שאלות ותשובות

התורה פותחת בסיפור הבריאה ומסיימת אותו כך: "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי". הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי "שבת" — הפסיק ליצור. כששומרים שבת, אנחנו מעידים בכל שבוע מחדש שהעולם לא נוצר במקרה, אלא יש לו בורא.

בעשרת הדיברות נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", ובחזרה על הדיברות בספר דברים: "שמור את יום השבת לקדשו". "זכור" הוא הצד החיובי — לקדש את היום בקידוש, בסעודות ובתפילה. "שמור" הוא הצד של ההימנעות — לא לעשות מלאכה. השבת גם מזכירה את יציאת מצרים: עבדים אינם שולטים בזמנם, ובני חורין — נחים.

התורה קוראת לשבת "אות": "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". זו כמו טבעת נישואין בין עם ישראל לבוראו. לכן גם בהלכה, שמירת שבת נחשבת יסוד, ומי ששומר שבת מבטא בזה את אמונתו בכל התורה.

ומעבר לדינים, השבת היא מתנה: יום בלי עבודה, בלי מסכים ובלי מרדף. יום של משפחה, שולחן ערוך, שירים, לימוד ומנוחה אמיתית. חז"ל אמרו שהקב"ה אמר למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזיי, ושבת שמה". רבים שמתחילים לשמור שבת מספרים שזה היום שהם הכי מחכים לו בשבוע.

מקורות

• בראשית·ב, ב
• שמות·כ, ח
• דברים·ה, יב
• שמות·לא, טז
• תלמוד בבלי שבת·דף י עמוד ב

להמשך לימוד

• שיעורשבת — מה ולמה
• ציר הזמןהשבת הראשונה

למי שמסתכל מבחוץ, זה נראה מוזר: אם שבת היא יום מנוחה, למה אסור ללחוץ על מתג, אבל מותר להזיז שולחן כבד? התשובה היא שהתורה לא אסרה "עבודה קשה", אלא "מלאכה" — מילה עם משמעות מדויקת.

ה"מלאכה" שאסורה בשבת היא פעולה של יצירה ושינוי בעולם — כמו המלאכות שנעשו בבניית המשכן במדבר: לחרוש, לאפות, לכתוב, לבנות, להבעיר אש. ביום השביעי הקב"ה הפסיק לברוא, ואנחנו מפסיקים ליצור. כל השבוע אנחנו שולטים בעולם ומשנים אותו; בשבת אנחנו מניחים לו, ומזכירים לעצמנו מי באמת הבעלים.

לכן מאמץ גופני לא נחשב בהכרח מלאכה, ולהפך — פעולה קלה כמו הדלקת אש או כתיבת מילה יכולה להיות מלאכה גמורה. חכמים הוסיפו גם גדרים (כמו מוקצה) כדי לשמור על אווירת היום ושלא יגיעו לאיסורי תורה.

ומה שמתקבל הוא דווקא חופש: כשאין טלפון, אין קניות, אין סידורים ואין "רק עוד משהו קטן" — נשאר זמן לאנשים, לשיחה, לשינה, לתפילה וללימוד. האיסורים הם החומה שמגינה על הגן. מי שחווה שבת מלאה מגלה שהמגבלות הן שיוצרות את המנוחה, ולא סותרות אותה.

מקורות

• שמות·לה, א־ג
• משנה שבת·ז, ב
• תלמוד בבלי שבת·דף מט עמוד ב

להמשך לימוד

• שיעורל"ט מלאכות — המפה

התורה אומרת "לא תעשה כל מלאכה", אבל לא מפרטת מה זו מלאכה. בספר שמות, מיד לפני ציווי בניית המשכן, התורה חוזרת על איסור המלאכה בשבת. מהסמיכות הזאת למדו חכמים: המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שהיו נחוצות לבניית המשכן.

המשנה במסכת שבת מונה אותן: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת". הן מסודרות כמעט כמו תהליכי עבודה. יש מלאכות של הכנת לחם (מהשדה ועד התנור): זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה. יש מלאכות של הכנת בגד: גוזז, מלבן, מנפץ, צובע, טווה, ומלאכות האריגה והתפירה. יש מלאכות של הכנת עורות וכתיבה: צד, שוחט, מפשיט, מעבד, ממחק, מחתך, כותב ומוחק. ולבסוף: בונה וסותר, מכבה ומבעיר, מכה בפטיש (גמר מלאכה) ומוציא מרשות לרשות.

כל מלאכה כזאת היא "אב", ויש לה "תולדות" — פעולות שדומות לה במהותן. למשל, בישול שייך לאופה, וסחיטת פירות קשורה לדש. כך ההלכה יודעת להתמודד גם עם פעולות שלא היו בזמן המשכן.

ללמוד את 39 המלאכות זה כמו לקבל מפה: פתאום מבינים למה דבר מסוים אסור ודבר אחר מותר. באתר יש שיעור ומאמר שמסבירים אותן אחת לאחת.

מקורות

• משנה שבת·ז, ב
• תלמוד בבלי שבת·דף מט עמוד ב
• שמות·לה, ב
• רמב"ם הלכות שבת·פרק ז הלכה א

להמשך לימוד

• שיעורל"ט מלאכות — המפה
• שיעורבישול ואוכל בשבת

ההדלקה אכן לא מעייפת — אבל כמו שראינו, השבת אוסרת "מלאכה", כלומר יצירה ושינוי, ולא מאמץ. ומלאכת "מבעיר" היא אחת מ־39 המלאכות, והתורה אף ציינה אותה בפירוש: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

בנורה עם חוט להט (נורה "רגילה" מהדור הקודם), החוט מתלהט עד שהוא זוהר — וזה נחשב אצל רוב הפוסקים כהבערת אש ממש. כשסוגרים את המעגל ומדליקים מכשיר חשמלי, יש בזה גם צדדים נוספים של מלאכה, שהפוסקים דנו בהם בהרחבה מאז שהגיע החשמל. גם בנורות לד ובמכשירים שאין בהם להט — פוסקי הדור, ובהם מרן הרב עובדיה יוסף, אסרו להפעיל ולכבות חשמל בשבת. גם כיבוי אסור (מלאכת "מכבה").

אז איך חיים עם זה? הפתרון הנפוץ ביותר הוא שעון שבת: מכוונים מראש, לפני כניסת השבת, מתי האור ידלק ויכבה, ואז הבית מואר בשעות הנכונות בלי שאיש נוגע במתג. כך גם עם מזגן, פלטה ומיחם — הכול מכינים מערב שבת.

ויש בזה משהו יפה: השבת מתחילה כבר ביום שישי, כשמכינים ומסדרים. ומי שמגיע לשבת מוכן, נהנה מבית מואר, חם ושקט — בלי ללחוץ על אף כפתור. לפרטים מעשיים (כמו מקרר ומנורות) אפשר לעיין בהלכות השבת באתר.

מקורות

• שמות·לה, ג
• משנה שבת·ז, ב
• ילקוט יוסף·הלכות שבת
• יחווה דעת·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהמותר להדליק או לכבות אור חשמלי בשבת? ומה עם שעון שבת?
• הלכהמותר לפתוח את המקרר בשבת?
• שיעורל"ט מלאכות — המפה

היום היהודי מתחיל בערב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". לכן השבת אינה מתחילה בחצות הלילה של שבת, אלא ביום שישי בשקיעה.

כניסת השבת: מן התורה, השבת מתחילה עם שקיעת החמה. אבל יש מצווה להוסיף מעט מהחול על הקודש — "תוספת שבת" — ולכן מקבלים את השבת זמן מה לפני השקיעה. הזמן הזה מתבטא בשעת הדלקת הנרות שמתפרסמת בלוחות: בהרבה מקומות כ־20 דקות לפני השקיעה, ובירושלים נוהגים 40 דקות. הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים נקרא "בין השמשות", ויש בו ספק אם הוא יום או לילה — ולכן כבר אסור בו במלאכה.

יציאת השבת: השבת יוצאת כשמחשיך ונראים שלושה כוכבים בינוניים — "צאת הכוכבים". גם כאן מוסיפים מעט, ולכן מתפללים ערבית של מוצאי שבת קצת באיחור. הזמן המדויק משתנה לפי המקום ועונת השנה, ומתפרסם בלוחות. לפי שיטת "רבינו תם", השבת יוצאת מאוחר יותר — כ־72 דקות אחרי השקיעה — ומרן הרב עובדיה יוסף עודד להחמיר בזה במלאכות מן התורה כשאין צורך גדול.

רק אחרי צאת השבת ואמירת "הבדלה" (או לפחות "ברוך המבדיל בין קודש לחול") מותר לעשות מלאכה. כדאי להיעזר בלוח הזמנים באתר לפי העיר שלך.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רסא
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רצג
• תלמוד בבלי יומא·דף פא עמוד ב
• ילקוט יוסף·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהמי מדליק נרות שבת, ומתי?
• הלכהמותר לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני הבדלה?
• שיעורשבת — מה ולמה

אם תסתכלו בלוח, תראו שהשבת "נכנסת" ביום שישי בערב ו"יוצאת" במוצאי שבת כשעה מאוחר יותר משעת הכניסה. יש לכך שלוש סיבות.

ראשית, "בין השמשות". הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא זמן ספק — חכמים לא הכריעו אם הוא שייך ליום שעבר או ללילה שבא. לכן ביום שישי מחמירים שהוא כבר שבת, ובמוצאי שבת מחמירים שהוא עדיין שבת. כך השבת "מתארכת" משני הצדדים.

שנית, "תוספת שבת". התלמוד לומד מהפסוק על יום כיפור ("ועניתם את נפשותיכם… מערב עד ערב") שיש מצווה להוסיף מחול על קודש, וזה נוהג גם בשבת. לכן מדליקים נרות ומקבלים שבת לפני השקיעה, ומבדילים קצת אחרי צאת הכוכבים.

שלישית, יש מי שמחמירים בצאת השבת כשיטת רבינו תם, וממתינים עוד זמן.

אבל מעבר לחשבון, יש כאן רעיון יפה: לא "סוחטים" את השבת עד הדקה האחרונה, אלא מקבלים אותה מוקדם ומלווים אותה בעדינות. כמו אורח חשוב שיוצאים לקראתו ומלווים אותו עד הדלת. חז"ל אף קראו לשבת "מלכה" ו"כלה", ויצאו לקבל את פניה.

מקורות

• תלמוד בבלי יומא·דף פא עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רסא
• תלמוד בבלי שבת·דף קיט עמוד א

להמשך לימוד

• שאלהמתי נכנסת השבת ומתי היא יוצאת?
• שיעורשבת — מה ולמה

ליל שבת לפני החשמל היה יכול להיות חשוך מאוד. חכמים תיקנו להדליק נרות לפני כניסת השבת, כדי שבני הבית יוכלו לאכול, לדבר ולשמוח בלי להיתקל בחושך — ומכאן שהנרות הם גם "כבוד שבת" וגם "שלום בית". התלמוד אומר שאם אין לאדם כסף אלא לנר אחד — נר שבת קודם אפילו לנר חנוכה, משום שלום בית. הרמב"ם מדגיש שהדלקת הנר בשבת אינה רשות, אלא חובה.

מי מדליקה? המצווה מוטלת על כל בית, וחכמים מסרו אותה בעיקר לאישה, עקרת הבית. אם אין אישה בבית — הגבר מדליק. גם מי שגר לבד מדליק.

כמה נרות? נוהגים להדליק לפחות שני נרות, כנגד "זכור" ו"שמור" — שתי הלשונות של מצוות השבת בעשרת הדיברות. יש משפחות שמוסיפות נר לכל ילד.

מתי ואיך? מדליקים לפני השקיעה, בזמן הדלקת הנרות שמתפרסם בלוח. לפי פסק מרן השולחן ערוך, כפי שהורה מרן הרב עובדיה יוסף, מברכים לפני ההדלקה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של שבת", ואז מדליקים. מנהג האשכנזים: מדליקות תחילה, מכסות את העיניים ומברכות אחרי ההדלקה.

רגע ההדלקה נחשב עת רצון לתפילה, ונשים רבות נוהגות להתפלל אז על בני המשפחה.

מקורות

• תלמוד בבלי שבת·דף כג עמוד ב
• רמב"ם הלכות שבת·פרק ה הלכה א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רסג
• יחווה דעת·חלק ב

להמשך לימוד

• הלכהמי מדליק נרות שבת, ומתי?
• הלכהמברכים על נרות שבת לפני ההדלקה או אחריה?
• שיעורהדלקת נרות שבת

המילה "קידוש" באה מ"קדושה". בתורה נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", והתלמוד מבאר: "זכרהו על היין" — זוכרים ומכריזים על קדושת השבת על כוס יין. הרמב"ם מונה זאת כמצוות עשה מן התורה: לקדש את יום השבת בדברים.

איך זה נראה? בליל שבת, אחרי התפילה, מתאספים סביב השולחן. מי שמקדש לוקח כוס יין (או מיץ ענבים) ואומר "ויכולו" — הפסוקים על השבת הראשונה של הבריאה — ואחר כך ברכת "בורא פרי הגפן" וברכת הקידוש עצמה, שמסתיימת ב"מקדש השבת". השומעים עונים "אמן" ויוצאים ידי חובתם. אחר כך שותים, נוטלים ידיים ומתחילים בסעודה על שתי חלות.

גם בבוקר שבת, לפני הסעודה, עושים קידוש קצר (שנקרא "קידושא רבה") — הוא מדרבנן.

הקידוש צריך להיות "במקום סעודה" — כלומר במקום שבו אוכלים. נשים חייבות בקידוש כמו גברים, כי התלמוד לומד: כל שישנו ב"שמור" (באיסורי שבת) ישנו גם ב"זכור". אסור לאכול או לשתות מכניסת השבת לפני הקידוש. ומי שאין לו יין, יכול בליל שבת לקדש על הפת, כלומר על החלות.

הקידוש הוא רגע של מעבר: מהעבודה והשבוע — אל הקדושה והמנוחה. רגע משפחתי שבו כל הבית עוצר ומכריז יחד: עכשיו שבת.

מקורות

• שמות·כ, ח
• תלמוד בבלי פסחים·דף קו עמוד א
• רמב"ם הלכות שבת·פרק כט הלכה א
• תלמוד בבלי ברכות·דף כ עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רעא
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רעג

להמשך לימוד

• הלכהמה זה קידוש, וגם נשים חייבות בו?
• הלכהמותר לאכול או לשתות בשבת לפני הקידוש?
• הלכהמה עושים אם אין יין לקידוש בליל שבת?
• שיעורקידוש

כשבני ישראל הלכו במדבר, הם אכלו "מן" — לחם שירד מהשמים כל בוקר. בכל יום אסף כל אחד מנה אחת, וביום שישי ירד "לחם משנה", מנה כפולה, כי בשבת לא ירד מן. זכר לזה, בכל סעודת שבת שמים על השולחן שתי חלות שלמות ובוצעים עליהן. התלמוד אומר: "בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות". נוהגים לכסות את החלות במפה, שהיא כמו שכבת הטל ששמרה על המן.

ומאיפה שלוש סעודות? באותו סיפור, משה אמר לעם על המן: "אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה". המילה "היום" חוזרת שלוש פעמים, ומכאן למדו חכמים שיש לאכול בשבת שלוש סעודות.

הסעודה הראשונה היא בליל שבת, אחרי הקידוש. השנייה בבוקר, אחרי תפילת שחרית ומוסף והקידוש של היום. השלישית — "סעודה שלישית" — אחר הצהריים, אחרי מנחה ולפני צאת השבת. לפי מרן השולחן ערוך, נכון לאכול בה לחם; ומי שאינו יכול — יאכל לפחות מיני מזונות או פירות.

הסעודות הן לא רק אוכל. זה הזמן לשירי שבת ("זמירות"), לדברי תורה על פרשת השבוע, ולשיחה משפחתית בלי מסכים. אכילה טובה בשבת היא חלק ממצוות "עונג שבת".

מקורות

• שמות·טז, כב
• שמות·טז, כה
• תלמוד בבלי ברכות·דף לט עמוד ב
• תלמוד בבלי שבת·דף קיז עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רעד
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רצא

להמשך לימוד

• הלכהכמה סעודות אוכלים בשבת, ומה זה לחם משנה?
• ציר הזמןהמן במדבר והשבת הראשונה
• שיעורקידוש

כמו שהשבת נכנסת בקידוש, היא יוצאת בהבדלה. זהו המשך אותה מצווה של "זכור את יום השבת לקדשו": מכריזים על קדושת השבת גם בכניסתה וגם ביציאתה.

אחרי צאת הכוכבים ותפילת ערבית של מוצאי שבת (שבה מוסיפים "אתה חוננתנו"), עושים הבדלה. יש בה ארבע ברכות: על היין — "בורא פרי הגפן"; על הבשמים — כמו נשמה יתרה שהולכת עם סוף השבת, והריח מחזק את הנפש; על האש — "בורא מאורי האש", כי האש נבראה במוצאי השבת הראשונה של העולם, והיא גם המלאכה הראשונה שחוזרת להיות מותרת; ולבסוף ברכת "המבדיל בין קודש לחול".

לפי מרן השולחן ערוך, מבדילים על יין, ואם אין — אפשר להבדיל על משקה חשוב אחר שנהוג באותו מקום ("חמר מדינה"). את הנר רואים ונהנים מאורו, ונוהגים להסתכל בציפורניים לאור הנר.

עד שמבדילים, אסור לאכול ולשתות (חוץ ממים). ואם צריך לעשות מלאכה לפני ההבדלה — אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ה', או שאומרים "אתה חוננתנו" בתפילה, ואז מותר. ההבדלה מזכירה שגם החול יכול להיות מקודש — אנחנו נכנסים לשבוע חדש עם האור והריח של השבת.

מקורות

• רמב"ם הלכות שבת·פרק כט הלכה א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רצו
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רצט

להמשך לימוד

• הלכהמה זו הבדלה ואיך עושים אותה?
• הלכהמותר לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני הבדלה?
• שיעורהבדלה

מי שעוד לא חווה שבת, מדמיין לפעמים יום ארוך של "אסור". בפועל, לרוב שומרי השבת היום הזה עובר מהר מדי.

ליל שבת: בערב הולכים לבית הכנסת ל"קבלת שבת" — תפילה שירית שבה מקבלים את השבת. חוזרים הביתה, מברכים את הילדים, אומרים "שלום עליכם", מקדשים, ואוכלים סעודה ארוכה עם זמירות, דברי תורה ושיחה. אחר כך — שינה טובה בלי שעון מעורר.

בוקר שבת: תפילת שחרית, קריאת התורה ותפילת מוסף בבית הכנסת. אחר כך קידוש וסעודה שנייה, לפעמים עם אורחים.

אחר הצהריים: זמן חופשי. רבים נחים ("שנת שבת" היא מוסד מכובד). אחרים לומדים תורה — לבד, עם הילדים או בשיעור בבית הכנסת. מטיילים ברגל, משחקים במשחקי קופסה שמותרים בשבת, קוראים, מבקרים חברים ומשפחה. בקיץ רבים לומדים פרקי אבות.

סוף היום: תפילת מנחה, סעודה שלישית ושירים בין השמשות, תפילת ערבית והבדלה.

מרן השולחן ערוך מביא את דברי חז"ל ש"לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בתורה". ובמקביל, הנביא ישעיהו מלמד "וקראת לשבת עונג" — אוכל טוב, מנוחה ושמחה הם חלק מהמצווה. השילוב הזה יוצר יום שהוא גם רוחני וגם אנושי מאוד.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רץ סעיף ב
• ישעיהו·נח, יג
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רמב

להמשך לימוד

• שאלהמה קורה בבית הכנסת בשבת?
• שיעורשבת — מה ולמה

ליל שבת: לפני ערבית אומרים "קבלת שבת" — מזמורי תהלים ושיר "לכה דודי", שחיבר רבי שלמה הלוי אלקבץ, ממקובלי צפת במאה ה־16. השיר מתאר את השבת כ"כלה" ו"מלכה" שיוצאים לקראתה, בהשראת התלמוד שמספר על חכמים שהיו אומרים "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". אחריו מתפללים ערבית.

שחרית: בבוקר תפילת שחרית ארוכה מבחול, עם מזמורים נוספים. תפילת העמידה בשבת קצרה יותר — שבע ברכות במקום תשע־עשרה — כי בשבת לא מבקשים בקשות אישיות של חול, אלא מתמקדים בקדושת היום.

קריאת התורה: מוציאים ספר תורה מארון הקודש וקוראים את פרשת השבוע. כך, במהלך שנה, מסיימים את כל חמשת חומשי התורה. בשבת עולים לתורה שבעה אנשים, ועוד "מפטיר", שקורא אחר כך את ה"הפטרה" — קטע מספרי הנביאים שקשור לפרשה.

מוסף ומנחה: אחרי קריאת התורה מתפללים מוסף, כנגד הקרבן המיוחד שהיה במקדש בשבת. אחר הצהריים — מנחה, ובה שוב קוראים בתורה קטע קצר מהפרשה של השבוע הבא.

בבתי כנסת ספרדיים רבים יש גם שיעור תורה, סעודה שלישית משותפת ושירה. וחשוב לדעת: אין צורך להיות "מומחה" — מי שמגיע בפעם הראשונה יכול לשבת, להקשיב, ולבקש ממישהו להראות לו את המקום בסידור.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רפב
• תלמוד בבלי שבת·דף קיט עמוד א
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רסח

להמשך לימוד

• מאמרבית הכנסת — מקדש מעט
• שיעורבית הכנסת
• ציר הזמןצפת — עיר המקובלים וחידוש הסמיכה

בישול הוא אחת מ־39 המלאכות (הוא נלמד ממלאכת "אופה"). לכן אסור לבשל בשבת — לא על הגז, לא בתנור ולא במים רותחים שעוד על האש.

אבל זה לא אומר שאוכלים קר. הסוד הוא ההכנה: מבשלים את כל האוכל בערב שבת, עד שהוא מבושל לגמרי, ואז משאירים אותו על מקור חום שהודלק מבעוד יום. ההלכה מתירה להשאיר אוכל מבושל על האש בשבת ("שהייה") בתנאים מסוימים — למשל על פלטת שבת חשמלית שאין לה כפתורי שליטה, או על להבה מכוסה בפח ("בלעך"), כדי שלא יבואו לשנות את עוצמת החום.

מכאן המאכל המפורסם: חמין (או "דפינה", "סכינה", "צ'ולנט" בקהילות שונות) — תבשיל שמתבשל כל הלילה ומוגש חם בבוקר שבת. מרן השולחן ערוך כותב שמצווה להכין חמין לשבת, כי זה מכבוד השבת ועונגה, ומי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת — חשוד בכפירה. הדברים נכתבו כנגד כתות שפירשו את התורה כפשוטה ושבתו בחושך ובקור.

בשבת עצמה: מותר, לפי פסקי מרן הרב עובדיה, לחמם אוכל יבש שכבר מבושל על גבי פלטה, בתנאים מסוימים; תבשיל עם רוטב יש בו דינים מיוחדים. הפרטים חשובים, ולכן כדאי לעיין בהלכות המעשיות באתר, ולשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• משנה שבת·ז, ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רנג
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רנז
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שיח
• ילקוט יוסף·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהלמה אסור לבשל בשבת?
• הלכהאיך משאירים אוכל חם על הפלטה או על הבלעך לשבת?
• הלכהמותר לחמם אוכל יבש מבושל על הפלטה בשבת?
• שיעורבישול ואוכל בשבת

"מוקצה" פירושו "מופרש" או "מוקצה הצידה". אלה חפצים שאדם לא מתכוון להשתמש בהם בשבת, משום שהשימוש הרגיל בהם הוא מלאכה או שאין להם שימוש כלל. חכמים אסרו להזיז אותם.

למה? הרמב"ם מסביר שאם אדם יסתובב בשבת ויטפל בכלי עבודה, בכסף ובחפצים של חול, הוא עלול לבוא לעשות מלאכה, והשבת תיראה כיום חול. האיסור שומר על "שביתה" גם ברמה הפיזית: הידיים נחות מדברי חול.

יש כמה סוגים עיקריים. "מוקצה מחמת גופו" — דברים שאינם כלי ואין להם שימוש, כמו אבנים, ענפים, כסף. "כלי שמלאכתו לאיסור" — כלי שעיקר שימושו למלאכה האסורה בשבת, כמו פטיש, מספריים לגזירה, עט או טלפון; אותו מותר להזיז אם צריך את הכלי לשימוש מותר או את המקום שהוא תופס. "מוקצה מחמת חסרון כיס" — דברים יקרים ועדינים שאדם מקפיד לא להשתמש בהם לשום דבר אחר, כמו מצלמה יקרה, שאסור להזיזם כלל. ויש גם "בסיס לדבר האסור" — חפץ שעליו מונח דבר מוקצה מכניסת השבת, כמו פמוטים עם נרות.

מוקצה אינו "פולחן"; זה גדר חכם שעוזר להרגיש שבת. בפועל, מתרגלים מהר: מניחים את הטלפון והארנק בצד לפני השבת, ושוכחים מהם עד מוצאי שבת.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שח
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שי
• רמב"ם הלכות שבת·פרק כד הלכה יב

להמשך לימוד

• הלכהמה זה מוקצה, ואילו דברים הם מוקצה?
• הלכהמותר להזיז בשבת כלי כמו פטיש או עט?
• הלכהמותר להזיז את פמוטי הנרות אחרי ההדלקה?
• שיעורמוקצה

אחת מ־39 המלאכות היא "מוציא מרשות לרשות": אסור להעביר חפץ מרשות היחיד (מקום מוקף ופרטי, כמו בית) לרשות הרבים (רחוב ציבורי גדול), או לשאת אותו ארבע אמות ברשות הרבים. לכן, בלי פתרון, בשבת אסור היה לצאת מהבית עם מפתח, תיק, עגלת תינוק או מגש עוגה לשכנים.

חכמים קבעו שיש גם אזורים שאינם רשות הרבים מן התורה, אבל אינם פרטיים — כמו חצר משותפת או שכונה. בהם אסרו לטלטל מדרבנן, וגם תיקנו פתרון: "עירוב". המילה פירושה "ערבוב" או "שיתוף". את האזור מקיפים במחיצות — חומות, גדרות או "צורת הפתח" (שני עמודים וחוט מעליהם, כמו משקוף). בנוסף, מניחים מזון משותף בשם כל התושבים ("עירוב חצרות"), וכך כל האזור נחשב כבית אחד גדול.

התלמוד מספר שכאשר שלמה המלך תיקן את העירובין, יצאה בת קול ואמרה: "בני, אם חכם ליבך — ישמח ליבי גם אני". זו תקנה שמביאה שמחה ונוחות לשבת.

כיום, ברוב הערים והיישובים בישראל יש עירוב, שבודקים אותו בכל ערב שבת. אם העירוב תקין — מותר לטלטל בתוכו. אם נקרע — מודיעים על כך, ואז אסור. לפני שמטלטלים מחוץ לבית, כדאי לברר אם יש באזור עירוב כשר. לבני אשכנז יש דעות מחמירות יותר בעירובי ערים גדולות.

מקורות

• משנה שבת·ז, ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שמה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שסו
• תלמוד בבלי עירובין·דף כא עמוד ב
• משלי·כג, טו

להמשך לימוד

• הלכהמותר לטלטל (לסחוב) חפצים מחוץ לבית בשבת?
• הלכהמה זה עירוב, ומותר לטלטל במקום שיש עירוב?
• שיעורעירוב וטלטול

השאלה הזאת עולה הרבה, במיוחד בישראל בקיץ. כדאי להפריד בין כמה חלקים.

ההגעה: נסיעה ברכב או באוטובוס אסורה בשבת. מי שגר בהליכה מהים יכול להגיע ברגל — אך עליו לשים לב לאיסור "תחומין" (אסור ללכת בשבת יותר מאלפיים אמה, כקילומטר, מחוץ לעיר), ולעירוב אם רוצים לשאת מגבת, כיסא או שתייה.

השהייה: לשבת על החוף, לטייל לאורך הים, להנות מהנוף ומהאוויר — מותר. אבל יש להיזהר: אסור לבנות ארמונות בחול לח (יש בזה צד של "בונה" ו"לש"), ויש להימנע מטלטול מוקצה כמו צדפים ואבנים.

השחייה: מרן השולחן ערוך פוסק "אין שטין על פני המים" — גם בים וגם בבריכה. זו גזרת חכמים, שמא יבוא לעשות כלי שיט (כמו רפסודה), שזו מלאכה. בנוסף, ברחצה יש חשש לסחיטת שיער ובגדים, וכן לטלטול בגדים רטובים. לכן, לפי הפסק המקובל אצל מרן הרב עובדיה, לא שוחים ולא נכנסים לים לרחצה בשבת.

ונקודה חשובה: חוף הים בשבת הוא בדרך כלל מקום שהאווירה בו רחוקה מהאווירה של שבת, ובחופים מעורבים יש גם שאלות של צניעות. רבים מעדיפים לשמור את הים לימות החול, ולתת לשבת את המנוחה שלה בבית, בבית הכנסת ובטיול רגלי שקט. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שלט סעיף ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שכו
• שולחן ערוך אורח חיים·הלכות עירובי תחומין
• ילקוט יוסף·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהמותר לטלטל (לסחוב) חפצים מחוץ לבית בשבת?
• שאלהמותר לנסוע ברכב בשבת?
• שיעורעירוב וטלטול

שאלה ששואלים רבים: "מה כבר עושים כשנוהגים? רק יושבים". אבל במנוע הרכב יש בעירה של דלק בכל רגע, ומי שמניע ולוחץ על הדוושה גורם להבערת אש — אחת מ־39 המלאכות, שהתורה אף הזכירה במפורש: "לא תבערו אש… ביום השבת". בנוסף, הנסיעה מפעילה מערכות חשמל רבות, ובדרך כלל גם מוציאה את הנוסע מחוץ ל"תחום שבת" — המרחק שמותר ללכת בשבת מחוץ למקום מושבו.

גם בנסיעה כנוסע ברכב של אחר, או בתחבורה ציבורית שמופעלת בשבת, יש בעיות הלכתיות, וגם פגיעה בצביון השבת. פוסקי הדור, ובהם מרן הרב עובדיה יוסף, אסרו זאת.

ומה עם מי שגר רחוק מבית הכנסת או מהמשפחה? הפתרון המסורתי הוא להתארגן מראש: לבוא לפני שבת ולהתארח, לבחור בית כנסת בהליכה, להזמין את המשפחה. בעבר, קהילות שלמות נבנו סביב מרחק הליכה — וזה חלק ממה שיוצר קהילה חמה.

יוצא מן הכלל חשוב: במקרה של פיקוח נפש — חולה שיש בו סכנה, יולדת, פציעה קשה — לא רק מותר אלא מצווה לנסוע לבית חולים מיד. "וחי בהם" — ולא שימות בהם. במקרה כזה לא מתעכבים לשאול.

מקורות

• שמות·לה, ג
• משנה שבת·ז, ב
• שולחן ערוך אורח חיים·הלכות עירובי תחומין
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שכח סעיף ב

להמשך לימוד

• שאלהמה עושים במקרה חירום רפואי בשבת?
• שאלהלמה אסור להדליק אור בשבת? זה בכלל לא מאמץ
• שיעורל"ט מלאכות — המפה

בעולם שבו הטלפון לא עוזב את היד, זה אחד השינויים הבולטים בשבת — ולרבים, גם אחד המבורכים.

מבחינה הלכתית יש כאן כמה בעיות: הדלקת המסך וכיבויו היא הפעלה של מעגל חשמלי, שפוסקי הדור, ובהם מרן הרב עובדיה יוסף, אסרו בשבת. כתיבת הודעה או הקלדה קשורות למלאכת "כותב", מחיקה למלאכת "מוחק", וצילום, הקלטה והורדת קבצים יוצרים דבר חדש. בנוסף, טלפון ומחשב הם "כלי שמלאכתו לאיסור" — מוקצה — ואסור לטלטל אותם שלא לצורך מותר.

טלוויזיה: מעבר להפעלה עצמה, גם אם הפעילו אותה בשעון שבת מראש — הפוסקים אסרו לצפות בה בשבת, משום זלזול בשבת ושינוי אווירתה (יש בזה פרטים שנידונו בספרי הפוסקים). אותו דבר לגבי רדיו.

ובמקרה חירום? כשיש סכנת חיים — מתקשרים מיד למד"א, למשטרה או לכל מי שצריך. בפיקוח נפש לא מתעכבים. אם אפשר לעשות זאת בשינוי בלי עיכוב (למשל לחיצה בפרק האצבע), עדיף; ואם לא — עושים בדרך הרגילה.

ובצד הרוחני: רבים מגלים ש"שבת בלי מסכים" היא בדיוק מה שהם היו צריכים — ריכוז, שיחה אמיתית, ילדים שזוכים לתשומת לב. מה שנראה כהגבלה הוא לעיתים קרובות המנוחה הכי עמוקה של השבוע.

מקורות

• משנה שבת·ז, ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שח
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שכח סעיף ב
• יביע אומר·הלכות שבת

להמשך לימוד

• הלכהמותר להשתמש בטלפון בשבת? ומה עושים במקרה חירום?
• הלכהמותר להדליק או לכבות אור חשמלי בשבת? ומה עם שעון שבת?
• שאלהמה זה מוקצה?

אחד העקרונות החזקים בהלכה הוא שחיי אדם קודמים לשבת. התורה אומרת על המצוות: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וחז"ל דרשו: "וחי בהם — ולא שימות בהם". השבת ניתנה לחיים, לא כדי לסכן אותם.

מרן השולחן ערוך פוסק: "חולה שיש בו סכנה — מצווה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים". כלומר, במצב כזה המצווה היא לפעול מהר. גם בספק סכנה — מחללים שבת. ומי שעשה מתוך כוונה להציל וגילה אחר כך שלא היה צורך — לא עבר עבירה, אלא קיים מצווה.

מהו "חולה שיש בו סכנה"? למשל: כאב בחזה, קשיי נשימה, דימום חזק, איבוד הכרה, חום גבוה מאוד אצל תינוק, תגובה אלרגית חמורה, יולדת בזמן לידה, פציעה קשה. במקרים אלה מתקשרים מיד לעזרה, נוסעים לבית חולים, מדליקים אור — כל מה שנחוץ.

כשהמצב אינו מסכן חיים אבל אדם סובל וחולה ("חולה שאין בו סכנה"), יש היתרים מסוימים, כמו לקחת תרופות או לבקש מגוי לעשות מלאכה עבורו. פרטים רבים בעניין זה מובאים בספרי מרן הרב עובדיה יוסף. ההמלצה המעשית: להכיר מראש את מספרי החירום, ולכתוב לעצמכם הנחיות לפני שבת. אבל ברגע אמת — לא מהססים. הצלת חיים היא קידוש השבת.

מקורות

• ויקרא·יח, ה
• תלמוד בבלי יומא·דף פה עמוד ב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שכח סעיף ב
• חזון עובדיה·שבת

להמשך לימוד

• שאלהמותר לנסוע ברכב בשבת?
• הלכהמותר להשתמש בטלפון בשבת? ומה עושים במקרה חירום?

הביטוי "שבס גוי" מוכר להרבה אנשים — גוי שמדליק אור או תנור לשכנים יהודיים בשבת. אבל ההלכה כאן מורכבת יותר ממה שנדמה.

מרן השולחן ערוך פוסק שדבר שאסור ליהודי לעשות בשבת — אסור גם לומר לגוי לעשותו עבורו. זו גזרת חכמים, שמא יבוא היהודי לזלזל בשבת ולעשות בעצמו, ומשום שהשליח פועל בשבילו. גם אסור ליהנות ממלאכה שגוי עשה במיוחד עבור יהודי בשבת, עד מוצאי שבת.

אבל יש מצבים מותרים: לצורך חולה (גם כשאין בו סכנה) מותר לבקש מגוי לעשות מלאכה. במקום צורך גדול, הפסד גדול או צורך מצווה, יש היתרים מסוימים לבקש מגוי לעשות דבר שאיסורו מדרבנן בלבד. וכשמדובר בקור עז, הותר לבקש מגוי להדליק חימום עבור ילדים וחולים. יש לכל אחד מהמקרים האלה גבולות מדויקים.

ומה אם גוי עושה מעצמו? אם הוא עושה לצורך עצמו — כמו שהדליק אור כדי לקרוא — מותר ליהודי ליהנות מאותו אור. אם הוא עושה במיוחד עבור היהודי, אפילו בלי שביקשו ממנו — בדרך כלל אסור ליהנות מכך בשבת.

מי שמתמודד עם מצב קבוע (למשל מוסד, מלון או מערכת שמחייבת פעולה בשבת), כדאי שישאל רב ויסדר את הדברים מראש.

מקורות

• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שז
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן שכה
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רעו
• תלמוד בבלי שבת·דף קנ עמוד א

להמשך לימוד

• שיעורל"ט מלאכות — המפה
• שאלהמה עושים במקרה חירום רפואי בשבת?

קודם כול: השאלה עצמה היא כבר התחלה. שבת היא מסע, ואנשים רבים — גם מי שגדלו בבית שומר מצוות — מגלים בה עוד ועוד עומק לאורך כל החיים.

ההלכה היא אחת: שמירת שבת מלאה היא המטרה, וחילול שבת אינו נעשה "מותר" רק כי אדם עוד לא מוכן. אבל הדרך לשם יכולה להיות הדרגתית ושמחה. הנה כיוונים שרבים מצאו כמועילים:

ליל שבת: להדליק נרות בזמן, לעשות קידוש, לשבת לסעודה משפחתית עם חלות, לשיר שיר אחד או שניים, ולהניח את הטלפונים בצד לפחות לזמן הארוחה. זה כבר משנה את כל האווירה.

בוקר שבת: ללכת לבית הכנסת, גם אם רק לקריאת התורה. רבים מגלים שם קהילה חמה ומקבלת.

הכנה: להדליק שעון שבת, לבשל מראש, להכין פלטה. ההכנה בשישי עצמה היא חלק מכבוד השבת.

לימוד: ללמוד כל שבוע הלכה אחת או שתיים של שבת. כך מבינים את ההיגיון, ולא רק את הרשימה.

חז"ל אמרו: "כל המענג את השבת — נותנים לו נחלה בלי מצרים", כלומר שכר בלי גבול. ואמרו עוד: "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד נגאלים". כל שבת שנשמרת היא חלק מהגאולה. כדאי גם להתחבר לרב או למשפחה שומרת שבת שיכולים להזמין, ללוות ולענות על שאלות.

מקורות

• תלמוד בבלי שבת·דף קיח עמוד א
• תלמוד בבלי שבת·דף קיח עמוד ב
• ישעיהו·נח, יג
• משנה אבות·ד, ב

להמשך לימוד

• שיעורשבת — מה ולמה
• שיעוראיך מתחילים?
• שאלההאם מותר לקיים רק חלק מהמצוות?

השבת אינה רק "לא לעשות". הנביא ישעיהו מוסיף לה צד חיובי: "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד, וכיבדתו מעשות דרכיך". מכאן שתי מצוות שחכמים פירטו, והרמב"ם ומרן השולחן ערוך הביאו להלכה.

כבוד שבת: מתכוננים לשבת כמו לביקור של מלך. רוחצים את הגוף בערב שבת במים חמים, לובשים בגדים נקיים ומיוחדים לשבת, מסדרים את הבית ועורכים את השולחן במפה נאה. התלמוד מספר על חכמים גדולים שהיו עושים בעצמם עבודות הכנה לשבת — מנקים, מבשלים, מסדרים — כי מצווה בו יותר מבשלוחו. גם מי שיש לו עוזרים, ראוי שיעשה בעצמו משהו לכבוד שבת.

עונג שבת: ליהנות בשבת עצמה. לאכול בשר ויין ומאכלים טובים לפי יכולתו של כל אחד, לנוח, לישון — וגם שינה בשבת נחשבת עונג. אסור להתענות בשבת, ואין מתאבלים בה בפרהסיא. מרן השולחן ערוך מדגיש שאין צריך להוציא מעבר ליכולת; העיקר הוא לייחד את השבת.

מכאן גם הברכה "שבת שלום": השבת היא יום של שלום — בבית, בין אנשים ובתוך הנפש. ובכל קהילה יש מאכלים ושירים שהפכו לחלק מהעונג: חמין, סלטים, זמירות שנשמעות כבר מאות שנים. העונג הגשמי הופך כאן לחלק מהקדושה.

מקורות

• ישעיהו·נח, יג
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רמב
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רנ
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רס
• שולחן ערוך אורח חיים·סימן רפח
• תלמוד בבלי שבת·דף קיט עמוד א
• רמב"ם הלכות שבת·פרק ל

להמשך לימוד

• שאלהמה עושים בשבת כל היום?
• שאלהלמה יש שתי חלות על השולחן, וכמה סעודות אוכלים בשבת?