שאלה פשוטה: במה בעצם מאמינים?

הרבה אנשים פוגשים את היהדות דרך המעשים: שבת, כשרות, תפילה, חגים. אבל מאחורי כל המעשים האלה עומדת שאלה בסיסית יותר — במה יהודי מאמין? האם יש רשימה מסודרת, משהו כמו "תעודת זהות" של האמונה?

במשך דורות רבים לא הייתה רשימה כזו כתובה במקום אחד. האמונה עברה מאב לבן, מתוך התורה, התפילה והלימוד. עד שבא הרמב"ם — רבי משה בן מימון, מגדולי חכמי ישראל, שחי במאה השתים־עשרה בספרד, במרוקו ובמצרים — וניסח אותה בצורה מסודרת וברורה.

בפירושו למשנה, במסכת סנהדרין, הגיע הרמב"ם למשנה שאומרת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". כדי להסביר מה הכוונה, הוא כתב הקדמה ארוכה, ובה מנה שלושה־עשר יסודות שלדבריו הם הבסיס של התורה כולה. מאז הם ידועים בשם "י"ג עיקרי האמונה".

חמשת העיקרים הראשונים: מי הוא הבורא

חמשת העיקרים הראשונים עוסקים בהקב"ה עצמו. העיקר הראשון הוא שיש בורא, והוא המקור של כל מה שקיים. העולם לא נוצר במקרה, וגם עכשיו הוא ממשיך להתקיים רק בזכותו. הרמב"ם פותח בזה גם את ספרו הגדול "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות — לידע שיש שם מצוי ראשון".

העיקר השני הוא האחדות: הבורא אחד, ואין עוד מלבדו. זה מה שאנחנו אומרים פעמיים בכל יום בקריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". האחדות כאן איננה רק "אחד ולא שניים", אלא אחדות מוחלטת שאין לה דומה בעולם.

העיקר השלישי הוא שהבורא אינו גוף, ואין לו צורה. כשהתורה מתארת "יד ה'" או "עיני ה'", זו שפה ציורית שנועדה לבני אדם, כדי שנוכל להבין משהו. העיקר הרביעי הוא שהוא קדמון — היה לפני הכול ויהיה אחרי הכול.

העיקר החמישי הוא שרק אליו מתפללים. אין מתפללים למלאכים, לכוכבים או לכוחות הטבע, וגם לא לאדם, גדול ככל שיהיה. כל אלה הם נבראים, והתפילה מופנית רק לבורא.

נבואה ותורה: איך הבורא מדבר איתנו

ארבעת העיקרים הבאים עוסקים בקשר בין הבורא לבני האדם. העיקר השישי הוא שיש נבואה — הקב"ה מדבר עם בני אדם מסוימים, נביאים, ומוסר דרכם את רצונו.

העיקר השביעי מייחד את משה רבנו: נבואתו גבוהה מנבואת כל נביא אחר, לפניו ואחריו. התורה עצמה אומרת בסופה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". לכן מה שמסר משה אינו עוד חזון אחד מני רבים, אלא היסוד שעליו עומד הכול.

העיקר השמיני הוא שהתורה כולה מן השמים. התורה שבידינו היא זו שניתנה למשה, ובכלל זה גם הפירוש שלה — התורה שבעל פה. העיקר התשיעי הוא שהתורה לא תוחלף: לא תבוא "תורה אחרת" במקומה, ולא יבוטלו מצוותיה.

שכר, עונש ועתיד: לאן העולם הולך

ארבעת העיקרים האחרונים עוסקים במה שקורה למעשים שלנו ובעתיד. העיקר העשירי הוא שהבורא יודע את מעשי בני האדם ואת מחשבותיהם. אנחנו לא שקופים, ואף מעשה לא הולך לאיבוד.

העיקר האחד־עשר הוא שכר ועונש: מי שמקיים את המצוות מקבל שכר, ומי שעובר עליהן — נותן את הדין. אין הכוונה דווקא לפרס מיידי בעולם הזה. עיקר השכר, לפי הרמב"ם, הוא בעולם הבא, בקרבה אל הבורא.

העיקר השנים־עשר הוא ביאת המשיח: יבוא מלך מבית דוד שיחזיר את עם ישראל לארצו, יבנה את בית המקדש ויביא שלום לעולם. את זה אומרים יהודים רבים בנוסח "אני מאמין": "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

העיקר השלושה־עשר הוא תחיית המתים: בעתיד יחזרו המתים לחיים. גם זו אמונה שמופיעה בתפילה בכל יום, בברכה השנייה של העמידה: "מחיה מתים אתה".

איפה פוגשים את העיקרים בחיי היום־יום

לא צריך לקרוא את הפירוש של הרמב"ם כדי לפגוש את העיקרים. בסידורים רבים מופיע אחרי תפילת שחרית נוסח "אני מאמין באמונה שלמה" — שלוש־עשרה שורות קצרות, אחת לכל עיקר. יש שנוהגים לומר אותן בכל בוקר.

למה דווקא בבוקר? כי הבוקר הוא הרגע שבו האדם בונה את היום שלו. מי שפותח את היום בתזכורת קצרה למה הוא מאמין, מגיע לעבודה, למשפחה ולשאר האנשים עם נקודת משען יציבה יותר.

גם הפיוט "יגדל", ששרים בבתי כנסת רבים בפתיחת התפילה או בסיומה, בנוי על אותם שלושה־עשר עיקרים, בשורות מחורזות. כך, כמעט בלי לשים לב, האמונה כולה עוברת בפה כמה פעמים בשבוע.

חשוב לדעת: העיקרים אינם תחליף למצוות, והמצוות אינן תחליף לעיקרים. הם שני צדדים של אותו דבר. האמונה נותנת למעשים כיוון ומשמעות, והמעשים נותנים לאמונה גוף וחיים.

שאלות וטעויות נפוצות

האם הרמב"ם "המציא" את העיקרים? לא. הוא לא חידש אמונות חדשות, אלא אסף וסידר את מה שכבר עולה מהתורה, מהנביאים ומדברי חז"ל. החידוש שלו היה בניסוח הברור ובקביעה שאלה היסודות שהכול נשען עליהם.

האם כל חכמי ישראל הסכימו לרשימה בדיוק בצורה הזו? היו חכמים שסידרו את היסודות אחרת. רבי יוסף אלבו, למשל, בספר "העיקרים", מנה שלושה עיקרים כלליים, ורבי חסדאי קרשקש דן בעיקרים בדרך אחרת. אבל המחלוקת הייתה בעיקר על הסידור והחלוקה, ולא על התוכן עצמו. בפועל, הרשימה של הרמב"ם התקבלה בכל קהילות ישראל.

ומה עם ספקות? אדם שיש לו שאלות איננו "מחוץ למשחק". המסורת היהודית מעודדת לשאול, ללמוד ולהעמיק. גם הכוזרי, ספרו של רבי יהודה הלוי, כתוב כולו כשיחה של שאלות ותשובות בין מלך מחפש לבין חכם יהודי. הדרך אל האמונה השלמה עוברת לעיתים קרובות דרך שאלות טובות.

בשורה התחתונה

י"ג עיקרי האמונה הם מפה קצרה של עולם שלם: בורא אחד שאינו גוף ואליו לבד מתפללים; תורה שניתנה דרך משה ולא תוחלף; ועולם שמתקדם אל עבר משיח ותחיית המתים, שבו לכל מעשה יש משמעות.

אפשר לראות בהם שלוש קומות: למעלה — מי הבורא; באמצע — איך הוא מדבר איתנו ומה הוא מבקש; ולמטה — מה קורה עם המעשים שלנו ולאן ההיסטוריה הולכת. כל קומה נשענת על זו שלפניה.

מי שרוצה להתחיל — יכול פשוט לקרוא בבוקר את שלוש־עשרה השורות של "אני מאמין", לאט, ולעצור על אחת מהן בכל יום. זו דרך טובה להכיר את הלב של היהדות.