למה החגים "זזים" כל שנה?

מי שחי לפי הלוח הלועזי שם לב לתופעה מוזרה: ראש השנה יכול לחול פעם בתחילת ספטמבר ופעם באמצע אוקטובר, וחנוכה מגיע לפעמים בסוף נובמבר ולפעמים בסוף דצמבר. נדמה שהחגים היהודיים זזים כל הזמן.

האמת היא שהחגים לא זזים בכלל. ראש השנה תמיד חל באחד בתשרי, ופסח תמיד בחמישה עשר בניסן. מה ש"זז" הוא היחס בין שני לוחות שונים, הבנויים על עקרונות שונים. הלוח הלועזי מבוסס על השמש בלבד. הלוח העברי מבוסס על הירח ועל השמש יחד.

כדי להבין את מעגל השנה היהודי, צריך להכיר שלושה דברים: החודש, השנה, והשנה המעוברת. אחרי זה כל חג נכנס בקלות למקומו.

החודש: הירח שמתחדש

בתחילת הבריאה נאמר על המאורות: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, יד). השמש והירח הם השעון הגדול של העולם. חכמים אמרו שעם ישראל מונה את זמניו לפי הלבנה, כלומר הירח (תלמוד בבלי סוכה, דף כט עמוד א).

החודש העברי מתחיל כשהירח מתחדש, כשהוא נראה שוב כפס דק אחרי שנעלם. מכאן השם "חודש", מלשון "חדש". מחזור הירח אורך כעשרים ותשעה ימים וחצי, ובחשבון המדויק שמביא הרמב"ם: עשרים ותשעה ימים, שתים עשרה שעות ועוד חלקי שעה (רמב"ם הלכות קידוש החודש, פרק ו). לכן חודש עברי הוא בן עשרים ותשעה או שלושים יום.

היום הראשון של החודש נקרא "ראש חודש", ויש לו מעמד מיוחד: מוסיפים בו תפילות, אומרים הלל, ובתורה נזכרו לו קורבנות מיוחדים (במדבר כח, יא). כשהחודש הקודם מלא, בן שלושים, מציינים ראש חודש יומיים.

השנה: איך שומרים על האביב

שתים עשרה חודשי ירח הם כשלוש מאות חמישים וארבעה ימים. שנת השמש, זו שקובעת את העונות, ארוכה ממנה בכאחד עשר יום. אילו היינו סופרים רק לפי הירח, החגים היו נודדים על פני כל העונות, כפי שקורה בלוחות ירחיים אחרים.

אבל התורה מצווה: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח" (דברים טז, א). פסח חייב לחול באביב. גם סוכות קשור לעונת האסיף, ושבועות לעונת הקציר. כלומר, החגים צריכים לשמור על קשר לשמש ולעונות.

הפתרון הוא "עיבור השנה": בשבע שנים מתוך כל מחזור של תשע עשרה שנה מוסיפים חודש שלם, אדר נוסף. שנה כזו נקראת "שנה מעוברת", ויש בה אדר א' ואדר ב'. הרמב"ם מפרט באילו שנים במחזור מוסיפים את החודש (רמב"ם הלכות קידוש החודש, פרק ו). כך, לאורך זמן, הירח והשמש נפגשים שוב, ופסח נשאר באביב.

מעדים בבית הדין לחשבון קבוע

בזמן שהיה בית דין גדול בארץ ישראל, קידוש החודש נעשה על פי עדים. אנשים שראו את הירח החדש באו לבית הדין והעידו, ובית הדין הכריז: "מקודש". ההחלטה אם לעבר שנה הייתה תלויה גם בשיקולים של עונת האביב והתבואה. כל זה מתואר במשנה ובתלמוד, במסכת ראש השנה.

כאשר הקהילה בארץ ישראל נחלשה והעם התפזר, לא ניתן היה להמשיך כך. לכן נקבע לוח מחושב וקבוע, שלפיו כל יהודי בעולם יכול לדעת מראש מתי יחול כל חג. הרמב"ם מתאר את המעבר מקידוש על פי ראייה לחשבון (רמב"ם הלכות קידוש החודש, פרק ה), ולפי המסורת את הלוח הזה קבע הלל השני, מנשיאי ארץ ישראל.

בחשבון יש גם כללים עדינים. למשל, ראש השנה לעולם אינו חל ביום ראשון, ביום רביעי או ביום שישי (רמב"ם הלכות קידוש החודש, פרק ז). כך נמנעים, בין השאר, מצב שיום כיפור יחול בצמוד לשבת, או שהושענא רבה תחול בשבת.

שמות החודשים ושני ראשי שנה

בתורה החודשים נקראים במספרים: החודש הראשון, החודש השני וכן הלאה. החודש הראשון הוא ניסן, חודש יציאת מצרים: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב). השמות שאנו משתמשים בהם היום, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט ואדר, הגיעו עם עולי בבל (תלמוד ירושלמי ראש השנה, פרק א הלכה ב).

אם ניסן הוא החודש הראשון, למה ראש השנה חל בתשרי? משום שבלוח העברי יש כמה "ראשי שנה" למטרות שונות. המשנה מונה ארבעה: ניסן למלכים ולרגלים, תשרי לשנים, כלומר מניין השנים, ועוד שניים, אחד במעשר בהמה ואחד לאילן, כלומר ט"ו בשבט (משנה ראש השנה א, א).

כך יוצא שהשנה העברית סופרת את השנים מתשרי, אבל סדר החגים בתורה מתחיל בניסן. שתי נקודות מבט: תשרי, ראשית הבריאה והדין; ניסן, ראשית האומה והחירות.

איפה יושב כל חג

נעבור על השנה, החל מתשרי. באחד ובשני בתשרי ראש השנה. בעשרה בתשרי יום הכיפורים. בחמישה עשר בתשרי סוכות, שבעה ימים, ומיד אחריו שמיני עצרת, שבארץ ישראל הוא גם שמחת תורה. כל המועדים האלה מנויים בתורה (ויקרא כג).

בעשרים וחמישה בכסלו מתחילה חנוכה, שמונה ימים. בעשרה בטבת צום. בחמישה עשר בשבט ראש השנה לאילנות. בארבעה עשר באדר פורים, ובערים מוקפות חומה, כמו ירושלים, שושן פורים בחמישה עשר. בשנה מעוברת פורים חל באדר השני.

בחמישה עשר בניסן פסח, שבעה ימים. מיום השני של פסח סופרים חמישים יום, ספירת העומר, ומגיעים לשבועות, בשישה בסיוון. בשבעה עשר בתמוז צום, ומשם שלושה שבועות של אבל עד תשעה באב, יום החורבן. הנביא זכריה מזכיר את הצומות האלה, יחד עם צום גדליה שבשלושה בתשרי, כ"ארבעת הצומות", ומבטיח שיהפכו לימי שמחה (זכריה ח, יט). ואז שוב אלול, חודש התשובה, וחוזרים לראש השנה.

ומה זה "יום טוב שני"?

בזמן קידוש החודש על פי עדים, לקח זמן עד שהשליחים הגיעו לקהילות הרחוקות. מי שלא ידע בוודאות באיזה יום התחיל החודש, שמר את החג יומיים מספק. גם אחרי שנקבע הלוח המחושב, נאמר לקהילות בחוץ לארץ להמשיך במנהג אבותיהם (תלמוד בבלי ביצה, דף ד עמוד ב).

לכן בחוץ לארץ פסח הוא שמונה ימים, וסוכות עם שמיני עצרת ושמחת תורה הם תשעה ימים, ושבועות נמשך יומיים. בארץ ישראל שומרים יום אחד. ראש השנה הוא יוצא דופן: גם בארץ ישראל הוא נמשך יומיים.

מי שגר בארץ ונוסע לחוץ לארץ בחג, או להפך, צריך לברר מה דינו. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

בשורה התחתונה

הלוח העברי הוא שילוב חכם של ירח ושמש. הירח קובע את החודשים, השמש שומרת על העונות, וחודש אדר נוסף מחבר ביניהם. כך החגים "זזים" בלוח הלועזי, אבל נשארים תמיד במקומם האמיתי.

המעגל הזה איננו רק חשבון. הוא מסע שחוזר בכל שנה: מחירות בניסן, דרך התורה בסיוון והאבל בתמוז ובאב, אל התשובה בתשרי והשמחה בסוכות. כל חג הוא תחנה, וכל שנה היא הזדמנות לעבור את הדרך שוב, קצת יותר עמוק.