מעשים טובים בלי לימוד. ולערבה אין טעם ואין ריח.

ומה עושה הקב"ה? "יקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו". אין מצווה בלי כל הארבעה — כך עם ישראל שלם רק כשכולם יחד.

המינים צריכים להיות כשרים ושלמים, ובמיוחד האתרוג — לכן רבים קונים אותם בהשגחה. מרן השולחן ערוך מפרט את דיני הנטילה ואת סדר הנענועים. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• ויקרא·כג, מ
• ויקרא רבה·פרשה ל
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרנא

להמשך לימוד

• הלכהמה הם ארבעת המינים ואיך נוטלים אותם?
• שיעורסוכות ושמחת תורה
• מאמרואהבת לרעך כמוך

בבית הכנסת קוראים בכל שבת פרשה אחת מן התורה, וכך במשך שנה שלמה מסיימים את חמשת חומשי תורה. המחזור הזה נגמר ומתחיל מחדש ביום אחד: שמחת תורה.

בתורה עצמה מופיע "שמיני עצרת" — יום חג שבא מיד אחרי שבעת ימי סוכות. חכמים אמרו שהוא כמו מלך שמבקש מאורחיו: "קשה עלי פרידתכם, הישארו עוד יום אחד". זה יום של קרבה מיוחדת בין ה' לישראל.

בגמרא כבר מובא שבחג הזה קוראים את פרשת "וזאת הברכה" — הפרשה האחרונה בתורה. עם השנים התפתח מנהג להמשיך מיד לפסוקים הראשונים של "בראשית", כדי להראות שהתורה אין לה סוף, ואין אף רגע שבו אנחנו "גמרנו" ללמוד.

בארץ ישראל שמיני עצרת ושמחת תורה הם יום אחד. בחוץ לארץ, שבה חוגגים יום טוב שני, שמיני עצרת הוא היום הראשון ושמחת תורה הוא היום השני.

המנהג הבולט הוא ההקפות: מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, ומקיפים איתם את התיבה שבע פעמים בשירה ובריקודים. נותנים כבוד לכולם — גם לילדים, שמקבלים "עלייה" יחד תחת טלית גדולה.

עולים מיוחדים נקראים "חתן תורה" (מי שעולה לקריאה האחרונה בתורה) ו"חתן בראשית" (מי שעולה לקריאה הראשונה).

מקורות

• ויקרא·כג, לו
• דברים·לג, א
• תלמוד בבלי מגילה·דף לא עמוד א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרסט

להמשך לימוד

• שיעורסוכות ושמחת תורה
• שיעורתורה שבכתב ותורה שבעל פה
• מאמרבית הכנסת — מקדש מעט
• שיעורתלמוד תורה כדרך חיים

לפני כ־2,200 שנה הייתה ארץ ישראל תחת שלטון המלכות היוונית־סורית. המלך אנטיוכוס לא הסתפק בשליטה פוליטית: הוא אסר על לימוד תורה, על שמירת שבת ועל ברית מילה, והכניס עבודה זרה לבית המקדש בירושלים. הרמב"ם מתאר זאת כך: היוונים "גזרו גזרות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות".

מתתיהו הכהן ובניו — המכונים חשמונאים או מכבים — יצאו למלחמה. מעט מול רבים, חלשים מול חזקים, הם הצליחו לנצח, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש. בכ"ה בכסלו חנכו את המקדש מחדש, ומכאן השם "חנוכה".

הגמרא במסכת שבת שואלת "מאי חנוכה?" ומספרת: כשנכנסו החשמונאים למקדש, הם מצאו שהיוונים טימאו את כל השמנים. נמצא רק פך אחד קטן, חתום בחותמו של הכהן הגדול, שהיה בו שמן להדלקת המנורה ליום אחד בלבד. נעשה נס והוא דלק שמונה ימים, עד שהכינו שמן טהור חדש. לשנה הבאה קבעו חכמים את הימים האלה לימי הודאה והלל.

לכן חנוכה נמשך שמונה ימים, ובכל ערב מדליקים נרות. אומרים הלל בתפילה, ומוסיפים "על הניסים" — הודאה על הנס הצבאי ועל נס האור.

המסר של חנוכה: האור הקטן של התורה ניצח את החושך, ומה שנראה בלתי אפשרי — התאפשר.

מקורות

• תלמוד בבלי שבת·דף כא עמוד ב
• רמב"ם הלכות חנוכה·פרק ג הלכה א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרפב

להמשך לימוד

• ציר הזמןמתתיהו והחשמונאים
• ציר הזמןנס חנוכה
• שיעורחנוכה
• מאמרחנוכה ופורים — חגי החכמים

הגמרא במסכת שבת מביאה מחלוקת מפורסמת. בית שמאי אמרו: ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, ומשם והלאה פוחתים — כנגד הימים שנשארו. בית הלל אמרו: ביום הראשון מדליקים נר אחד, ומשם והלאה מוסיפים — כנגד הימים שעברו.

אחד הטעמים שמובאים לשיטת בית הלל הוא הכלל "מעלין בקודש ואין מורידין". בדברים שבקדושה תמיד מתקדמים כלפי מעלה. יש בזה גם מסר לחיים: לא מסתפקים במה שהשגנו אתמול; כל יום מוסיפים עוד קצת אור, עוד מעשה טוב, עוד לימוד.

ההלכה נפסקה כבית הלל, וכך פוסק מרן השולחן ערוך: מדליקים נר אחד בלילה הראשון ומוסיפים והולכים עד שמונה בלילה האחרון.

מלבד הנרות של המצווה יש "שמש" — נר נוסף שבו מדליקים את השאר. אסור להשתמש לאור נרות המצווה עצמם (למשל לקרוא לאורם), כדי שיהיה ברור שהם לפרסום הנס בלבד. השמש עומד מעט בצד או גבוה יותר.

לפי מנהג הספרדים, כפי שפסק מרן השולחן ערוך, בעל הבית מדליק חנוכייה אחת עבור כל בני הבית. לבני אשכנז: נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו.

את הנרות מדליקים בדרך כלל בצאת הכוכבים, ובערב שבת — לפני הדלקת נרות שבת.

מקורות

• תלמוד בבלי שבת·דף כא עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרעא סעיף ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרעג סעיף א

להמשך לימוד

• הלכהכמה נרות מדליקים בחנוכה ומי מדליק?
• הלכהמתי מדליקים נרות חנוכה?
• הלכהאיפה מעמידים את החנוכייה?
• שיעורחנוכה

המשנה הראשונה במסכת ראש השנה מונה ארבעה "ראשי שנים". אחד מהם הוא ראש השנה לאילן, ונחלקו בו בית שמאי ובית הלל: בית שמאי אמרו באחד בשבט, ובית הלל אמרו בחמישה עשר בו. ההלכה כבית הלל, ולכן — ט"ו בשבט.

למה צריך "ראש שנה" לעצים? בארץ ישראל יש מצוות שתלויות בגידולים: הפרשת תרומות ומעשרות, ערלה (איסור לאכול פירות עץ בשלוש השנים הראשונות) ועוד. כדי לדעת לאיזו שנה שייך פרי, צריך תאריך שמפריד בין השנים. ט"ו בשבט הוא נקודת הזמן שבה, בערך, רוב גשמי השנה כבר ירדו והעצים מתחילים לחנוט פירות חדשים.

ט"ו בשבט אינו יום טוב: אין בו איסור מלאכה ואין תפילות מיוחדות. אבל הוא יום של שמחה, ולכן לא אומרים בו תחנון.

עם השנים התפתח מנהג לאכול בו פירות, ובמיוחד פירות שבהם השתבחה ארץ ישראל — שבעת המינים: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (הדבש הוא דבש תמרים). מקובלי צפת חיברו "סדר ט"ו בשבט" עם פירות, פסוקים וברכות, ובקהילות ספרדיות ועדות המזרח זה מנהג אהוב מאוד.

זו גם הזדמנות טובה ללמוד את סדר ברכות הפירות: על איזה פרי מברכים קודם, ומה אומרים אחרי האכילה.

מקורות

• משנה ראש השנה·א, א
• דברים·ח, ח
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן קלא סעיף ו

להמשך לימוד

• שיעורט"ו בשבט
• הלכהאיזו ברכה מברכים על פירות?
• הלכהיש לפניי כמה מאכלים – על מה מברכים קודם?
• מאמרארץ ישראל — בהלכה ובלב

לפני כ־2,400 שנה, בימי ממלכת פרס, שלט המלך אחשורוש. השר הבכיר שלו, המן, שנא את היהודים והשיג צו להשמיד את כולם ביום אחד — י"ג באדר. התאריך נקבע בהגרלה, "פור", ומכאן השם פורים.

אסתר, יהודייה שהפכה למלכה, ודודה מרדכי פעלו להצלה. אחרי צום ותפילה נכנסה אסתר אל המלך בסכנת חיים וחשפה את מזימת המן. הגזירה התהפכה: המן נתלה, והיהודים קיבלו רשות להתגונן וניצחו. המגילה מתארת זאת במילים "ונהפוך הוא".

מיוחד במגילת אסתר שהשם של ה' אינו מופיע בה כלל. הנס היה "מוסתר" בתוך אירועים שנראים טבעיים — וזה המסר: גם כשלא רואים את יד ה' בגלוי, היא פועלת.

מרדכי ואסתר קבעו את הימים האלה לדורות, והמגילה עצמה מפרטת את המצוות: "ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים". חכמים הוסיפו את קריאת המגילה פעמיים — בערב ובבוקר.

משלוח מנות: לפחות שתי מנות של מאכל לאדם אחד. מתנות לאביונים: מתנה לפחות לשני עניים — וחכמים אמרו שעדיף להרבות במתנות לאביונים יותר מבסעודה ובמשלוחי מנות. סעודת פורים: סעודה חגיגית ביום, עם שמחה ושירה.

ביום שלפני פורים צמים "תענית אסתר", לזכר הצום של אסתר והעם.

מקורות

• אסתר·ט, כב
• אסתר·ט, א
• תלמוד בבלי מגילה·דף ז עמוד א
• רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה·פרק ב הלכה יז
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרצה

להמשך לימוד

• הלכהמה היא מצוות קריאת המגילה בפורים?
• הלכהמה הן משלוח מנות ומתנות לאביונים?
• ציר הזמןנס פורים — ״ונהפוך הוא״
• שיעורפורים

במגילת אסתר מסופר שהיהודים בכל ממלכת פרס נלחמו באויביהם בי"ג באדר ונחו בי"ד, ולכן שם חגגו ביום י"ד. אבל בשושן, עיר הבירה, נמשכו הקרבות גם בי"ד, והיהודים שם נחו רק בט"ו באדר.

כשקבעו את פורים לדורות, נשאלה השאלה: איזה מקום ינהג כמו שושן? חכמים לא רצו לכבד דווקא את שושן — עיר בגולה — ולתת לה מעמד שאין לערי ארץ ישראל. לכן, כמובא במשנה בתחילת מסכת מגילה, קבעו שהכלל יהיה ערים שהיו מוקפות חומה "מימות יהושע בן נון" — כלומר מתקופת הכניסה לארץ. כך ניתן כבוד לארץ ישראל, שהייתה אז חרבה.

ערים אלה קוראות את המגילה בט"ו באדר, וכל שאר המקומות — בי"ד. היום ירושלים היא העיר שבה נוהגים כך בוודאות. בכמה ערים עתיקות אחרות, כמו טבריה, יפו, עכו, חברון וצפת, יש ספק אם היו מוקפות חומה בזמן יהושע, ויש שם מנהגים לקרוא את המגילה בשני הימים. בעניין זה כדאי לשאול רב מקומי.

מה קורה כשט"ו באדר חל בשבת? זה נקרא "פורים המשולש" — בירושלים מתחלקות מצוות פורים על פני שלושה ימים: שישי, שבת וראשון.

וגם מי שאינו בירושלים — ביום ט"ו באדר לא אומרים תחנון, ומרבים בו קצת בשמחה.

מקורות

• אסתר·ט, יח-יט
• משנה מגילה·א, א
• תלמוד ירושלמי מגילה·פרק א הלכה א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרפח

להמשך לימוד

• שיעורפורים
• מאמרירושלים בתודעה היהודית
• ציר הזמןנס פורים — ״ונהפוך הוא״
• שאלהמה חוגגים בפורים, ומה צריך לעשות בו?

התחפושות הן מנהג שהתפשט בקהילות ישראל במאות השנים האחרונות. אין לו מקור בתלמוד, ולכן הוא אינו חובה. נהוג להסביר אותו ברעיון המרכזי של המגילה: הנס של פורים היה "מוסתר" — הקב"ה פעל מאחורי הקלעים, אסתר הסתירה את מוצאה, והכל "התחפש" לאירועים טבעיים, עד ש"נהפוך הוא". התחפושת מזכירה שמה שרואים מבחוץ אינו תמיד הסיפור כולו.

יש גבולות: לא מתחפשים בדרך שיש בה פריצות או ביזוי, ולא לובשים בגדים שאסורים לפי ההלכה. כדאי לבחור תחפושת שמשמחת ולא פוגעת.

ומה לגבי שתייה? הגמרא במסכת מגילה אומרת שחייב אדם "לבסומי" (להשתכר מעט) בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מרן השולחן ערוך מביא זאת. אבל הפוסקים הדגישו שהכוונה לשמחה שמביאה להודיה לה' ולאהבת הבריות — לא לשכרות שמזיקה.

הרבה פוסקים כתבו שמספיק לשתות מעט יותר מהרגיל ולהירדם, ומי שיודע שהשתייה תזיק לו או תביא אותו לזלזל במצוות — עדיף שלא ישתה. לבני אשכנז: הרמ"א כותב בפירוש שאפשר לשתות מעט יותר מהרגיל ולישון, ו"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים".

ברור לגמרי: מי שנוהג — לא שותה בכלל. וקטינים אינם צריכים לשתות. השמחה של פורים נמדדת בנתינה, בחברות ובהודיה — לא בכמות האלכוהול.

מקורות

• אסתר·ט, א
• תלמוד בבלי מגילה·דף ז עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תרצה סעיף ב

להמשך לימוד

• שאלהמה חוגגים בפורים, ומה צריך לעשות בו?
• שיעורפורים
• ציר הזמןנס פורים — ״ונהפוך הוא״

סיפור יציאת מצרים הוא סיפור הלידה של עם ישראל. משפחה של שבעים נפש ירדה למצרים, הפכה לעם גדול, ושועבדה בעבודת פרך. ה' שלח את משה, הכה את מצרים בעשר מכות, ובליל ט"ו בניסן יצאו בני ישראל לחירות.

התורה מצווה לא רק לזכור, אלא לספר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מכאן שמה של ההגדה, ומכאן ליל הסדר — ערב שבנוי כולו סביב שאלות של ילדים ותשובות של הורים.

המשנה במסכת פסחים קובעת עיקרון חשוב: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זה לא שיעור היסטוריה. המצה, המרור, ארבע הכוסות וההסבה (ישיבה בצורה נינוחה כמו בני חורין) — כולם נועדו לגרום לנו לחוות את המעבר מעבדות לחירות.

החירות בפסח אינה רק פיזית. בני ישראל יצאו ממצרים כדי לקבל את התורה בהר סיני, שבעה שבועות אחר כך. חירות אמיתית, לפי היהדות, היא היכולת לבחור בטוב ולחיות חיים עם משמעות.

לכן זה גם החג שבו הכי הרבה משפחות מתכנסות יחד — גם מי שרחוק ממצוות. כל שנה הסיפור עובר עוד דור, וזו בדיוק מטרתו.

החג נמשך שבעה ימים בארץ ישראל: היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, וביניהם חול המועד.

מקורות

• שמות·יב
• שמות·יג, ח
• משנה פסחים·י, ה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תעב

להמשך לימוד

• שיעורפסח
• מאמרפסח — מעבדות לחירות
• ציר הזמןקרבן פסח ויציאת מצרים
• הלכהכמה יין שותים בליל הסדר ואיך?

כשבני ישראל יצאו ממצרים הם מיהרו, והבצק שלהם לא הספיק להחמיץ. לכן אוכלים מצה — לחם פשוט שנאפה מהר — ונמנעים מחמץ.

ההגדרה ההלכתית של חמץ: קמח מאחד מחמשת מיני הדגן שנלוש במים והחמיץ. לחם, עוגות, פסטה, בירה ודגני בוקר מחיטה הם דוגמאות לחמץ. מצה כשרה נעשית מאותם דגנים בדיוק, אבל בהשגחה מיוחדת שלא תחמיץ — נאפית תוך פחות מ־18 דקות.

איסור חמץ בפסח חמור במיוחד. התורה אוסרת לא רק לאכול חמץ, אלא גם "לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך" — אסור שיהיה חמץ ברשותנו. ואפילו כמות קטנה מאוד של חמץ שהתערבה במאכל אוסרת אותו.

לכן יש כמה שלבים לפני פסח: ניקיון הבית; "בדיקת חמץ" בערב שלפני פסח לאור נר; "ביטול חמץ" — הצהרה שכל חמץ שלא מצאנו הוא כעפר; מכירת חמץ לגוי דרך רב, למי שיש לו חמץ רב שאינו רוצה לזרוק; וביעור — שריפת החמץ בבוקר ערב פסח.

חכמים ראו בחמץ גם סמל: הבצק התופח מזכיר גאווה ו"נפיחות". הניקיון של פסח הוא גם הזדמנות לנקות את הלב.

מנהג הספרדים, כפי שפסק מרן הרב עובדיה יוסף, הוא שמותר לאכול קטניות (אורז, עדשים, חומוס) בפסח, אחרי בדיקה טובה. לבני אשכנז: נוהגים שלא לאכול קטניות בפסח.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• שמות·יב, טו
• שמות·יג, ז
• משנה פסחים·ב, ה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תלא
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תמח
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תנג סעיף א
• חזון עובדיה·פסח

להמשך לימוד

• הלכהאיך עושים בדיקת חמץ?
• הלכהמה זה מכירת חמץ?
• הלכההאם מותר לאכול קטניות בפסח?
• מאמרפסח — מעבדות לחירות

התורה מצווה: "וספרתם לכם ממחרת השבת… שבע שבתות תמימת תהיינה". "ממחרת השבת" פירושו, לפי המסורת, ממחרת היום הראשון של פסח. בכל ערב, אחרי צאת הכוכבים, מברכים "על ספירת העומר" וסופרים: "היום יום אחד לעומר", וכן הלאה עד ארבעים ותשעה. היום החמישים הוא חג השבועות.

השם "עומר" בא ממנחת השעורים שהקריבו בבית המקדש ביום השני של פסח. היום, כשאין מקדש, הספירה נשארה כמצווה.

המשמעות: יציאת מצרים הייתה רק ההתחלה. המטרה הייתה קבלת התורה בהר סיני. כמו מי שמחכה לאירוע חשוב וסופר את הימים, כך אנחנו סופרים — וכל יום הוא הזדמנות לעבוד על עוד מידה טובה.

הגמרא במסכת יבמות מספרת שלרבי עקיבא היו עשרים וארבעה אלף תלמידים, וכולם מתו בתקופה שבין פסח לעצרת, "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". לזכרם נוהגים בימי הספירה מנהגי אבלות: לא עורכים חתונות ולא מסתפרים. המסר לדורות הוא חשיבות הכבוד ההדדי.

מנהג הספרדים, לפי מרן השולחן ערוך, להימנע מחתונות ומתספורת עד ל"ג בעומר, ולהסתפר ביום ל"ד בבוקר. לבני אשכנז: יש מנהגים שונים לגבי חלוקת הימים, ומסתפרים כבר בל"ג בעומר עצמו.

מי ששכח לספור יום שלם — ממשיך לספור בלי ברכה. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• ויקרא·כג, טו-טז
• תלמוד בבלי יבמות·דף סב עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תפט
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תצג סעיף א-ב

להמשך לימוד

• הלכהמה עושים אם שכחו לספור יום אחד בספירת העומר?
• שיעורספירת העומר ושבועות
• ציר הזמןרבי עקיבא: מרועה צאן לגדול הדור
• מאמרואהבת לרעך כמוך

בתוך הימים של ספירת העומר, שבהם נוהגים מנהגי אבלות, יש יום אחד שונה: ל"ג בעומר (ל"ג = 33 בגימטריה), שחל בי"ח באייר.

מקור השמחה בו נמסר בכמה מסורות. לפי מסורת מקובלת, ביום הזה פסקה המגפה שבה מתו תלמידי רבי עקיבא. לכן אין אומרים בו תחנון, ומסתיימת בו (או למחרתו) תקופת האבלות לעניין חתונות ותספורת.

מסורת נוספת, שהתפשטה מאוד בזכות מקובלי צפת, היא שזה יום פטירתו (ה"הילולא") של רבי שמעון בר יוחאי — רשב"י — מגדולי התנאים ותלמיד מובהק של רבי עקיבא. הגמרא מספרת עליו שהסתתר עם בנו שתים עשרה שנה במערה מפני הרומאים, ועסק שם בתורה. המסורת מייחסת לו את ספר הזוהר, היסוד של תורת הקבלה.

לכן רבים עולים בל"ג בעומר לקברו במירון, ובכל רחבי הארץ מדליקים מדורות. המדורה מסמלת את האור הגדול של תורתו, שעליה נאמר שהאירה את העולם.

יש גם מנהג לערוך בל"ג בעומר "חלאקה" — תספורת ראשונה לילדים בני שלוש — במירון או במקומות אחרים.

ל"ג בעומר אינו חג מהתורה ואין בו איסור מלאכה. זה יום של שמחה, טיולים ולימוד. ובעת הדלקת מדורות — כדאי להקפיד על בטיחות, על ניקיון ועל כבוד לשכנים.

מקורות

• תלמוד בבלי יבמות·דף סב עמוד ב
• תלמוד בבלי שבת·דף לג עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תצג

להמשך לימוד

• ציר הזמןרבי שמעון בר יוחאי במערה
• ציר הזמןרבי עקיבא: מרועה צאן לגדול הדור
• שאלהמה זה ספירת העומר, ולמה לא עושים חתונות בתקופה הזו?
• שאלהמה זה חלאקה (תספורת ראשונה לילד בן שלוש)?

שבועות חל בו' בסיוון, בסוף שבעה שבועות של ספירת העומר — ומכאן שמו. בתורה הוא מוזכר בעיקר כחג חקלאי: "חג הקציר", זמן קציר החיטים, ו"יום הביכורים", שבו התחילו להביא לבית המקדש את הפירות הראשונים.

לפי המסורת, בתאריך הזה עמדו בני ישראל למרגלות הר סיני ושמעו את עשרת הדברות. לכן בתפילות החג הוא נקרא "זמן מתן תורתנו". זה היום שבו עם ישראל הפך מקבוצת עבדים משוחררים לעם עם ייעוד.

כמה מנהגים בולטים: תיקון ליל שבועות — רבים נשארים ערים כל הלילה ולומדים תורה. בקהילות הספרדים נוהגים לקרוא "תיקון" מיוחד, ויש שקוראים את ספר "אזהרות". אחד הטעמים שנותנים למנהג: בני ישראל ישנו בלילה שלפני מתן תורה, ואנחנו מתקנים זאת בהתעוררות.

קריאת התורה: ביום החג קוראים את מעמד הר סיני ועשרת הדברות, והקהל עומד.

מגילת רות: נוהגים לקרוא אותה בשבועות. רות המואבייה בחרה להצטרף לעם ישראל ולקבל עליה את התורה — "עמך עמי ואלוקייך אלוקי" — והסיפור מתרחש בימי הקציר.

מאכלי חלב: נוהגים לאכול בשבועות מאכלי חלב, ויש לכך טעמים רבים. ועדיין מקפידים גם על סעודת חג.

בארץ ישראל שבועות הוא יום אחד. בחוץ לארץ — יומיים.

מקורות

• שמות·יט-כ
• שמות·כג, טז
• במדבר·כח, כו
• רות·א, טז
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תצד

להמשך לימוד

• הלכהמה נוהגים לעשות בחג השבועות?
• ציר הזמןמתן תורה בהר סיני
• ציר הזמןרות ובועז
• שיעורספירת העומר ושבועות

המשנה במסכת תענית מונה חמישה דברים שאירעו לעם ישראל בתשעה באב: נגזר על דור המדבר שלא ייכנס לארץ (אחרי חטא המרגלים), חרב הבית הראשון, חרב הבית השני, נלכדה העיר ביתר (בסוף מרד בר כוכבא), ונחרשה ירושלים. לאורך הדורות קרו בתאריך הזה או בסמוך לו עוד צרות, ולכן הוא הפך ליום שבו מתאבלים על כל החורבנות.

תשעה באב הוא שיאה של תקופה בת שלושה שבועות, "בין המצרים", שמתחילה בצום י"ז בתמוז. ככל שמתקרבים לתשעה באב — מרבים במנהגי אבלות.

בתשעה באב אסורים, כמו ביום כיפור, חמישה דברים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה. בנוסף אסור ללמוד תורה (חוץ מעניינים עצובים כמו ספר איוב והלכות אבלות), כי לימוד תורה משמח את הלב. יושבים על הארץ או על כיסא נמוך עד חצות היום, ולא מברכים לשלום.

בערב קוראים בבית הכנסת את מגילת איכה, שבה ירמיהו הנביא מקונן על החורבן. בבוקר אומרים קינות — שירי אבל שחוברו במשך הדורות.

חכמים אמרו שבית המקדש השני חרב בגלל "שנאת חינם". לכן תשעה באב אינו רק יום של עצב, אלא גם יום של תיקון — הגברת אהבת חינם בין יהודים. והמסורת מוסיפה תקווה: עתיד היום הזה להפוך ליום שמחה.

חולים ויולדות — כדאי לשאול רב.

מקורות

• משנה תענית·ד, ו
• תלמוד בבלי יומא·דף ט עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקנד
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקנט

להמשך לימוד

• הלכהמה אסור בתשעה באב?
• מאמרבין המצרים ותשעה באב
• ציר הזמןחורבן בית שני
• שיעורהצומות ותשעה באב

הלוח העברי מבוסס על הירח. כל חודש מתחיל כשהירח החדש ("המולד") מתחיל להיראות, ונמשך 29 או 30 יום. היום הראשון נקרא ראש חודש. כשלחודש הקודם יש שלושים יום, ראש החודש נמשך יומיים: היום השלושים של החודש הקודם והיום הראשון של החדש.

המצווה הראשונה שניתנה לבני ישראל כעם, עוד במצרים, הייתה: "החדש הזה לכם ראש חדשים". חכמים ראו בזה מסר: עם שקובע לעצמו את הזמן הוא עם חופשי. והירח, שמתמעט ושב וגדל, נעשה משל לעם ישראל — שגם אחרי ירידה הוא חוזר ומתחדש.

בזמן בית הדין הגדול קבעו את ראש החודש לפי עדים שראו את הירח החדש. היום אנחנו משתמשים בלוח קבוע.

מה עושים בראש חודש? מוסיפים "יעלה ויבוא" בתפילת העמידה ובברכת המזון; אומרים הלל בבית הכנסת (לפי מנהג הספרדים — בלי ברכה, כי זה מנהג ולא חיוב); קוראים בתורה; ומתפללים תפילת מוסף. לא אומרים תחנון. מותר לעבוד בראש חודש, אבל נוהגים להרבות מעט בסעודה.

מרן השולחן ערוך כותב שנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש — "מנהג טוב" הוא. לפי המסורת, זו מתנה לנשים, שלא השתתפו בחטא העגל.

בשבת שלפני ראש חודש מכריזים בבית הכנסת על החודש החדש, וזה נקרא "שבת מברכים".

מקורות

• שמות·יב, ב
• במדבר·כח, יא
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תיז סעיף א
• טור אורח חיים·סימן תיז
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תכב סעיף ב

להמשך לימוד

• הלכההאם מברכים על ההלל בראש חודש?
• הלכהמה עושים אם שכחו "יעלה ויבוא" בראש חודש?
• שיעורלוח השנה העברי
• ציר הזמןחטא העגל ושבירת הלוחות

בזמן הסנהדרין, ראש החודש לא נקבע לפי לוח מודפס. עדים שראו את הירח החדש באו לבית הדין בירושלים, ובית הדין "קידש" את החודש. רק אז ידעו אם החודש הקודם היה בן 29 או 30 יום — ולכן גם באיזה יום בדיוק יחול החג.

את ההחלטה הודיעו לקהילות באמצעות משואות על ראשי ההרים, ואחר כך באמצעות שליחים. אבל לקהילות רחוקות, כמו בבל, השליחים לא הספיקו להגיע לפני החגים של אותו חודש. מה עשו? חגגו שני ימים — אחד מהם בוודאי היום הנכון. כך נוצר "יום טוב שני של גלויות".

בסביבות המאה הרביעית לספירה, כשהמצב של עם ישראל בארץ הידרדר, נקבע לוח שנה קבוע שמחושב מראש. מעתה כל אחד יכול לדעת מתי החג. אם כן — למה ממשיכים לחגוג יומיים בחוץ לארץ?

הגמרא במסכת ביצה עונה: חכמי ארץ ישראל שלחו לבבל: "הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם", כי עלולה לבוא גזירה ושוב לא ידעו את הלוח. יש גם מי שהסבירו שליום טוב שני יש ערך בפני עצמו — עוד יום של קדושה לאלה שחיים מחוץ לארץ ישראל.

למעשה: מחוץ לארץ ישראל חוגגים יומיים בפסח (בתחילתו ובסופו), בשבועות ובסוכות (וגם שמיני עצרת ושמחת תורה נפרדים). ראש השנה הוא יומיים גם בארץ ישראל.

ישראלים שנוסעים לחו"ל, ותיירים שמגיעים לארץ, נשאלים איך לנהוג — וכאן יש פרטים רבים. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• תלמוד בבלי ביצה·דף ד עמוד ב
• משנה ראש השנה·ב, ב-ד
• רמב"ם הלכות קידוש החודש·פרק ה

להמשך לימוד

• שיעורלוח השנה העברי
• שאלהלמה החגים זזים כל שנה בלוח הלועזי?
• מאמרארץ ישראל — בהלכה ובלב
• שאלהמה זה שמחת תורה, ולמה רוקדים עם ספרי התורה?

הלוח הלועזי (הגרגוריאני) הוא לוח שמש: השנה נמשכת כ־365 ימים, והחודשים אינם קשורים לירח. הלוח המוסלמי, לעומת זאת, הוא לוח ירח בלבד — ולכן חודש הרמדאן נודד בין כל עונות השנה.

הלוח העברי משלב את שניהם. החודשים הם חודשי ירח — 29 או 30 ימים — כך ששנים עשר חודשים הם כ־354 ימים, קצרה בכ־11 ימים משנת השמש. אבל התורה מצווה: "שמור את חדש האביב ועשית פסח" — פסח חייב לחול באביב. ובאופן דומה, סוכות הוא "חג האסיף", בזמן אסיפת התבואה בסתיו.

הפתרון: שנה מעוברת. מדי פעם מוסיפים חודש שלם — אדר ב' — וכך מאזנים את הפער. במחזור של תשע־עשרה שנים יש שבע שנים מעוברות. הרמב"ם מסביר את העיקרון: החודשים הם חודשי הלבנה, והשנים הן שנות החמה.

לכן החגים העבריים "נעים" בלוח הלועזי: שנה אחת ראש השנה חל בתחילת ספטמבר, ובשנה אחרת — בתחילת אוקטובר. אבל בתוך הלוח העברי הם קבועים לגמרי: פסח תמיד בט"ו בניסן, יום כיפור תמיד בי' בתשרי.

גם ימי הולדת ואזכרות שונים מהתאריך הלועזי מאותה סיבה. מי שנולד בי' באדר — יחגוג תמיד בי' באדר, גם אם בלוח הלועזי זה ייפול בפברואר או במרץ.

החישוב המדויק נקבע במסורת ומיוחס להלל השני, בסביבות המאה הרביעית לספירה, ולפיו מחשבים את הלוח עד היום.

מקורות

• דברים·טז, א
• שמות·כג, טז
• רמב"ם הלכות קידוש החודש·פרק א הלכה א
• תלמוד בבלי סנהדרין·דף יא עמוד ב

להמשך לימוד

• שיעורלוח השנה העברי
• שיעורמפת השנה — החגים במבט אחד
• שאלהלמה בחוץ לארץ חוגגים יום טוב שני?
• מאמרהחגים — מעגל השנה היהודי

התורה קוראת לימים הטובים "מקרא קודש", ואוסרת בהם "מלאכת עבודה". רוב המלאכות שאסורות בשבת אסורות גם ביום טוב: כתיבה, נסיעה, עבודה, הדלקה וכיבוי של חשמל, וכן הלאה.

אבל יש היתר חשוב, שמפורש בתורה לגבי פסח: "כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". מכאן שמותר ביום טוב לעשות מלאכות לצורך אוכל — לבשל, לאפות, לטגן — כי זו חלק משמחת החג. מלאכות אלו נקראות "אוכל נפש".

כמה פרטים חשובים: מותר לבשל רק לצורך היום עצמו, ולא ביום טוב בשביל המחר. מבשלים רק מאש קיימת — אסור להדליק אש חדשה (כמו גפרור), אבל מותר להעביר אש מלהבה דולקת. מותר גם לטלטל חפצים ולהוציא אותם מהבית לרחוב, גם בלי עירוב, כשיש בזה צורך.

ומה אם יום טוב חל ביום שישי? אסור לבשל ביום טוב לשבת, אלא אם כן עושים "עירוב תבשילין" — לוקחים בערב החג פת ותבשיל, מברכים, ואומרים שבזכותם מותר להכין מהחג לשבת.

יום כיפור אינו כשאר הימים הטובים: התורה קוראת לו "שבת שבתון", וכל המלאכות אסורות בו כמו בשבת — ובנוסף הצום.

ובחול המועד — הימים שבין החג הראשון לאחרון בפסח ובסוכות — מותרות מלאכות רבות, אבל לא עבודה רגילה, כדי שיהיו ימי חג ושמחה.

לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• שמות·יב, טז
• ויקרא·כג, ז
• תלמוד בבלי ביצה·דף יב עמוד א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תצה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן תקכז

להמשך לימוד

• שיעורהלכות החג למעשה
• שיעורשבת — מה ולמה
• הלכהלמה אסור לבשל בשבת?
• מאמרל"ט מלאכות שבת — ההיגיון שמאחורי הרשימה