שאלה עתיקה, שאלה של היום

האם אני באמת בוחר? או שהגנים, החינוך, הסביבה ואפילו הכימיה במוח כבר החליטו בשבילי? השאלה הזו מעסיקה פילוסופים מאז ומעולם, והיום גם מדענים. מאמרים פופולריים מכריזים מדי פעם ש"הבחירה החופשית היא אשליה".

היהדות עומדת בעניין הזה בעמדה ברורה מאוד: האדם בוחר. הוא לא בובה על חוטים, לא תוצר מוחלט של נסיבות, ולא אסיר של גורל. אמנם יש דברים רבים שאינם בידיו, אבל ברגע ההכרעה בין טוב לרע — ההחלטה שלו.

כדי להבין למה זה כל כך חשוב, וגם איך זה מתיישב עם שאלות קשות, כדאי להתחיל בפסוק אחד.

״ובחרת בחיים״ — עמוד התורה

לקראת סוף התורה, רגע לפני מותו, משה רבנו עומד מול העם ואומר: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה — ובחרת בחיים". זו לא רק עצה טובה. זו הצהרה: הבחירה נמצאת בידיך. אף אחד לא יכול לבחור במקומך, וגם הבורא לא יכפה אותה.

כבר בתחילת התורה, אחרי שקין כועס ומתייאש, הבורא אומר לו: "הלוא אם תיטיב — שאת, ואם לא תיטיב — לפתח חטאת רובץ… ואתה תמשול בו". היצר הרע קיים, הוא חזק, הוא "רובץ בפתח" — אבל האדם יכול למשול בו.

הרמב"ם, בהלכות תשובה, מקדיש לנושא פרקים שלמים. הוא כותב: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק — הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע — הרשות בידו".

והוא מוסיף אזהרה חריפה: אל יעלה על דעתך מה שאומרים אנשים, שהבורא גוזר על האדם מלידתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן. כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם. הבחירה, כותב הרמב"ם, היא "עיקר גדול, והוא עמוד התורה והמצווה".

למה עמוד? כי בלי בחירה, אין טעם במצוות. מה הטעם לצוות על מי שאינו יכול לבחור? איך אפשר לתת שכר למי שלא החליט, או לבקש תשובה ממי שלא היה חופשי לעשות אחרת? כל מבנה התורה עומד על ההנחה שהאדם אחראי למעשיו.

הכול בידי שמים — חוץ מיראת שמים

אם כך, מה עם כל מה שאיננו בוחרים? הגמרא במסכת ברכות מנסחת עיקרון מדויק: "הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים". המשפחה שבה נולדנו, הכישרונות, המראה, הבריאות, הנסיבות — כל אלה נקבעים מלמעלה. אבל ההחלטה אם להיות אדם טוב, ישר וירא שמים — היא שלנו.

זה משחרר מאוד. אף אחד לא נמדד לפי מה שקיבל, אלא לפי מה שעשה עם מה שקיבל. אדם שנולד בנסיבות קשות ובחר בטוב — עשה דבר גדול לא פחות, ואולי יותר, ממי שהכול היה קל לו.

השאלה הקשה: ידיעה ובחירה

כאן מגיעה השאלה שמטרידה את המעמיקים: אם הבורא יודע הכול, הוא יודע כבר עכשיו מה אבחר מחר. ואם הוא יודע, איך אני חופשי לבחור אחרת?

המשנה בפרקי אבות אומרת את שני הצדדים בבת אחת: "הכול צפוי, והרשות נתונה". הבורא רואה הכול, ובכל זאת הבחירה נתונה. המשנה איננה מסבירה איך — היא קובעת ששניהם נכונים.

הרמב"ם, בהלכות תשובה, מודה שהתשובה לשאלה הזו "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". הוא מסביר שהידיעה של הבורא איננה כמו הידיעה שלנו: אנחנו יודעים דברים מבחוץ, והוא יודע מתוך עצמו, באופן שאיננו מסוגלים להשיג. לכן הסתירה נראית סתירה רק מנקודת המבט המוגבלת שלנו. אנחנו יודעים בוודאות ששני הדברים נכונים, גם אם איננו יכולים לראות איך הם נפגשים.

איפה הבחירה מתרחשת באמת

יש גם תובנה מעשית מאוד. חכמי המוסר בדורות האחרונים הסבירו שהבחירה של אדם איננה בכל דבר ודבר. רוב הדברים שאנחנו עושים כבר אינם "בחירה" — הם הרגל. אדם שמעולם לא גנב לא מתלבט כל בוקר אם לגנוב, ואדם שגדל בלי שבת לא חש קושי לנסוע בשבת.

הבחירה האמיתית מתרחשת בנקודה מסוימת — בגבול, במקום שבו הטוב והרע מתחרים בתוכי באמת. שם נמצא המאבק, ושם נמצאת הצמיחה. בכל פעם שאדם בוחר בטוב בנקודה הזו, הנקודה זזה קדימה, ומה שהיה קשה נהיה טבעי. כך האדם גדל, צעד אחר צעד.

זה גם מסביר למה אסור לשפוט אחרים. איננו יודעים איפה נמצאת נקודת הבחירה של אדם אחר. מה שקל לנו עשוי להיות עבורו מאבק עצום — ולהפך.

יצר הרע — ולא רק אויב

הבחירה צריכה שני צדדים. בתוך כל אדם יש יצר טוב ויצר הרע: משיכה אל הטוב והקדוש, ומשיכה אל מה שקל, מהנה ואנוכי. בלי יצר הרע לא הייתה בחירה, ולכן גם לא הייתה משמעות לבחירה בטוב.

הגמרא במסכת קידושין אומרת בשם הבורא: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". התורה היא כלי שעוזר להתמודד, כמו תבלין שהופך מאכל קשה לטעים. ובפרקי אבות נאמר: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". הגבורה האמיתית איננה לנצח אחרים, אלא להיות אדון לעצמי.

טעויות נפוצות

"ככה אני, ככה נולדתי". נכון שלכל אדם יש אופי ונטיות משלו. אבל הרמב"ם, בספרו "שמונה פרקים", מסביר שהנטיות הן נקודת התחלה ולא גזר דין. אדם שנוטה לכעס יכול לעבוד על עצמו ולהפוך לסבלני; אדם שנוטה לקמצנות יכול להרגיל את עצמו לנדיבות. המידות ניתנות לשינוי, וזו בדיוק העבודה שלנו.

"אם הכול מתוכנן, ממילא לא משנה מה אעשה". זו טעות הפוכה. התורה מטילה על האדם אחריות מלאה למעשיו, ודווקא משום שהבחירה אמיתית, יש לה משקל עצום. מעשה אחד יכול לשנות חיים — של העושה ושל אחרים.

"טעיתי, אז כבר הפסדתי". גם זה לא נכון. בחירה חופשית פירושה גם שהעתיד פתוח. בכל רגע אפשר לבחור אחרת, וזה הבסיס לתשובה. מי שנפל אתמול יכול לקום היום.

בשורה התחתונה

לפי התורה, האדם חופשי לבחור בין טוב לרע, וזה היסוד שעליו עומדות המצוות, השכר והתשובה. "הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים". השאלה איך זה מתיישב עם ידיעת הבורא עמוקה, אבל שני הצדדים נכונים.

ובחיים עצמם, הבחירה קורית בנקודה הקטנה שבה קשה לנו באמת. כל בחירה טובה שם היא צעד אמיתי קדימה — ו"ובחרת בחיים" הוא הזמנה אישית, מחודשת בכל יום.