ציר הזמן

נטען…

בריאת העולם ואדם הראשון

• ששת ימי בראשית — בריאת העולם — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ה' ברא את העולם יש מאין בשישה ימים. בכל יום נוסף עוד חלק, עד שהעולם היה מוכן לאדם.
• השבת הראשונה — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ביום השביעי ה' שבת ממלאכתו, בירך את היום וקידש אותו. זו השבת הראשונה בעולם.
• אדם וחוה בגן עדן — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. ה' יצר את האדם מעפר האדמה ונפח בו נשמת חיים, והושיב אותו בגן עדן. אחר כך בנה את חוה, והם היו לבני הזוג הראשונים.
• החטא והגירוש מגן עדן — שנת 1 לבריאה · 3760 לפנה״ס. הנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת, וגם אדם אכל. בעקבות החטא גורשו מגן עדן, ונכנסו לעולם עבודה קשה ומוות.
• קין והבל — לפני שנת 130 לבריאה · לפני 3631 לפנה״ס. שני בניו הראשונים של אדם הביאו מנחה לה'. מנחת הבל התקבלה, וקין, מתוך קנאה, הרג את אחיו — הרצח הראשון בעולם.
• שת ודורות אדם — שנת 130 לבריאה · 3631 לפנה״ס. בשנת 130 נולד לאדם ולחוה בן בשם שת, ממנו המשיכה האנושות. התורה מונה עשרה דורות מאדם ועד נח.
• חנוך שהתהלך את האלוקים — שנת 622 לבריאה · 3139 לפנה״ס. חנוך, הדור השביעי מאדם, נולד בשנת 622. התורה אומרת שהתהלך עם ה', ונלקח מן העולם בגיל 365.
• מתושלח — האדם שחי יותר מכולם — שנת 687 לבריאה · 3074 לפנה״ס. מתושלח בן חנוך נולד בשנת 687 וחי 969 שנה — יותר מכל אדם אחר. הוא נפטר בשנת המבול, וחז"ל אומרים שהמבול חיכה עד שיסתיימו ימי האבל עליו.

נח, המבול ומגדל בבל

• הולדת נח — שנת 1056 לבריאה · 2705 לפנה״ס. בשנת 1056 נולד נח בן למך. אביו קרא לו כך בתקווה שינחם את בני האדם מהעבודה הקשה באדמה.
• דור המבול — הארץ מתמלאת חמס — בערך שנת 1536 לבריאה · 2225 לפנה״ס. בני האדם השחיתו את דרכם, והארץ התמלאה חמס וגזל. ה' החליט להביא מבול, אבל נתן להם עוד 120 שנה לחזור בתשובה.
• בניית התיבה — בערך שנת 1536 לבריאה · 2225 לפנה״ס. ה' ציווה על נח לבנות תיבה גדולה מעצי גופר. לפי חז"ל נח בנה אותה לאט במשך 120 שנה, כדי שאנשי הדור ישאלו ויחזרו בתשובה.
• המבול — שנת 1656 לבריאה · 2105 לפנה״ס. בשנת 1656, ב-17 בחודש מרחשוון, נבקעו מעיינות התהום ונפתחו ארובות השמים. המים כיסו את כל הארץ, ורק מי שבתיבה ניצלו.
• היציאה מהתיבה, ברית הקשת ושבע מצוות בני נח — שנת 1657 לבריאה · 2104 לפנה״ס. שנה אחרי תחילת המבול יצא נח מהתיבה והקריב קרבן. ה' כרת ברית עם האנושות שלא יביא עוד מבול, ונתן את הקשת בענן לאות.

האבות והאמהות

• הולדת אברהם אבינו — שנת 1948 לבריאה · 1813 לפנה״ס. בשנת 1948 לבריאה נולד אברם בן תרח באור כשדים. הוא יהיה אברהם אבינו — האב הראשון של העם היהודי.
• אברהם מגלה את הבורא (מדרש) — בערך שנת 1951 לבריאה · 1810 לפנה״ס. חז"ל מספרים שאברהם הבין בעצמו, בגיל צעיר, שיש בורא אחד לעולם. לפי המדרש הוא שבר את אלילי אביו ונזרק לכבשן האש — וניצל.
• מגדל בבל ודור הפלגה — שנת 1996 לבריאה · 1765 לפנה״ס. בני האדם התאחדו בבקעה בארץ שנער כדי לבנות עיר ומגדל שראשו בשמים. ה' בלבל את שפתם והפיץ אותם על פני כל הארץ.
• ברית בין הבתרים — שנת 2018 לבריאה · 1743 לפנה״ס. ה' כרת ברית עם אברהם, הבטיח לו ילדים כמספר הכוכבים ואת ארץ ישראל, וגילה לו שצאצאיו יהיו גרים ומשועבדים 400 שנה ויצאו ברכוש גדול.
• לך לך — העלייה לארץ כנען — שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. ה' אמר לאברהם לעזוב את ארצו, משפחתו ובית אביו וללכת לארץ שיראה לו. בגיל 75 יצא אברהם עם שרה ולוט מחרן לארץ כנען.
• אברהם ושרה במצרים — בערך שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. רעב כבד בכנען הביא את אברהם ושרה למצרים. פרעה לקח את שרה לביתו, וה' הכה אותו בנגעים עד שהחזיר אותה לאברהם.
• מלחמת המלכים ומלכי צדק — בערך שנת 2023 לבריאה · 1738 לפנה״ס. ארבעה מלכים מהמזרח ניצחו חמישה מלכים בכנען ושבו את לוט. אברהם רדף אחריהם עם 318 איש, הציל את לוט, ומלכי צדק מלך שלם בירך אותו.
• הגר והולדת ישמעאל — שנת 2034 לבריאה · 1727 לפנה״ס. שרה, שלא היו לה ילדים, נתנה לאברהם את שפחתה הגר. הגר הרתה, ברחה מפני שרה, ומלאך בישר לה על הולדת בן — ישמעאל, שנולד כשאברהם היה בן 86.
• ברית המילה — אברם הופך לאברהם — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. כשאברהם היה בן 99, ציווה עליו ה' למול את עצמו ואת כל בני ביתו, כאות ברית נצחית. באותה שעה שונו שמותיהם לאברהם ולשרה, ונבטח להם בן — יצחק.
• הכנסת אורחים — שלושת המלאכים — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. שלושה ימים אחרי המילה, ביום חם מאוד, ישב אברהם בפתח אוהלו וחיכה לאורחים. הוא רץ לקראת שלושה אנשים — שהיו מלאכים — אירח אותם בכבוד, ושמע את הבשורה על הולדת יצחק.
• הפיכת סדום ועמורה — שנת 2047 לבריאה · 1714 לפנה״ס. ה' גילה לאברהם שהוא עומד להשמיד את סדום בגלל רשעתה. אברהם התפלל עליה, אך לא נמצאו בה עשרה צדיקים. לוט ובנותיו ניצלו, והערים נהפכו בגפרית ואש.
• הולדת יצחק — שנת 2048 לבריאה · 1713 לפנה״ס. שנה אחרי הבשורה, כשאברהם היה בן 100 ושרה בת 90, נולד להם יצחק. אברהם מל אותו ביום השמיני, ושרה אמרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים".
• עקדת יצחק — שנת 2085 לבריאה · 1676 לפנה״ס. ה' ניסה את אברהם וציווה עליו להעלות את יצחק לעולה על אחד ההרים בארץ המוריה. ברגע האחרון קרא המלאך: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר", ואיל הועלה במקומו.
• פטירת שרה ומערת המכפלה — שנת 2085 לבריאה · 1676 לפנה״ס. שרה אמנו נפטרה בחברון בגיל 127. אברהם קנה מעפרון החתי את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף וקבר אותה שם — הנחלה הראשונה של עם ישראל בארץ.
• אליעזר פוגש את רבקה ליד הבאר — שנת 2088 לבריאה · 1673 לפנה״ס. אברהם שולח את עבדו הנאמן אליעזר לחפש אישה ליצחק. ליד הבאר אליעזר מבקש סימן — ורבקה מגלה לב של חסד.
• נישואי יצחק ורבקה — שנת 2088 לבריאה · 1673 לפנה״ס. רבקה מגיעה לארץ כנען ופוגשת את יצחק בשדה. יצחק מכניס אותה לאוהל שרה אמו, אוהב אותה ומתנחם.
• הולדת יעקב ועשו — שנת 2108 לבריאה · 1653 לפנה״ס. אחרי עשרים שנה בלי ילדים, נולדים ליצחק ולרבקה תאומים — עשו ויעקב. כבר בבטן הם נאבקים זה בזה.
• פטירת אברהם אבינו — שנת 2123 לבריאה · 1638 לפנה״ס. אברהם אבינו נפטר בגיל 175, ״בשיבה טובה״. שני בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו במערת המכפלה בחברון.
• מכירת הבכורה — שנת 2123 לבריאה · 1638 לפנה״ס. עשו חוזר עייף מן השדה ומוכר ליעקב את הבכורה תמורת נזיד עדשים. התורה מסכמת: ״ויבז עשו את הבכורה״.
• יצחק בגרר והבארות — בערך שנת 2125 לבריאה · 1636 לפנה״ס. בזמן רעב יצחק יורד לגרר, מצליח מאוד, וחופר מחדש את הבארות של אברהם. אחרי מריבות — מגיעה ״רחובות״.
• יעקב מקבל את הברכות — שנת 2171 לבריאה · 1590 לפנה״ס. יצחק הזקן רוצה לברך את עשו. רבקה שולחת את יעקב במקומו, ויעקב מקבל את הברכה — ואז נאלץ לברוח מפני אחיו.
• חלום הסולם — שנת 2185 לבריאה · 1576 לפנה״ס. בדרכו לחרן יעקב נרדם במקום אחד וחולם על סולם שראשו מגיע לשמים. ה׳ מבטיח לו: ״אנכי עמך״.
• יעקב אצל לבן — רחל ולאה — שנת 2192 לבריאה · 1569 לפנה״ס. יעקב פוגש את רחל ליד הבאר, עובד שבע שנים כדי לשאת אותה — ולבן מרמה אותו ונותן לו את לאה. יעקב עובד עוד שבע שנים בשביל רחל.
• הולדת השבטים — בערך שנים 2193–2199 לבריאה · 1568–1562 לפנה״ס. בחרן נולדים ליעקב אחד עשר בנים ובת אחת. לכל ילד ניתן שם שמבטא את רגשותיה של אמו — ומהם יצמחו שבטי ישראל.
• המאבק עם המלאך — השם ״ישראל״ — שנת 2205 לבריאה · 1556 לפנה״ס. בדרך חזרה לארץ, יעקב נשאר לבד בלילה ונאבק עם איש מסתורי עד הבוקר. בסוף הוא מקבל שם חדש: ישראל.
• הפגישה עם עשו — שנת 2205 לבריאה · 1556 לפנה״ס. יעקב מתכונן לפגישה עם עשו בדורון, בתפילה ובהכנה למלחמה. בסוף עשו רץ לקראתו, מחבק אותו, והם בוכים.
• דינה בשכם — בערך שנת 2206 לבריאה · 1555 לפנה״ס. דינה, בת יעקב, נפגעת בידי שכם בן חמור, נסיך העיר. שמעון ולוי, אחיה, יוצאים להגן על כבודה.
• פטירת רחל בדרך אפרת — בערך שנת 2208 לבריאה · 1553 לפנה״ס. בדרך מבית אל לחברון, רחל יולדת את בנימין ונפטרת. יעקב קובר אותה בדרך אפרת — היא בית לחם.
• חלומות יוסף — שנת 2216 לבריאה · 1545 לפנה״ס. יוסף, הבן האהוב של יעקב, מקבל כתונת פסים וחולם חלומות שבהם אחיו משתחווים לו. קנאת האחים הולכת וגדלה.
• יהודה ותמר — בערך שנת 2217 לבריאה · 1544 לפנה״ס. יהודה מתרחק מאחיו ומקים משפחה. דרך סיפור מורכב עם כלתו תמר, יהודה מודה בטעותו — ומצאצאיה יצא דוד המלך.

יוסף, מצרים ויציאת מצרים

• מכירת יוסף — שנת 2216 לבריאה · 1545 לפנה״ס. יעקב שולח את יוסף לבדוק את שלום אחיו. האחים משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לשיירה היורדת למצרים.
• יוסף בבית פוטיפר ובכלא — בערך שנת 2217 לבריאה · 1544 לפנה״ס. יוסף נמכר כעבד לפוטיפר ומצליח בכל דבר. הוא עומד בניסיון קשה, נזרק לכלא — וגם שם הוא מפרש חלומות.
• חלומות פרעה — יוסף משנה למלך — שנת 2229 לבריאה · 1532 לפנה״ס. פרעה חולם על פרות ושיבולים, ואיש לא יודע לפתור. יוסף מוצא מן הכלא, פותר את החלום ומתמנה לשליט מצרים.
• האחים יורדים לשבור בר — בערך שנת 2237 לבריאה · 1524 לפנה״ס. הרעב מגיע לכנען, ועשרת האחים יורדים למצרים לקנות אוכל. הם משתחווים ליוסף — ולא מזהים אותו.
• ״אני יוסף״ — ההתוודעות — שנת 2238 לבריאה · 1523 לפנה״ס. יוסף בוחן את אחיו בעזרת הגביע בשק של בנימין. יהודה מוכן להיות עבד במקום אחיו — ויוסף כבר לא יכול להתאפק.
• יעקב יורד מצרימה — שנת 2238 לבריאה · 1523 לפנה״ס. יעקב שומע ש״עוד יוסף חי״. בבאר שבע ה׳ מבטיח לו: ״אל תירא מרדה מצרימה״. שבעים נפש יורדות לארץ גושן.
• ברכות יעקב ופטירתו — שנת 2255 לבריאה · 1506 לפנה״ס. לפני מותו יעקב מברך את אפרים ומנשה ואת שנים עשר בניו. הוא נפטר במצרים ונקבר במערת המכפלה.
• פטירת יוסף ותחילת השעבוד — שנת 2309 לבריאה · 1452 לפנה״ס. יוסף נפטר בגיל 110 ומשביע את אחיו להעלות את עצמותיו. אחרי מות כל השבטים, קם ״מלך חדש״ — והשעבוד מתחיל.
• הולדת משה רבנו — שנת 2368 לבריאה · 1393 לפנה״ס. פרעה גוזר להשליך כל בן ליאור. יוכבד מסתירה את משה, מניחה אותו בתיבה ביאור — ובת פרעה מוצאת אותו ומגדלת אותו.
• משה במדין — בערך שנת 2408 לבריאה · 1353 לפנה״ס. משה רואה את סבלם של אחיו, מכה מצרי ונאלץ לברוח. במדין הוא מציל את בנות יתרו, מתחתן עם צפורה ורועה צאן.
• הסנה הבוער — שנת 2447 לבריאה · 1314 לפנה״ס. משה רועה את הצאן ליד הר חורב ורואה סנה בוער שאינו נשרף. שם ה׳ מתגלה אליו ושולח אותו לגאול את ישראל ממצרים.
• עשר המכות — בערך שנים 2447–2448 לבריאה · 1314–1313 לפנה״ס. פרעה מסרב לשלח את העם, וה׳ מכה את מצרים בעשר מכות — מדם ועד מכת בכורות. כל מכה מראה שה׳ שולט בכל הטבע.
• קרבן פסח ויציאת מצרים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בי״ד בניסן בני ישראל מקריבים את קרבן פסח ומסמנים את פתחי בתיהם. בחצות מתה כל בכור מצרי, ובט״ו בניסן העם יוצא לחירות.

מתן תורה ושנות המדבר

• קריעת ים סוף ושירת הים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. שבעה ימים אחרי היציאה ממצרים, הים נבקע לשניים ובני ישראל עברו בתוכו ביבשה. כשראו את הצלתם, שרו משה ובני ישראל את 'שירת הים'.
• מרה — המים המרים שהפכו למתוקים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. שלושה ימים אחרי הים הלכו בני ישראל במדבר בלי מים, ובמרה מצאו רק מים מרים. ה' הראה למשה עץ, והמים נעשו מתוקים — ושם קיבלו העם את המצוות הראשונות.
• המן במדבר והשבת הראשונה — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. כשנגמר האוכל שהביאו ממצרים, ה' הוריד לבני ישראל 'מן' — לחם מן השמיים — כל בוקר. ביום שישי ירדה מנה כפולה, ובשבת לא ירד מן — וכך למד העם לשמור שבת.
• מלחמת עמלק ברפידים — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. עמלק תקף את בני ישראל ברפידים בלי שום סיבה. יהושע יצא להילחם, ומשה עמד על הגבעה והרים את ידיו — וכל עוד ידיו היו למעלה, ישראל ניצחו.
• יתרו מגיע למחנה ישראל — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. יתרו, חותן משה וכהן מדין, שמע על הניסים ובא אל המדבר להצטרף לעם ישראל. הוא גם יעץ למשה להקים מערכת של שופטים כדי שלא יישא לבד בכל העומס.
• מתן תורה בהר סיני — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בו' בסיון שנת 2448 עמד כל עם ישראל למרגלות הר סיני, וה' נגלה אליהם ונתן להם את התורה. זה הרגע שבו בני ישראל הפכו לעם של תורה.
• עשרת הדברות — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. בהר סיני שמע העם את עשרת הדברות — עשרה עקרונות יסוד שנכתבו אחר כך על שני לוחות אבן. הם מתחילים ב'אנכי ה' אלוקיך' ומסתיימים ב'לא תחמוד'.
• חטא העגל ושבירת הלוחות — שנת 2448 לבריאה · 1313 לפנה״ס. ארבעים יום אחרי מתן תורה, כשמשה עדיין היה על ההר, חלק מהעם עשו עגל זהב. משה ירד, ראה את העגל ושבר את הלוחות — בי"ז בתמוז.
• הלוחות השניים ויום הכיפורים — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. אחרי חטא העגל התפלל משה על העם, ובראש חודש אלול עלה שוב להר. ביום הכיפורים, י' בתשרי, ירד עם הלוחות השניים — סימן שה' סלח לעמו.
• בניית המשכן — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. אחרי שה' סלח, ציווה לבנות 'משכן' — מקדש נייד שילווה את העם במדבר. כל העם הביא תרומות בשמחה, ובצלאל החכם הוביל את העבודה.
• הקמת המשכן ונדב ואביהוא — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. בא' בניסן שנת 2449 הוקם המשכן, ואש ירדה מן השמיים על המזבח. אבל באותו יום שמח מתו נדב ואביהוא, בני אהרן, כשהקריבו 'אש זרה'.
• חטא המרגלים ותשעה באב — שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. שנים עשר מרגלים נשלחו לתור את ארץ כנען, ועשרה מהם חזרו עם דיבה רעה על הארץ. העם בכה כל הלילה — בליל תשעה באב — ונגזר עליו לנדוד ארבעים שנה במדבר.
• קורח ועדתו — בערך שנת 2449 לבריאה · 1312 לפנה״ס. קורח, בן דודו של משה, הקים מרד נגד משה ואהרן יחד עם דתן, אבירם ומאתיים וחמישים איש. האדמה פתחה את פיה ובלעה את המורדים.
• פטירת מרים הנביאה — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בשנה הארבעים במדבר, בחודש ניסן, נפטרה מרים הנביאה בקדש. מיד אחרי מותה נגמרו המים — כי בזכותה ליווה את העם 'באר מרים'.
• מי מריבה — הסלע — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. כשנגמרו המים, ה' ציווה את משה לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה הכה בסלע במקום לדבר אליו, ובגלל זה נגזר שלא ייכנס לארץ ישראל.
• פטירת אהרן הכהן בהר ההר — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בא' באב בשנה הארבעים נפטר אהרן הכהן בהר ההר, בגיל 123. כל בית ישראל בכו עליו שלושים יום, כי הוא אהב שלום ורדף שלום.
• נחש הנחושת — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. העם שוב התלונן על הדרך הארוכה ועל המן, ונחשים שרפים הכישו רבים. משה עשה נחש מנחושת על עמוד, וכל מי שהביט בו — נרפא.
• בלק ובלעם — הקללה שהפכה לברכה — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בלק מלך מואב שכר את בלעם, נביא הגויים, כדי לקלל את ישראל. אבל כל פעם שבלעם פתח את פיו — יצאה ממנו ברכה, כמו 'מה טובו אהליך יעקב'.
• קנאת פנחס וברית השלום — שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. בשיטים נמשכו רבים מבני ישראל אחרי בנות מואב ומדין ועבודת הפעור, ומגפה פרצה. פנחס בן אלעזר קם ועצר את המגפה, וה' נתן לו את 'בריתי שלום'.
• בנות צלפחד — בערך שנת 2487 לבריאה · 1274 לפנה״ס. חמש אחיות שאביהן מת בלי בנים פנו למשה וביקשו נחלה בארץ ישראל. ה' אמר: 'כן בנות צלפחד דוברות', והחוק נקבע לפי בקשתן.
• משה מוסר את 'משנה תורה' — ספר דברים — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בא' בשבט בשנה הארבעים התחיל משה לנאום לפני העם בערבות מואב. בנאומים האלה, שהם ספר דברים, חזר על התורה, הוכיח ועודד את הדור שייכנס לארץ.
• פטירת משה רבנו — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בז' באדר שנת 2488, ביום הולדתו ה-120, עלה משה להר נבו, ראה את ארץ ישראל מרחוק ונפטר. 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'.

יהושע והשופטים

• חציית הירדן ונכנסים לארץ — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בי' בניסן שנת 2488, כחודש אחרי פטירת משה, עבר עם ישראל בהנהגת יהושע את נהר הירדן ביבשה ונכנס לארץ ישראל. הם הקימו אבני זיכרון בגלגל.
• חומות יריחו נופלות — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. העיר הראשונה שנכבשה בארץ הייתה יריחו המבוצרת. בני ישראל הקיפו אותה שבעה ימים עם הארון והשופרות, וביום השביעי, לקול התרועה, נפלה החומה.
• עי, וחידוש הברית בהר גריזים ובהר עיבל — שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. בעי נכשלו בני ישראל בגלל עכן שלקח מהחרם, ורק אחרי התיקון ניצחו. אחר כך התכנס כל העם בין הר גריזים להר עיבל, וחידש את הברית עם ה' בברכות ובקללות.
• גבעון — 'שמש בגבעון דום' — בערך שנת 2488 לבריאה · 1273 לפנה״ס. אנשי גבעון הערימו על ישראל וכרתו איתם ברית. כשחמשת מלכי האמורי תקפו את גבעון, יהושע יצא להגן עליה, והתפלל: 'שמש בגבעון דום' — והשמש עמדה.
• חלוקת הארץ והמשכן בשילה — בערך שנת 2502 לבריאה · 1259 לפנה״ס. אחרי שנים של כיבוש וחלוקה, הארץ חולקה לשבטים בגורל, והמשכן הועבר מגלגל לשילה. שם עמד המשכן כ-369 שנה.
• ברית שכם ופטירת יהושע — שנת 2516 לבריאה · 1245 לפנה״ס. לפני מותו כינס יהושע את כל ישראל בשכם וחידש את הברית: 'ואנכי וביתי נעבוד את ה''. הוא נפטר בגיל 110 ונקבר בתמנת סרח.
• תקופת השופטים — מבוא — בערך שנת 2516 לבריאה · 1245 לפנה״ס. אחרי יהושע לא היה מנהיג אחד לכל העם. נוצר מעגל שחוזר על עצמו: העם חוטא, אויב מצר לו, העם צועק לה', וה' מקים 'שופט' שמושיע אותו.
• דבורה הנביאה וברק — בערך שנת 2654 לבריאה · 1107 לפנה״ס. דבורה, נביאה ושופטת, ישבה תחת התומר ושפטה את ישראל. היא שלחה את ברק להילחם בסיסרא, שר צבא יבין מלך כנען, וה' הביס את האויב. אחר כך שרה את 'שירת דבורה'.
• גדעון ושלוש מאות הלוחמים — בערך שנת 2694 לבריאה · 1067 לפנה״ס. מדין ועמלק פשטו כל שנה על ישראל והשמידו את התבואה. ה' בחר בגדעון, שהביס את המחנה העצום עם 300 איש בלבד — בשופרות, כדים ולפידים.
• רות ובועז — בערך שנת 2792 לבריאה · 969 לפנה״ס. רות המואביה בחרה ללכת עם חמותה נעמי לבית לחם ולהצטרף לעם ישראל: 'עמך עמי ואלוקייך אלוקיי'. היא נישאה לבועז, ומצאצאיה נולד דוד המלך.
• שמשון הגיבור — בערך שנת 2810 לבריאה · 951 לפנה״ס. שמשון, נזיר מבטן אמו בעל כוח עצום, נלחם לבדו בפלשתים ושפט את ישראל עשרים שנה. דלילה גילתה את סוד כוחו, ובמותו הפיל את בית דגון על הפלשתים.
• חנה ותפילתה והולדת שמואל — בערך שנת 2830 לבריאה · 931 לפנה״ס. חנה, שלא היו לה ילדים, התפללה בשילה בלב שבור ובשקט, ושפתיה רק נעות. ה' שמע את תפילתה ונולד לה בן — שמואל הנביא, שהקדישה לעבודת ה'.
• עלי הכהן והארון שנשבה — שנת 2871 לבריאה · 890 לפנה״ס. במלחמה עם הפלשתים הביאו ישראל את ארון הברית לשדה הקרב, אך הפסידו, והארון נשבה. עלי הכהן, ששפט את ישראל ארבעים שנה, נפל ומת כששמע על כך — ומשכן שילה חרב.

המלוכה ובית המקדש הראשון

• העם מבקש מלך — שמואל מושח את שאול — שנת 2882 לבריאה · 879 לפנה״ס. בני ישראל ביקשו משמואל הנביא: "שימה לנו מלך". שמואל משח את שאול בן קיש משבט בנימין למלך הראשון של ישראל.
• דוד נמשח בבית לחם — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. ה' שלח את שמואל לבית ישי בבית לחם למשוח מלך חדש. מכל שמונת הבנים נבחר דווקא הצעיר — דוד הרועה.
• דוד וגלית — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. הפלשתים יצאו למלחמה ועמם הענק גלית שחירף את ישראל. הנער דוד יצא מולו עם מקל, קלע וחמש אבנים — וניצח בשם ה'.
• דוד ויהונתן — והבריחה משאול — בערך שנת 2883 לבריאה · 878 לפנה״ס. יהונתן, בנו של שאול, אהב את דוד אהבת נפש. כששאול קינא ורצה להרוג את דוד, יהונתן עזר לו לברוח — אף שידע שדוד יירש את המלוכה במקומו.
• מות שאול ויהונתן בגלבוע — שנת 2884 לבריאה · 877 לפנה״ס. במלחמה מול הפלשתים בהר הגלבוע נפלו שאול ושלושה מבניו, ובהם יהונתן. דוד קונן עליהם בקינה מרגשת.
• דוד מלך בחברון — שנת 2884 לבריאה · 877 לפנה״ס. אחרי מות שאול עלה דוד לחברון, ושם משחו אותו אנשי יהודה למלך. שבע שנים ומחצה מלך שם, עד שכל השבטים התאחדו סביבו.
• דוד כובש את ירושלים — שנת 2892 לבריאה · 869 לפנה״ס. דוד כבש את מצודת ציון מידי היבוסים וקבע את ירושלים כבירת ישראל. מאז היא נקראת "עיר דוד".
• העלאת ארון הברית לירושלים — בערך שנת 2892 לבריאה · 869 לפנה״ס. דוד העלה את ארון הברית לירושלים בשמחה גדולה, בשירה ובריקודים. אחרי טעות טרגית בדרך, למדו להעלות אותו כפי שהתורה מצווה — על כתפי הלויים.
• נבואת נתן — "בית לדוד" — בערך שנת 2894 לבריאה · 867 לפנה״ס. דוד רצה לבנות בית לה', אבל נתן הנביא מסר לו שלא הוא יבנה את המקדש אלא בנו. במקום זה הבטיח ה' לדוד "בית" — שושלת מלכים לעולם.
• דוד ובת שבע — כוחה של התשובה — בערך שנת 2911 לבריאה · 850 לפנה״ס. דוד לקח את בת שבע, אשת אוריה החתי, ונתן הנביא בא להוכיח אותו במשל כבשת הרש. דוד הודה מיד: "חטאתי לה'" — ונעשה לדוגמה של תשובה לכל הדורות.
• מרד אבשלום — בערך שנת 2921 לבריאה · 840 לפנה״ס. אבשלום, בנו של דוד, מרד באביו והמליך את עצמו בחברון. דוד ברח מירושלים בבכי, ואף שניצח במלחמה — בכה בכי מר על מות בנו.
• ספר תהילים — דוד נעים זמירות ישראל — בערך שנת 2923 לבריאה · 838 לפנה״ס. לאורך כל חייו שר דוד לה' — בצרה ובשמחה. השירים והתפילות שלו נאספו בספר תהילים, שהוא ספר התפילה של עם ישראל עד היום.
• שלמה נמשח למלך — ומשפט שלמה — שנת 2924 לבריאה · 837 לפנה״ס. בסוף ימי דוד נמשח שלמה למלך. בחלום בגבעון ביקש מה' "לב שומע" במקום עושר, וזכה לחכמה שהתפרסמה במשפט שתי האמהות.
• בניין בית המקדש הראשון — שנת 2928 לבריאה · 833 לפנה״ס. 480 שנה אחרי יציאת מצרים, בשנה הרביעית למלכותו, התחיל שלמה לבנות את בית המקדש בירושלים. הבנייה נמשכה שבע שנים.
• חנוכת הבית ותפילת שלמה — בערך שנת 2935 לבריאה · 826 לפנה״ס. בחג גדול בחודש תשרי הכניסו את ארון הברית לקודש הקדשים, וענן ה' מילא את הבית. שלמה עמד לפני כל העם ונשא תפילה ארוכה ומרגשת.
• מלכת שבא באה אל שלמה — בערך שנת 2940 לבריאה · 821 לפנה״ס. שמע חכמתו של שלמה הגיע עד ארצות רחוקות. מלכת שבא באה לבדוק אותו בחידות, ונדהמה: "לא הגד לי החצי".

הממלכה המפולגת והנביאים

• פילוג הממלכה — רחבעם וירבעם — שנת 2964 לבריאה · 797 לפנה״ס. אחרי מות שלמה ביקש העם מרחבעם בנו להקל עליו את העול. רחבעם ענה בקשיחות, ועשרה שבטים פרשו והמליכו את ירבעם בן נבט.
• עגלי הזהב בבית אל ובדן — שנת 2964 לבריאה · 797 לפנה״ס. ירבעם פחד שאם העם יעלה לירושלים לרגל, ליבו ישוב אל בית דוד. לכן העמיד שני עגלי זהב, בבית אל ובדן, ומנע מהעם לעלות למקדש.
• אחאב ואיזבל — בערך שנת 3021 לבריאה · 740 לפנה״ס. אחאב, מלך ישראל, נשא את איזבל בת מלך צידון, והם הפיצו בממלכה את עבודת הבעל. בכרם נבות הראו עד כמה השלטון השחית אותם.
• אליהו בהר הכרמל — בערך שנת 3040 לבריאה · 721 לפנה״ס. אחרי שלוש שנות בצורת, כינס אליהו את העם ואת נביאי הבעל להר הכרמל. אש ירדה מן השמים על מזבח ה', וכל העם קרא: "ה' הוא האלהים".
• אליהו עולה בסערה — ואלישע ממשיך — בערך שנת 3043 לבריאה · 718 לפנה״ס. אליהו ואלישע הלכו יחד ועברו את הירדן. רכב אש וסוסי אש הפרידו ביניהם, ואליהו עלה בסערה השמימה. אלישע קיבל את אדרתו — והמשיך את דרכו.
• יונה ונינוה — בערך שנת 3120 לבריאה · 641 לפנה״ס. ה' שלח את יונה הנביא להזהיר את העיר הגדולה נינוה, אבל יונה ברח בספינה. אחרי שנבלע בדג ונפלט, הלך לנינוה — ואנשיה עשו תשובה.
• ישעיהו הנביא — בערך שנת 3140 לבריאה · 621 לפנה״ס. ישעיהו בן אמוץ ניבא בירושלים בימי ארבעה מלכים. הוא ראה את המלאכים קוראים "קדוש קדוש קדוש", הוכיח את העם על עוול, וניבא על שלום עולמי וגאולה.
• גלות עשרת השבטים — שנת 3205 לבריאה · 556 לפנה״ס. מלך אשור כבש את שומרון, בירת ממלכת ישראל, והגלה את עשרת השבטים לארצות רחוקות. ממלכת ישראל בצפון חדלה מלהתקיים.
• חזקיהו ונס סנחריב — שנת 3213 לבריאה · 548 לפנה״ס. סנחריב מלך אשור עלה על ירושלים עם צבא עצום וחירף את ה'. חזקיהו המלך התפלל בבית המקדש, ובלילה אחד מלאך ה' היכה את מחנה אשור.
• מנשה ותשובתו — בערך שנת 3250 לבריאה · 511 לפנה״ס. מנשה בן חזקיהו היה המלך הרשע ביותר בבית דוד, והעמיד אלילים אפילו בבית המקדש. אבל כשהוגלה לבבל בשלשלאות — התפלל לה' ועשה תשובה.
• ירמיהו הנביא — שנת 3298 לבריאה · 463 לפנה״ס. ירמיהו, כהן מענתות, נקרא לנבואה כשהיה נער, בשנה השלוש עשרה ליאשיהו. ארבעים שנה הזהיר את העם מפני החורבן, סבל רדיפות — ולא הפסיק לאהוב את עמו.
• יאשיהו ומציאת ספר התורה — בערך שנת 3303 לבריאה · 458 לפנה״ס. בשנה השמונה עשרה למלכות יאשיהו, בזמן שיפוץ בית המקדש, נמצא ספר תורה. המלך שמע את דבריו, קרע את בגדיו, וחידש את הברית בין העם לה'.
• גלות יהויכין — החרש והמסגר — שנת 3327 לבריאה · 434 לפנה״ס. נבוכדנצר מלך בבל הגלה את המלך יהויכין ועמו אלף מחכמי ישראל — "החרש והמסגר". כך, עוד לפני החורבן, הוכן בבבל בסיס של תורה.
• תחילת המצור על ירושלים — י' בטבת — שנת 3336 לבריאה · 425 לפנה״ס. בעשרה בטבת, בשנה התשיעית לצדקיהו, הקיף נבוכדנצר את ירושלים במצור. זו הייתה תחילת הסוף — ועל כך צמים עד היום ב"צום העשירי".
• חורבן בית המקדש הראשון — ט' באב — שנת 3338 לבריאה · 423 לפנה״ס. אחרי מצור ארוך פרצו הבבלים את חומות ירושלים, ובתשעה באב הציתו את בית המקדש. העם הוגלה לבבל, ויום זה נעשה ליום האבל הגדול של עם ישראל.

גלות בבל ונס פורים

• ״על נהרות בבל״ — החיים בגלות — שנת 3338 לבריאה · 423 לפנה״ס. אחרי חורבן בית המקדש הראשון הוגלו רבים מעם ישראל לבבל. שם, רחוק מהבית, הם למדו איך לשמור על אמונתם גם בלי ארץ ובלי מקדש.
• רצח גדליה וצום גדליה — שנת 3339 לבריאה · 422 לפנה״ס. אחרי החורבן מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם לנהל את שארית היהודים בארץ. ישמעאל בן נתניה רצח אותו, והשארית ברחה למצרים — ועל כך צמים בג' בתשרי.
• דניאל וחבריו — חנניה, מישאל ועזריה — בערך שנת 3340 לבריאה · 421 לפנה״ס. ארבעה צעירים יהודים בחצר מלך בבל שמרו על הכשרות ועל האמונה. חנניה, מישאל ועזריה סירבו להשתחוות לפסל — ויצאו בשלום מכבשן האש.
• יחזקאל וחזון העצמות היבשות — בערך שנת 3340 לבריאה · 421 לפנה״ס. הנביא יחזקאל, שהוגלה לבבל, ראה בחזון עמק מלא עצמות יבשות שקמות לתחייה. זו הייתה הבטחה שעם ישראל, שנראה ״מת״ בגלות, יחיה ויחזור לארצו.
• דניאל בגוב האריות — שנת 3389 לבריאה · 372 לפנה״ס. שרים קנאים גרמו למלך דריוש לאסור תפילה לכל אל במשך שלושים יום. דניאל המשיך להתפלל שלוש פעמים ביום מול ירושלים, הושלך לגוב האריות — ויצא בשלום.
• הצהרת כורש ושיבת ציון — שנת 3390 לבריאה · 371 לפנה״ס. כורש מלך פרס הכריז שהיהודים רשאים לחזור לירושלים ולבנות את בית ה׳. כ־42 אלף איש עלו בהנהגת זרובבל, הניחו את יסודות הבית — והעבודה נעצרה.
• משתה אחשורוש — שנת 3395 לבריאה · 366 לפנה״ס. בשנה השלישית למלכותו ערך אחשורוש, מלך פרס ומדי, משתה ענק של 180 יום ועוד שבעה ימים בשושן. המשתה נגמר בהוצאתה להורג של המלכה ושתי.
• אסתר נבחרת למלכה — שנת 3399 לבריאה · 362 לפנה״ס. אחרי ושתי חיפשו מלכה חדשה בכל הממלכה. אסתר, יתומה יהודייה שגדלה אצל דודנה מרדכי, נלקחה לארמון ונבחרה למלכה — בלי לגלות מאיזה עם היא.
• מרדכי מציל את המלך — שנת 3399 לבריאה · 362 לפנה״ס. מרדכי שמע שני שומרי סף, בגתן ותרש, מתכננים להרוג את אחשורוש. הוא סיפר לאסתר, המזימה נחשפה — והמעשה נכתב בספר דברי הימים של המלך.
• גזרת המן — שנת 3404 לבריאה · 357 לפנה״ס. המן, השר הבכיר של אחשורוש, כעס על שמרדכי לא השתחווה לו, והחליט להשמיד את כל היהודים. הוא הפיל פור (גורל) ובחר את י״ג באדר, והמלך חתם על הגזרה.
• צום אסתר ותפילה — שנת 3404 לבריאה · 357 לפנה״ס. מרדכי ביקש מאסתר לגשת למלך בלי הזמנה, דבר שעונשו מוות. אסתר ביקשה שכל יהודי שושן יצומו עליה שלושה ימים — ואז נכנסה למלך.
• נס פורים — ״ונהפוך הוא״ — שנת 3405 לבריאה · 356 לפנה״ס. בלילה שבו נדדה שנת המלך התחיל המהפך: מרדכי כובד, המן נתלה על העץ שהכין, והיהודים ניצחו את אויביהם בי״ג באדר. מאז חוגגים פורים בי״ד באדר.

שיבת ציון ובית שני

• בניין בית שני וחנוכתו — שנת 3412 לבריאה · 349 לפנה״ס. בעידוד הנביאים חגי וזכריה חזרו העולים לבנות את בית המקדש. ב־ג׳ באדר, בשנה השישית לדריוש, הושלם הבית השני ונחנך בשמחה גדולה.
• עזרא הסופר עולה לארץ — שנת 3413 לבריאה · 348 לפנה״ס. עזרא, כהן וסופר גדול בתורה, עלה מבבל לירושלים עם קבוצת עולים. הוא החזיר את לימוד התורה למרכז החיים ותיקן תקנות שאנחנו נוהגים בהן עד היום.
• אנשי כנסת הגדולה — בערך שנת 3413 לבריאה · 348 לפנה״ס. בית דין גדול של 120 זקנים, ובהם נביאים אחרונים, הנהיג את העם בתחילת ימי הבית השני. הם תיקנו את נוסח התפילה והברכות והשלימו את כתיבת ספרי התנ״ך האחרונים.
• נחמיה בונה את החומה — שנת 3426 לבריאה · 335 לפנה״ס. נחמיה, שר המשקים של מלך פרס, קיבל רשות לעלות לירושלים ההרוסה. למרות התנגדות ואיומים, בנה העם את חומת העיר ב־52 ימים בלבד.
• סוף תקופת הנבואה — חגי, זכריה ומלאכי — בערך שנת 3448 לבריאה · 313 לפנה״ס. חגי, זכריה ומלאכי היו הנביאים האחרונים בעם ישראל. אחרי מותם ״נסתלקה רוח הקודש מישראל״, ומאז התורה עוברת דרך החכמים.
• אלכסנדר מוקדון ושמעון הצדיק — שנת 3448 לבריאה · 313 לפנה״ס. אלכסנדר מוקדון כבש את האימפריה הפרסית. כשהכותים ביקשו ממנו להחריב את בית המקדש, יצא לקראתו שמעון הצדיק הכהן הגדול — והמלך היווני השתחווה לפניו.
• תרגום השבעים — בערך שנת 3515 לבריאה · 246 לפנה״ס. המלך תלמי, מלך מצרים, כינס 72 זקנים יהודים וציווה עליהם לתרגם את התורה ליוונית. בנס, כולם תרגמו באותו אופן — אבל חז״ל ראו ביום הזה יום קשה לישראל.
• גזרות אנטיוכוס — בערך שנת 3619 לבריאה · 142 לפנה״ס. המלך היווני אנטיוכוס ניסה לעקור את התורה מעם ישראל: הוא אסר שבת, ברית מילה וראש חודש, טימא את בית המקדש והציב בו עבודה זרה.
• מתתיהו והחשמונאים — בערך שנת 3620 לבריאה · 141 לפנה״ס. במודיעין סירב מתתיהו הכהן להקריב לאליל וקרא ״מי לה׳ אליי״. הוא ובניו — ובראשם יהודה המכבי — יצאו למלחמה של מעטים נגד צבא יוון.
• נס חנוכה — שנת 3622 לבריאה · 139 לפנה״ס. החשמונאים ניצחו, טיהרו את בית המקדש ומצאו רק פך שמן אחד טהור. השמן הספיק ליום אחד, אבל דלק שמונה ימים — ומאז מדליקים נרות חנוכה.
• מלכות בית חשמונאי — מכוהנים למלכים — בערך שנת 3627 לבריאה · 134 לפנה״ס. אחרי נס חנוכה הפכו בני משפחת החשמונאים לשליטי הארץ — כוהנים גדולים ובהמשך גם מלכים. יוחנן כהן גדול הרחיב את הממלכה, אבל בסוף ימיו נטה אחרי הצדוקים.
• ינאי המלך, שלומציון המלכה ושמעון בן שטח — בערך שנת 3685 לבריאה · 76 לפנה״ס. המלך ינאי רדף את חכמי ישראל, ושמעון בן שטח, אחי המלכה, ״החזיר את התורה ליושנה״. בימי המלכה שלומציון זכה העם לברכה גדולה.
• מלחמת האחים ופומפיוס כובש את ירושלים — שנת 3698 לבריאה · 63 לפנה״ס. שני בני שלומציון, הורקנוס ואריסטובלוס, נלחמו זה בזה על הכתר וקראו לרומא לעזרה. המצביא הרומי פומפיוס כבש את ירושלים, ומאז הייתה הארץ תחת שלטון רומא.
• הזוגות — הלל ושמאי — שנת 3728 לבריאה · 33 לפנה״ס. בימי בית שני הנהיגו את העם ״זוגות״ של חכמים — נשיא ואב בית דין. הזוג המפורסם ביותר הוא הלל ושמאי, ששני בתי המדרש שלהם עיצבו את ההלכה.
• הורדוס ובניית הבית המפואר — בערך שנת 3742 לבריאה · 19 לפנה״ס. הורדוס, מלך אכזר שהרג את חכמי ישראל, שיפץ והגדיל את בית המקדש לבניין מפואר במיוחד. חז״ל אמרו: ״מי שלא ראה בניין הורדוס — לא ראה בניין נאה מימיו״.
• עשר הגלויות של הסנהדרין — מלשכת הגזית עד טבריה — בערך שנת 3788 לבריאה · 28. ארבעים שנה לפני החורבן יצאה הסנהדרין ממקומה הקדוש בבית המקדש. היא נדדה עשר פעמים, עד שהגיעה לטבריה — ובכל מקום המשיכה להנהיג את העם בתורה.
• המרד הגדול ברומאים — בערך שנת 3826 לבריאה · 66. בשנים האחרונות של הבית השני מרדו היהודים ברומא. העם היה מפולג ושנאת חינם שררה בין הקבוצות — והמרד הסתיים בחורבן.
• חורבן בית שני — שנת 3828 לבריאה · 68. בתשעה באב בשנת 3828 שרפו הרומאים בפיקוד טיטוס את בית המקדש השני — באותו יום שבו נחרב הבית הראשון. ירושלים נחרבה, ועם ישראל יצא לגלות ארוכה.

התנאים והמשנה

• רבן יוחנן בן זכאי: "תן לי יבנה וחכמיה" — שנת 3828 לבריאה · 68. בזמן המצור הרומי על ירושלים יצא רבן יוחנן בן זכאי מן העיר וביקש מהמצביא הרומי את יבנה וחכמיה. בזכות הבקשה הקטנה הזאת נשמרה התורה גם אחרי חורבן בית המקדש.
• מצדה — בערך שנת 3831 לבריאה · 71. אחרי חורבן ירושלים המשיכה קבוצת לוחמים יהודים להחזיק במבצר מצדה שליד ים המלח. לפי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, כשהרומאים עמדו לפרוץ פנימה — בחרו המגינים למות ולא ליפול בשבי.
• רבן גמליאל ביבנה ותפילת שמונה עשרה — בערך שנת 3850 לבריאה · 90. רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין ביבנה, איחד את העם אחרי החורבן. בבית דינו סודרה תפילת "שמונה עשרה" — העמידה — שאנחנו מתפללים עד היום.
• רבי עקיבא: מרועה צאן לגדול הדור — בערך שנת 3850 לבריאה · 90. רבי עקיבא היה רועה צאן פשוט שלא ידע לקרוא עד גיל ארבעים. בזכות התמדה ואשה שהאמינה בו, הפך לגדול חכמי ישראל ולמורם של אלפי תלמידים.
• חכמי ישראל ברומא — וקהילת רומא העתיקה — בערך שנת 3855 לבריאה · 95. רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא הפליגו לרומא, בירת האימפריה, כדי לעמוד על נפש עמם. ברומא עצמה כבר חיה קהילה יהודית — מהעתיקות באירופה.
• קהילת אלכסנדריה ובית הכנסת הגדול — בערך שנת 3877 לבריאה · 117. באלכסנדריה שבמצרים חיה הקהילה היהודית הגדולה בעולם העתיק, ובה בית כנסת עצום — ה״דיופלוסטון״. חז״ל אמרו: מי שלא ראה אותו — לא ראה בכבודם של ישראל. בסוף נחרבו הקהילה ובית הכנסת.
• מרד בר כוכבא ונפילת ביתר — שנת 3893 לבריאה · 133. שישים שנה אחרי החורבן מרדו היהודים ברומא בהנהגת שמעון בר כוסבא. המרד הצליח בתחילה, אך נגמר בנפילת העיר ביתר בתשעה באב והרג נורא.
• עשרה הרוגי מלכות ומות רבי עקיבא — בערך שנת 3895 לבריאה · 135. אחרי המרד גזרו הרומאים איסור על לימוד תורה וקיום מצוות. גדולי החכמים, ובהם רבי עקיבא, מסרו את נפשם — ונזכרים כ"עשרה הרוגי מלכות".
• רבי יהודה בן בבא — הסמיכה שהצילה את התורה — בערך שנת 3895 לבריאה · 135. הרומאים גזרו מוות על כל מי שסומך רבנים. רבי יהודה בן בבא מסר את נפשו כדי לסמוך חמישה תלמידים צעירים — והם שהעבירו את התורה הלאה.
• רבי שמעון בר יוחאי במערה — בערך שנת 3900 לבריאה · 140. רבי שמעון בר יוחאי ובנו הסתתרו מפני הרומאים במערה שלוש עשרה שנה ולמדו שם תורה. ל"ג בעומר קשור ביום ההילולא שלו.
• כנס אושא: החכמים חוזרים ללמד — בערך שנת 3900 לבריאה · 140. בסוף שעת השמד התכנסו החכמים בעיר אושא שבגליל וחידשו את בית הדין ואת הלימוד. שם נקבעו תקנות חשובות לחיי המשפחה.
• רבי מאיר — המאיר עיני חכמים — בערך שנת 3910 לבריאה · 150. רבי מאיר, תלמידו של רבי עקיבא, היה מגדולי חכמי המשנה. משניות רבות ללא שם הן מדבריו, והוא ידוע גם בזכות אשתו החכמה ברוריה.
• רבי יהודה הנשיא חותם את המשנה — בערך שנת 3948 לבריאה · 188. רבי יהודה הנשיא — "רבי" — אסף את התורה שבעל פה וסידר אותה בשישה סדרים. כך נוצרה המשנה, היסוד של כל התורה שבעל פה.
• ראש הגולה — מנהיג מבית דוד בבבל — בערך שנת 3950 לבריאה · 190. בבבל עמד בראש היהודים ״ראש הגולה״ — צאצא של דוד המלך. חז״ל ראו בו ובנשיא בארץ ישראל את קיום הברכה ״לא יסור שבט מיהודה״.

האמוראים והתלמוד

• רב ושמואל מייסדים את ישיבות בבל — שנת 3979 לבריאה · 219. רב, תלמידו של רבי, ירד מארץ ישראל לבבל וייסד ישיבה גדולה בסורא. יחד עם שמואל מנהרדעא הפכו את בבל למרכז תורה ענק.
• נהרדעא נחרבת — ופומבדיתא קמה — שנת 4019 לבריאה · 259. נהרדעא הייתה העיר היהודית העתיקה והחשובה בבבל, עם בית כנסת שלפי המסורת נבנה מאבני ירושלים. כשנחרבה, הקים רב יהודה את ישיבת פומבדיתא, שפעלה כשמונה מאות שנה.
• אביי ורבא — "הוויות דאביי ורבא" — בערך שנת 4090 לבריאה · 330. אביי ורבא היו שני אמוראים גדולים בבבל, שהוויכוחים ביניהם ממלאים את הגמרא. ברוב המחלוקות ההלכה כרבא.
• התלמוד הירושלמי נחתם — בערך שנת 4110 לבריאה · 350. חכמי ארץ ישראל, ובראשם תורתו של רבי יוחנן בטבריה, אספו את דיוניהם על המשנה לספר: התלמוד הירושלמי. הוא נחתם בזמן קשה של רדיפות.
• הלל השני קובע את הלוח העברי — שנת 4119 לבריאה · 359. הלל השני, נשיא בארץ ישראל, פרסם את חשבון הלוח העברי הקבוע. בזכותו יהודים בכל העולם חוגגים את החגים באותו יום — עד היום.
• יהודי פרס ובבל: גזרות פירוז ומרד מר זוטרא — בערך שנת 4255 לבריאה · 495. יהודי בבל ופרס חיו תחת מלכי פרס — לפעמים בידידות, ולפעמים ברדיפות. בימי המלך פירוז נסגרו ישיבות ונהרגו מנהיגים, ולפי המסורת ראש הגולה מר זוטרא אף הקים לזמן קצר שלטון יהודי עצמאי.
• רב אשי ורבינא חותמים את התלמוד הבבלי — בערך שנת 4260 לבריאה · 500. רב אשי בסורא אסף וסידר את כל דיוני האמוראים במשך כשישים שנה. רבינא השלים את העבודה, וכך נחתם התלמוד הבבלי — הספר שבמרכז הלימוד היהודי.

הסבוראים והגאונים

• הסבוראים — העורכים השקטים של התלמוד — בערך שנת 4270 לבריאה · 510. אחרי חתימת התלמוד באו חכמים שנקראו "סבוראים". הם השלימו את עריכת הגמרא והוסיפו בה הסברים, בלי לחלוק על האמוראים.
• יהודי תימן וממלכת חמיר — בערך שנת 4283 לבריאה · 523. יהודים חיו בתימן מימי קדם. במאות הרביעית עד השישית, מלכי ממלכת חמיר שבדרום ערב עזבו את עבודת האלילים, ואחד מהם, יוסף, היה יהודי. זו התחלה של אחת הקהילות הנאמנות ביותר בעם ישראל.
• ארץ ישראל תחת שלטון ביזנטיון — שנת 4313 לבריאה · 553. כשהאימפריה הרומית הפכה לנוצרית, הוחמרו החוקים נגד היהודים בארץ ישראל. הקיסר יוסטיניאנוס אף התערב בדרך שבה קוראים בתורה בבית הכנסת — ובכל זאת היהודים המשיכו להתפלל, ללמוד ולבנות בתי כנסת.
• תקופת הגאונים: ישיבות סורא ופומבדיתא — שנת 4349 לבריאה · 589. ראשי הישיבות בבבל נקראו "גאונים". במשך כ־450 שנה הם היו הסמכות התורנית של כל היהודים בעולם, וענו על שאלות שנשלחו אליהם מכל מקום.
• הפייטנים של ארץ ישראל — יוסי בן יוסי, ינאי והקליר — בערך שנת 4360 לבריאה · 600. בארץ ישראל קמו משוררים־מתפללים — ״פייטנים״ — שחיברו שירי קודש לתפילות השבת והחג. המפורסם שבהם הוא רבי אלעזר הקליר, שפיוטיו נאמרים עד היום.
• הכיבוש המוסלמי — עולם חדש ליהודי המזרח — בערך שנת 4398 לבריאה · 638. בתוך שנים ספורות כבשו צבאות ערב את ארץ ישראל, בבל, מצרים ובהמשך גם צפון אפריקה וספרד. רוב עם ישראל מצא את עצמו תחת שלטון אחד, היהודים הורשו לחזור לירושלים, והערבית הפכה לשפת היום־יום של יהודי המזרח.
• רב יהודאי גאון ו״הלכות פסוקות״ — ספר ההלכה הראשון — בערך שנת 4517 לבריאה · 757. התלמוד גדול ועמוק, וקשה להוציא ממנו הלכה למעשה. רב יהודאי, גאון סורא, כתב (ותלמידיו העלו על הכתב) ״הלכות פסוקות״ — סיכום מסודר של ההלכה. זו תחילת הדרך שהובילה, מאות שנים אחר כך, לשולחן ערוך.
• ענן בן דוד ותחילת הקראים — בערך שנת 4527 לבריאה · 767. ענן בן דוד, מבית ראשי הגולה, ייסד תנועה שדחתה את התורה שבעל פה. ממנה צמחה כת ״הקראים״, ומאבקם של חכמי ישראל בה חיזק את ההבנה שאי אפשר לקיים את התורה בלי מסורת החכמים.
• סדר רב עמרם גאון — הסידור הראשון — בערך שנת 4620 לבריאה · 860. רב עמרם גאון שלח לקהילות ספרד את סדר התפילות של כל השנה. זהו הסידור השלם הראשון שידוע לנו.
• רב סעדיה גאון — לוחם האמונה — שנת 4688 לבריאה · 928. רב סעדיה גאון, יליד מצרים, מונה לגאון ישיבת סורא. הוא תרגם את התורה לערבית, כתב את "האמונות והדעות" ונלחם נגד הקראים.
• בעלי המסורה בטבריה וכתר ארם צובה — בערך שנת 4690 לבריאה · 930. בספר תורה אין ניקוד ואין טעמים. חכמי טבריה, ״בעלי המסורה״, קבעו את הסימנים לניקוד ולטעמים ושמרו על כל אות. אהרן בן אשר ניקד את ״כתר ארם צובה״ — הספר שעליו סמך הרמב״ם.
• ארבעת השבויים — התורה מגיעה לספרד ולצפון אפריקה — בערך שנת 4710 לבריאה · 950. לפי ״ספר הקבלה״, ארבעה חכמים גדולים נשבו בים ונמכרו בערים שונות. כל אחד מהם הקים מרכז תורה במקום שאליו הגיע — בקורדובה, בקירואן ובמצרים — וכך קמו מרכזי תורה חדשים מחוץ לבבל.
• רב חסדאי אבן שפרוט — תור הזהב בספרד מתחיל — בערך שנת 4720 לבריאה · 960. רב חסדאי אבן שפרוט היה רופא ושר בחצר הח׳ליף בקורדובה ונשיא יהודי ספרד. הוא תמך בתורה, בחכמים ובמשוררים, ואף שלח מכתב למלך הכוזרים.
• אגרת רב שרירא גאון — הסיפור של התורה שבעל פה — שנת 4747 לבריאה · 987. חכמי קירואן שאלו את רב שרירא גאון: איך נכתבה המשנה? איך נוצר התלמוד? תשובתו — ״אגרת רב שרירא גאון״ — היא המקור החשוב ביותר לתולדות שרשרת התורה שבעל פה.
• רבנו גרשום מאור הגולה וחרם דרבנו גרשום — בערך שנת 4760 לבריאה · 1000. רבנו גרשום, מגדולי חכמי אשכנז הראשונים, הקים ישיבה במגנצא ותיקן תקנות חשובות — המפורסמת שבהן: איסור לשאת יותר מאישה אחת.
• קירואן — רבנו חננאל ורבנו נסים — בערך שנת 4780 לבריאה · 1020. בעיר קירואן שבתוניסיה של היום פרחה קהילה גדולה ומרכז תורה חשוב. רבנו חננאל כתב פירוש לתלמוד, ורבנו נסים כתב ספרי לימוד וסיפורי אמונה — והם היו הגשר בין הגאונים בבבל לחכמי ספרד.
• רבי שמואל הנגיד — רב, משורר ומצביא בגרנדה — שנת 4787 לבריאה · 1027. רבי שמואל הנגיד עלה מחנות תבלינים קטנה לתפקיד הווזיר (ראש השרים) של ממלכת גרנדה. הוא היה גדול בתורה, משורר עברי ענק ומפקד צבא — ובשנת 1027 קיבל את התואר ״נגיד״.
• רב האי גאון — סוף תקופת הגאונים — שנת 4798 לבריאה · 1038. רב האי גאון עמד בראש ישיבת פומבדיתא כארבעים שנה ונחשב לגדול הגאונים. עם פטירתו הסתיימה תקופת הגאונים, ומרכז התורה עבר למערב.

הראשונים

• רש"י — המורה של כל עם ישראל — שנת 4800 לבריאה · 1040. רבי שלמה יצחקי — רש"י — נולד בטרויש שבצרפת. הוא כתב פירוש לכל התורה ולכמעט כל התלמוד, שבלעדיו כמעט אי אפשר ללמוד עד היום.
• רבי שלמה אבן גבירול — כתר מלכות — בערך שנת 4805 לבריאה · 1045. משורר ופילוסוף גדול מספרד, שחי חיים קצרים וקשים, אבל כתב שירה וקודש שנאמרים עד היום, ובהם "כתר מלכות".
• קהילות שו"ם — שפירא, וורמס ומגנצא — בערך שנת 4830 לבריאה · 1070. שלוש קהילות על נהר הריין — שפירא, וורמס ומגנצא — היו לב התורה של אשכנז. שם למד רש"י, ומשם יצאו התקנות והמנהגים של יהדות אשכנז.
• רבנו בחיי אבן פקודה — חובות הלבבות — בערך שנת 4840 לבריאה · 1080. דיין מסרגוסה כתב ספר על "המצוות שבלב": אמונה, ביטחון, ענווה ואהבת ה'. הספר הפך לאחד מספרי המוסר האהובים בכל העדות.
• הרי"ף — "התלמוד הקטן" — בערך שנת 4848 לבריאה · 1088. רבי יצחק אלפסי — הרי"ף — סיכם את ההלכה מתוך התלמוד בספר אחד. בגיל 75 עבר לספרד והקים ישיבה בלוסנה, וספרו הפך לאחד משלושת עמודי השולחן ערוך.
• מסע הצלב הראשון — גזירות תתנ"ו וקידוש השם — שנת 4856 לבריאה · 1096. בדרכם לכבוש את ירושלים, פגעו הצלבנים בקהילות היהודים על נהר הריין. רבים מסרו את נפשם על קידוש ה', וזכרם נשמר בתפילות ובקינות.
• הצלבנים כובשים את ירושלים — שנת 4859 לבריאה · 1099. בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים ופגעו בתושביה, ובהם היהודים. במשך כמעט תשעים שנה כמעט לא הורשו יהודים לגור בעיר.
• הרמב"ם נולד בקורדובה — שנת 4898 לבריאה · 1138. רבי משה בן מימון — הרמב"ם — נולד בקורדובה שבספרד. בנעוריו נאלצה משפחתו לנדוד מפני רדיפות, והנדודים עיצבו את אחד מגדולי החכמים בכל הדורות.
• רבי יהודה הלוי והכוזרי — בערך שנת 4900 לבריאה · 1140. רבי יהודה הלוי, המשורר הגדול של ספרד, כתב את "ספר הכוזרי" ובו הסביר את אמונת ישראל. בסוף ימיו יצא לארץ ישראל, כי "ליבי במזרח".
• רבי אברהם אבן עזרא — הפרשן הנודד — בערך שנת 4900 לבריאה · 1140. משורר, מדקדק ואסטרונום מספרד, שנדד בכל אירופה וכתב פירוש לתורה המבאר את הפשט — המשמעות הפשוטה של המילים.
• עלילת הדם הראשונה — נוריץ' ובלואה — שנת 4904 לבריאה · 1144. באנגליה הומצא לראשונה שקר נורא: שהיהודים כביכול משתמשים בדם. ה"עלילה" הזאת גרמה לרדיפות במשך מאות שנים, אף שהתורה עצמה אוסרת לאכול כל דם.
• בעלי התוספות ורבנו תם — שנת 4907 לבריאה · 1147. נכדיו ותלמידיו של רש"י בצרפת ובגרמניה כתבו "תוספות" לפירושו לתלמוד. בראשם עמד רבנו תם, שגם ניצל בנס מפורעי מסע הצלב.
• גזרות המווחדון — סוף תור הזהב באנדלוסיה — בערך שנת 4908 לבריאה · 1148. שליטים מוסלמים קנאים, ה"מווחדון", כבשו את צפון אפריקה ואת דרום ספרד, ודרשו מהיהודים להתאסלם. קהילות עתיקות נחרבו, ורבים ברחו או חיו בסתר.
• מסעות בנימין מטודלה — מפת העם היהודי — בערך שנת 4925 לבריאה · 1165. נוסע יהודי מספרד יצא למסע של שנים, דרך אירופה, ארץ ישראל, בבל ופרס, ותיאר את הקהילות היהודיות שפגש. ספרו הוא כמו "תמונת מצב" של עם ישראל לפני כ־850 שנה.
• הרמב"ם בפוסטאט: רופא, מנהיג ומורה — בערך שנת 4926 לבריאה · 1166. הרמב"ם התיישב בפוסטאט, ליד קהיר שבמצרים. שם היה רופא בחצר השליט, מנהיג הקהילה, וענה למכתבים מכל העולם היהודי.
• משנה תורה ומורה נבוכים — בערך שנת 4940 לבריאה · 1180. הרמב"ם כתב את "משנה תורה" — ספר ההלכה הראשון שמקיף את כל התורה כולה. אחריו כתב את "מורה נבוכים", ספר אמונה ומחשבה.
• חסידי אשכנז ורבי יהודה החסיד — בערך שנת 4960 לבריאה · 1200. קבוצת חכמים באשכנז הדגישה יראת שמים, ענווה ותפילה בכוונה. רבי יהודה החסיד כתב את "ספר חסידים", ספר הנהגות חכם ואנושי.
• עליית שלוש מאות הרבנים — בערך שנת 4971 לבריאה · 1211. קבוצה גדולה של רבנים מצרפת ומאנגליה, מבעלי התוספות, עזבה הכול ועלתה לארץ ישראל. הם התיישבו בעכו ובירושלים.
• רבנו יונה ושערי תשובה — בערך שנת 4993 לבריאה · 1233. רבנו יונה מגירונה, מגדולי חכמי ספרד, היה בתחילה מן המתנגדים לספרי הרמב"ם. לפי המסורת, הוא חזר בו, עשה תשובה גדולה, וכתב את "שערי תשובה".
• ויכוח פריז ושריפת התלמוד — בערך שנת 5002 לבריאה · 1242. אחרי ויכוח פומבי בפריז, הורה מלך צרפת לשרוף אלפי ספרי תלמוד בכתב יד. מהר"ם מרוטנבורג, שראה זאת, כתב את הקינה "שאלי שרופה באש".
• הרמב"ן: ויכוח ברצלונה והעלייה לירושלים — שנת 5027 לבריאה · 1267. הרמב"ן מגירונה ניצח בוויכוח פומבי מול כומר נוצרי בברצלונה, ונאלץ לברוח מספרד. בשנת 5027 עלה לירושלים וחידש בה את הקהילה היהודית.
• הרשב"א — רבן של ספרד — בערך שנת 5040 לבריאה · 1280. רבי שלמה בן אדרת מברצלונה ענה על אלפי שאלות מכל העולם היהודי. הוא היה תלמיד הרמב"ן ורבנו יונה, ומרן הבית יוסף מביא את דבריו בכל מקום.
• ספר הזוהר מתגלה — בערך שנת 5050 לבריאה · 1290. לפי המסורת, ספר הזוהר הוא תורת הסוד של רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, שהייתה גנוזה מאות שנים. בספרד של סוף המאה ה־13 החלו להתפרסם ממנו כתבי יד.
• גירוש יהודי אנגליה — שנת 5050 לבריאה · 1290. אחרי כמאתיים שנה של חיים קשים, מיסים כבדים ורדיפות, גירש המלך אדוארד הראשון את כל יהודי אנגליה. זה היה הגירוש הכללי הראשון של יהודים ממדינה שלמה באירופה של ימי הביניים.
• הרא"ש — מגרמניה לטולדו — שנת 5065 לבריאה · 1305. רבנו אשר בן יחיאל — הרא"ש — ברח מרדיפות בגרמניה והגיע לטולדו שבספרד. הוא חיבר את תורת אשכנז ותורת ספרד, ופסקיו הם אחד משלושת עמודי השולחן ערוך.
• גירושי צרפת — 1306 ו־1394 — שנת 5066 לבריאה · 1306. המלך פיליפ הרביעי גירש את יהודי צרפת והחרים את רכושם. הם הוחזרו לזמן קצר וגורשו שוב, עד הגירוש הסופי ב־1394.
• הריטב"א — רבי יום טוב מסביליה — בערך שנת 5070 לבריאה · 1310. הריטב"א, תלמיד הרשב"א, כתב "חידושים" בהירים על רוב התלמוד, שנלמדים בישיבות עד היום, והגן על כבוד הרמב"ם.
• בעל הטורים וספר "ארבעה טורים" — בערך שנת 5100 לבריאה · 1340. רבי יעקב, בנו של הרא"ש, חילק את כל ההלכה הנוהגת לארבעה חלקים — "ארבעה טורים". המבנה הזה הפך לשלד של השולחן ערוך, שמשמש אותנו עד היום.
• המוות השחור ורדיפות 1348–1349 — שנת 5109 לבריאה · 1349. מגפה איומה הכתה את אירופה, והיהודים הואשמו בשקר שהרעילו את הבארות. קהילות רבות בגרמניה נחרבו, ורבים מן השרידים נדדו מזרחה — לפולין.
• הר"ן — רבנו ניסים מגירונה — בערך שנת 5120 לבריאה · 1360. הר"ן, מגדולי חכמי ברצלונה, כתב פירוש ברור על הרי"ף שנדפס בכל גמרא, וחינך את הדור שעמד בגזרות קנ"א — הריב"ש ור' חסדאי קרשקש.
• גזרות קנ"א — 1391 בספרד — שנת 5151 לבריאה · 1391. בשנת קנ"א (1391) פרצו פרעות ביהודי ספרד, שהתחילו בסביליה והתפשטו לכל הממלכות. קהילות שלמות נחרבו, ורבים נאלצו להתנצר — אלה היו "האנוסים".
• הריב"ש באלג'יר — ראשית תורת ספרד בצפון אפריקה — בערך שנת 5151 לבריאה · 1391. הריב"ש והרשב"ץ ברחו מגזרות קנ"א לאלג'יר, ושם הקימו מרכז תורה חדש. מכאן התחילה השפעת חכמי ספרד על קהילות צפון אפריקה.
• רבי חסדאי קרשקש ו"אור ה'" — בערך שנת 5170 לבריאה · 1410. רבי חסדאי קרשקש, תלמיד הר"ן, בנה מחדש את קהילות ספרד אחרי גזרות קנ"א, וכתב את "אור ה'" — ספר אמונה שמלמד שאהבת ה' היא מטרת האדם.
• ויכוח טורטוסה — שנת 5173 לבריאה · 1413. במשך כשנתיים נאלצו חכמי אראגון להתווכח מול יהודי משומד בעיר טורטוסה. הוויכוח נועד לשכנע יהודים להתנצר, ואחריו באו גזרות קשות.
• האינקוויזיציה בספרד — שנת 5241 לבריאה · 1481. בית דין של הכנסייה, "האינקוויזיציה", החל לרדוף את האנוסים שנחשדו בשמירת מצוות בסתר. אחת־עשרה שנים אחר כך גורשו כל היהודים מספרד.
• רבי עובדיה מברטנורא עולה לירושלים — שנת 5248 לבריאה · 1488. פרשן המשנה המפורסם עזב את איטליה, הגיע לירושלים בערב פסח, ובנה מחדש את הקהילה הענייה. ארבע שנים אחר כך קיבל את מגורשי ספרד.

גירוש ספרד, צפת ומרן השולחן ערוך

• גירוש ספרד ודון יצחק אברבנאל — שנת 5252 לבריאה · 1492. בשנת 5252 גירשו מלכי ספרד את כל היהודים מארצם. דון יצחק אברבנאל, מגדולי החכמים והמנהיגים, ניסה לבטל את הגזירה — ובסוף בחר לצאת עם עמו לגלות.
• המגורשים נקלטים באימפריה העות׳מאנית — שנת 5252 לבריאה · 1492. כשספרד גירשה את היהודים, הסולטן העות׳מאני באיזיד השני פתח בפניהם את שערי ממלכתו. עשרות אלפי מגורשים הגיעו לתורכיה, לבלקן ולארץ ישראל, ובנו שם עולם יהודי חדש.
• המגורשים בפאס — "מגורשים" ו"תושבים" — בערך שנת 5253 לבריאה · 1493. מגורשי ספרד הגיעו גם למרוקו, ובעיקר לעיר פאס. שם פגשו את היהודים הוותיקים — ה"תושבים" — ובמשך הזמן שתי הקבוצות התאחדו לקהילה אחת.
• גירוש פורטוגל והאנוסים — שנת 5257 לבריאה · 1497. רבים ממגורשי ספרד ברחו לפורטוגל השכנה, אך כעבור כמה שנים גם שם נגזרה עליהם גזירה. רבים הוכרחו בכוח להתנצר — והם נקראו "אנוסים".
• שאלוניקי — "ירושלים של הבלקן" — בערך שנת 5260 לבריאה · 1500. העיר שאלוניקי שביוון נעשתה אחרי הגירוש לעיר יהודית גדולה, שבה היהודים היו חלק גדול מהתושבים. היא נודעה כעיר של תורה, מסחר ואריגה.
• חלב ודמשק — הקהילות העתיקות של סוריה — בערך שנת 5260 לבריאה · 1500. בחלב (ארם צובא) ובדמשק שבסוריה ישבו קהילות יהודיות עתיקות. מגורשי ספרד הצטרפו אליהן, ובחלב נשמר במשך מאות שנים כתר ארם צובא — התנ״ך המדויק ביותר.
• קושטא — עיר הרבנים והדפוס העברי — בערך שנת 5264 לבריאה · 1504. קושטא (איסטנבול), בירת האימפריה העות׳מאנית, נעשתה מרכז תורה גדול. מגורשי ספרד הקימו בה את אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים במזרח, ובראש הקהילה עמד רבי אליהו מזרחי (הרא״ם).
• התלמוד נדפס בוונציה — שנת 5280 לבריאה · 1520. בשנים 5280–5283 נדפס בוונציה לראשונה התלמוד הבבלי כולו. צורת הדף שנקבעה אז — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות מסביב — נשארה עד היום.
• מרן בניקופולי ובאדריאנופול — לפני צפת — שנת 5282 לבריאה · 1522. לפני שעלה לצפת חי מרן רבי יוסף קארו בערי הבלקן. שם התחיל לכתוב את "בית יוסף", ושם, לפי המסורת, התרחש ליל שבועות המפורסם עם רבי שלמה אלקבץ.
• חכמי מצרים ו"פורים מצרים" — שנת 5284 לבריאה · 1524. במצרים, שבה ישבו מגורשים רבים, הנהיג את הקהילה הרדב״ז במשך עשרות שנים. בימיו ניצלה הקהילה מגזרה של מושל אכזרי, ויהודי קהיר חגגו בכל שנה "פורים מצרים".
• צפת — עיר המקובלים וחידוש הסמיכה — שנת 5298 לבריאה · 1538. אחרי גירוש ספרד הפכה צפת, עיר קטנה בגליל, למרכז התורה החשוב בעולם. שם ניסה רבי יעקב בירב לחדש את ה"סמיכה" הקדומה.
• רבי שלמה אלקבץ ו"לכה דודי" — בערך שנת 5300 לבריאה · 1540. בצפת חיבר המקובל רבי שלמה אלקבץ את הפיוט "לכה דודי", שבו מקבלים את השבת כמו כלה. היום שרים אותו בכל בתי הכנסת בעולם בליל שבת.
• מרן רבי יוסף קארו — ספר "בית יוסף" — שנת 5302 לבריאה · 1542. רבי יוסף קארו, שנולד שנים מעטות לפני גירוש ספרד, השלים בצפת את ספרו הענק "בית יוסף". בספר הוא בירר כל הלכה מתוך כל דברי הראשונים — עבודה של עשרים שנה.
• "פורים אלג׳יר" — הסערה שהצילה את הקהילה — שנת 5302 לבריאה · 1541. בשנת 1541 הגיע צי ספרדי גדול לכבוש את העיר אלג׳יר, ויהודי העיר — רבים מהם מגורשי ספרד — חששו לגורלם. סערה עזה הטביעה חלק גדול מהצי, והקהילה קבעה יום הודיה.
• הרמ״ק — רבי משה קורדובירו — שנת 5308 לבריאה · 1548. רבי משה קורדובירו (הרמ״ק) היה מגדולי המקובלים בצפת. הוא סידר את תורת הקבלה בספרו "פרדס רימונים", וכתב גם את "תומר דבורה" על מידות טובות.
• שריפת התלמוד ברומא — שנת 5314 לבריאה · 1553. בראש השנה 5314 (1553) נשרפו ספרי תלמוד רבים ברומא בפקודת השלטון הנוצרי, ואחר כך גם בערים נוספות באיטליה. בעקבות זאת הוטלה צנזורה על ספרי ישראל.
• דונה גרציה ודון יוסף נשיא — שיקום טבריה — בערך שנת 5321 לבריאה · 1561. דונה גרציה, אישה ממשפחת אנוסים עשירה, הצילה אלפי אנוסים ועזרה לקהילות רבות. היא ואחיינה דון יוסף נשיא קיבלו מהסולטן את העיר טבריה, ובנו את חומותיה מחדש.
• השולחן ערוך נדפס — "מרן" לכל ספרד ועדות המזרח — שנת 5325 לבריאה · 1565. בשנת 5325 נדפס בוונציה "שולחן ערוך" — הקיצור הברור של בית יוסף. מאז הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל, ולעדות ספרד והמזרח — מרן הוא הפוסק.
• האר״י הקדוש בצפת — שנים 5330–5332 לבריאה · 1570–1572. רבי יצחק לוריא, האר״י הקדוש, הגיע לצפת ממצרים ולימד בה רק כשנתיים וחצי. אבל תורתו שינתה את עולם הקבלה, את התפילה ואת המנהגים לדורות.
• הרמ״א והמפה — ההגהות לאשכנזים — בערך שנת 5331 לבריאה · 1571. בקרקוב שבפולין כתב רבי משה איסרליש (הרמ״א) הערות על השולחן ערוך, לפי מנהגי אשכנז. הוא קרא להן "המפה" — מפה שפורסים על השולחן הערוך.
• רבי חיים ויטאל — כותב תורת האר״י — שנת 5332 לבריאה · 1572. רבי חיים ויטאל היה התלמיד המובהק של האר״י הקדוש. אחרי פטירת רבו כתב את תורתו בספרים, ובזכותו הגיעה קבלת האר״י לכל העולם.
• ועד ארבע הארצות — הנהגת יהודי פולין — בערך שנת 5340 לבריאה · 1580. יהודי פולין הקימו מוסד הנהגה מרכזי בשם "ועד ארבע הארצות". נציגי הקהילות נפגשו כמעט מאתיים שנה, קבעו תקנות ודאגו לתורה ולצדקה.
• רבי ישראל נג׳ארה ו"יה ריבון עלם" — שנת 5347 לבריאה · 1587. רבי ישראל נג׳ארה, משורר ומקובל בדמשק ובעזה, כתב מאות שירי קודש. השיר הארמי שלו "יה ריבון עלם" מושר עד היום בשולחן השבת בכל עדות ישראל.
• המהר״ל מפראג — שנת 5352 לבריאה · 1592. רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המהר״ל, היה מגדולי הוגי הדעות של עם ישראל. ספריו מסבירים את סודות האגדה, את גלות ישראל וגאולתו.
• אסנת ברזאני — ראש ישיבה בכורדיסטן — בערך שנת 5370 לבריאה · 1610. בכורדיסטן שבצפון עיראק חיה אישה בשם אסנת ברזאני, בתו של רב גדול. אחרי פטירת בעלה עמדה בראש הישיבה במוסול ולימדה תורה לתלמידים.

האחרונים

• גזרות ת״ח ות״ט — שנים 5408–5409 לבריאה · 1648–1649. בשנים 5408–5409 פרץ באוקראינה מרד של קוזקים בהנהגת חמלניצקי, ורבבות יהודים נרצחו וקהילות שלמות נחרבו. את האסון זוכרים בשם "גזרות ת״ח ות״ט".
• אנוסי פרס — גזירת ההמרה באספהאן — בערך שנת 5416 לבריאה · 1656. בימי השאה עבאס השני הוכרחו יהודי פרס להתאסלם. כמה שנים חיו כ"אנוסים", ושמרו בסתר על יהדותם, עד שהותר להם לחזור בגלוי.
• שבתי צבי — משיח השקר והשבר הגדול — שנת 5426 לבריאה · 1666. בשנים 1665–1666 האמינו רבים בעם ישראל שאדם בשם שבתי צבי הוא המשיח. כשהתברר שהתאסלם, באה אכזבה עצומה — ומהשבר הזה למדו חכמי ישראל לקח חשוב לדורות.
• רבי יעקב ששפורטש — הקול שלא נגרר — שנת 5426 לבריאה · 1666. רבי יעקב ששפורטש, חכם יליד אוראן שבצפון אפריקה, עמד כמעט לבדו נגד ההתלהבות משבתי צבי. הוא כתב מכתבים לקהילות רבות ושמר אותם בספר "ציצת נובל צבי".
• קהילת אמסטרדם והאנוסים החוזרים — שנת 5435 לבריאה · 1675. באמסטרדם שבהולנד מצאו צאצאי אנוסי ספרד ופורטוגל מקום שבו יכלו לחזור בגלוי ליהדות. בשנת 1675 חנכו בית כנסת מפואר, שעומד עד היום.
• גלות מוזע ומארי שלום שבזי — שנת 5439 לבריאה · 1679. בשנת 1679 גורשו כמעט כל יהודי תימן אל מוזע, אזור מדברי חם ליד חוף הים. רבים מתו בדרך ובמקום, ובשנה שאחר כך הותר לשורדים לחזור. המשורר הגדול מארי שלום שבזי כתב על הגלות שירים מלאי אמונה.
• הבעל שם טוב — שנת 5458 לבריאה · 1698. רבי ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב (הבעש״ט), נולד בשנת 5458. הוא לימד שכל יהודי, גם הפשוט ביותר, יכול להתקרב לה' בשמחה ובתפילה מכל הלב — ומתורתו צמחה תנועת החסידות.
• הגר״א — הגאון מווילנא — שנת 5480 לבריאה · 1720. רבי אליהו מווילנא, הגר״א, נולד בשנת 5480. הוא נחשב לאחד מגאוני התורה הגדולים בכל הדורות — ידע את כל התורה בעל פה, ולמד יומם ולילה.
• החיד״א — חכם מירושלים לכל העולם — שנת 5484 לבריאה · 1724. רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א, נולד בירושלים בשנת 5484. הוא נסע כשליח של ארץ ישראל לקהילות רבות בעולם, וכתב עשרות ספרים בהלכה, בקבלה ובתולדות החכמים.
• "מעם לועז" — תורה בלאדינו לכל העם — שנת 5490 לבריאה · 1730. רבי יעקב כולי, חכם ירושלמי שישב בקושטא, כתב בשפת הלאדינו פירוש גדול על התורה, מלא סיפורים והלכות. הספר "מעם לועז" נעשה הספר האהוב של בתי יהודי תורכיה והבלקן.
• רבי חיים אבולעפיה מחדש את טבריה — בערך שנת 5500 לבריאה · 1740. בשנת 1740 עלה רבי חיים אבולעפיה, רבה של איזמיר, לטבריה ביוזמת השליט המקומי, ובנה מחדש את הקהילה היהודית בעיר.
• ה"אור החיים" הקדוש עולה לירושלים — שנת 5501 לבריאה · 1741. רבי חיים בן עטר, המקובל ממרוקו שכתב את הפירוש "אור החיים" על התורה, יצא עם קבוצת תלמידים לארץ ישראל. הוא הקים ישיבה בירושלים ונפטר בה כעבור שנה.
• הרמח״ל — "מסילת ישרים" והעלייה לעכו — שנת 5503 לבריאה · 1743. רבי משה חיים לוצאטו, הרמח״ל, חכם ומקובל מאיטליה, כתב את "מסילת ישרים" — ספר המוסר האהוב ביותר בעם ישראל. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל.
• בגדאד אחרי המגפות — חכמי חלב באים לעזרה — בערך שנת 5503 לבריאה · 1743. במאה ה-18 פגעו בבגדאד מגפות קשות, ונפטרו בהן רבים מחכמי הקהילה. רבי צדקה חוצין, חכם מחלב, בא להנהיג את הקהילה, ומתלמידיו ומצאצאי חכמי הדור יצאה לימים שושלת הבן איש חי.
• הרש״ש וישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים — בערך שנת 5514 לבריאה · 1754. רבי שלום שרעבי, הרש״ש, הגיע מתימן לירושלים ונעשה ראש ישיבת המקובלים "בית אל". הוא חיבר את סידור הכוונות, וחכמי הישיבה כרתו ביניהם "שטר התקשרות" של אהבה ואחדות.
• מהרי״ץ — שומר מסורת תימן — בערך שנת 5530 לבריאה · 1770. רבי יחיא צאלח, מהרי״ץ, היה מגדולי חכמי צנעא. הוא כתב פירוש לסידור התפילה של יהודי תימן ושמר על מנהגיהם העתיקים.
• המחלוקת בין החסידים והמתנגדים — שנת 5532 לבריאה · 1772. כשתנועת החסידות התפשטה, חששו רבים מחכמי ליטא, ובראשם הגר״א, מן השינויים שהביאה. כך נולדה מחלוקת קשה בין "חסידים" ל"מתנגדים", שבסופה למדו שני הצדדים לחיות ולפעול יחד.
• עליות לארץ ישראל במאות ה-18–19 — בערך שנת 5537 לבריאה · 1777. במאות ה-18 וה-19 עלו לארץ ישראל קבוצות של חכמים ותלמידים — מתלמידי הבעש״ט, מתלמידי הגר״א, ממרוקו, מתימן ועוד — ובנו מחדש את הקהילות בירושלים, בצפת, בטבריה ובחברון.
• ההשכלה ומשה מנדלסון — בערך שנת 5543 לבריאה · 1783. בסוף המאה ה-18 התחילה בגרמניה תנועת ״ההשכלה״, שקראה ליהודים ללמוד את השפה והתרבות של העמים סביבם. משה מנדלסון תרגם את התורה לגרמנית, וגדולי התורה בזמנו חששו שהדרך הזו תרחיק את הדור הבא מהיהדות.
• ישיבת וולוז׳ין — ״אם הישיבות״ — שנת 5563 לבריאה · 1803. בשנת 5563 (1803) ייסד רבי חיים מוולוז׳ין, תלמידו של הגר״א, ישיבה גדולה בעיירה וולוז׳ין שבליטא. היא הייתה הדגם לכל הישיבות הליטאיות שקמו אחריה.
• החתם סופר — ״חדש אסור מן התורה״ — שנת 5566 לבריאה · 1806. רבי משה סופר, ״החתם סופר״, נעשה בשנת 5566 (1806) רבה של פרשבורג. הוא ייסד שם ישיבה גדולה והיה המנהיג החזק ביותר נגד שינויים במסורת.
• האמנציפציה ותנועת הרפורמה — שנת 5567 לבריאה · 1807. במאה ה-19 קיבלו יהודי מערב אירופה בהדרגה זכויות של אזרחים שווים (״אמנציפציה״). יחד עם החופש החדש קמה תנועת ״הרפורמה״, ששינתה את התפילה ואת ההלכה, וגדולי התורה עמדו נגדה.
• חכמי מרוקו — תורה בפאס ובמקנאס — בערך שנת 5581 לבריאה · 1821. במרוקו פעלו במאות ה-18 וה-19 דורות של חכמים גדולים, כמו רבי רפאל בירדוגו ממקנאס, שנפטר בשנת 5581 (1821). הם שמרו על מורשת ספרד ועל פסיקת מרן השולחן ערוך.
• סר משה מונטיפיורי — שליח לכל ישראל — בערך שנת 5587 לבריאה · 1827. משה מונטיפיורי, יהודי ספרדי עשיר מאנגליה, ביקר בארץ ישראל שבע פעמים מאז שנת 5587 (1827). הוא השתמש בכספו ובקשריו כדי לעזור ליהודים בכל העולם.
• הבן איש חי בבגדד — שנת 5594 לבריאה · 1834. רבי יוסף חיים מבגדד, שנקרא על שם ספרו "בן איש חי", היה מגדולי חכמי עדות המזרח. בדרשותיו לימד הלכה ומוסר בצורה שכל אחד יכול להבין, וספרו נמצא עד היום בכל בית ספרדי.
• אנוסי משהד — יהדות בסתר בפרס — שנת 5599 לבריאה · 1839. בשנת 5599 (1839) הכריחו את יהודי העיר משהד שבפרס להמיר את דתם. כמעט מאה שנה חיו כמוסלמים בחוץ — ושמרו בסתר על שבת, כשרות ותפילה.
• עלילת דמשק — שנת 5600 לבריאה · 1840. בשנת 5600 (1840) הואשמו יהודי דמשק שרצחו נזיר נוצרי כדי להשתמש בדמו — עלילת דם שקרית. כמה יהודים נפטרו בעינויים, ובסוף שוחררו הנותרים בזכות מאמץ של יהודי העולם.
• חכמי בגדאד — רבי עבדאללה סומך ובית זילכה — בערך שנת 5600 לבריאה · 1840. באמצע המאה ה-19 פרחה בבגדאד תורה גדולה. רבי עבדאללה סומך ייסד את ישיבת ״בית זילכה״, ומתלמידיו יצאו גדולי בבל, ובהם הבן איש חי.
• משכנות שאננים — יוצאים מן החומות — שנת 5620 לבריאה · 1860. בשנת 5620 (1860) נבנתה ״משכנות שאננים״ — השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. בהתחלה פחדו לישון בה, ובסוף היא פתחה את הדרך לירושלים החדשה.
• מבשרי שיבת ציון — הרב אלקלעי והרב קלישר — שנת 5622 לבריאה · 1862. באמצע המאה ה-19 קראו שני רבנים — הרב יהודה אלקלעי הספרדי והרב צבי הירש קלישר האשכנזי — לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה כהכנה לגאולה.
• החפץ חיים — שנת 5633 לבריאה · 1873. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין פרסם בשנת 5633 את ספרו "חפץ חיים" על איסור לשון הרע — ומאז כולם קוראים לו בשם הספר. הוא כתב גם את "משנה ברורה".
• היישוב הישן והרב זוננפלד — שנת 5633 לבריאה · 1873. ״היישוב הישן״ הם היהודים שחיו בערי הקודש — ירושלים, חברון, צפת וטבריה — ולמדו תורה בתמיכת יהודי חו״ל. אחד ממנהיגיו היה הרב יוסף חיים זוננפלד, שעלה בשנת 5633 (1873).
• ייסוד פתח תקוה — ״אם המושבות״ — שנת 5638 לבריאה · 1878. בשנת 5638 (1878) יצאה קבוצה של יהודים מירושלים וייסדה את פתח תקוה — המושבה החקלאית הראשונה. שם המושבה לקוח מספר הושע.
• משפחת אבוחצירא — האביר יעקב והבבא סאלי — שנת 5640 לבריאה · 1880. רבי יעקב אבוחצירא, ״האביר יעקב״, היה מגדולי חכמי מרוקו. בשנת 5640 (1880) נפטר במצרים בדרכו לארץ ישראל. נכדו, ה״בבא סאלי״, המשיך את דרכו ועלה לארץ.
• עליית יהודי תימן — ״אעלה בתמר״ — שנים 5641–5642 לבריאה · 1881–1882. בשנת 5642 (1881–1882) יצאו מאות יהודים מתימן ברגל ובספינות לירושלים. הם ראו רמז לשנה הזו בפסוק ״אמרתי אעלה בתמר״ — ״בתמר״ בגימטריה הוא 642.
• העלייה הראשונה וביל״ו — ראשון לציון — שנת 5642 לבריאה · 1882. אחרי פרעות קשות ברוסיה בשנת 5641 (1881), החלו יהודים מרוסיה ומרומניה לעלות לארץ ולייסד מושבות. קבוצת סטודנטים בשם ״ביל״ו״ ייסדה מושבות ראשונות, ובאותה שנה קמה ראשון לציון.
• יהודי בוכרה ושכונת הבוכרים — שנת 5651 לבריאה · 1891. בסוף המאה ה-19 עלו לירושלים יהודים מבוכרה שבמרכז אסיה. בשנת 5651 (1891) החלו לבנות את ״שכונת הבוכרים״ — אחת השכונות היפות והמרווחות בעיר.
• פרשת דרייפוס — שנת 5655 לבריאה · 1894. בשנת 5655 (1894) הואשם בצרפת קצין יהודי בשם אלפרד דרייפוס בבגידה, בלי שום אשמה. הפרשה גילתה שגם במדינה ״נאורה״ שנאת ישראל עדיין חיה.
• הרצל והקונגרס הציוני בבזל — שנת 5657 לבריאה · 1897. בשנת 5657 (1897) כינס בנימין זאב הרצל בבזל שבשווייץ את ״הקונגרס הציוני״ הראשון, שקרא להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל. גדולי התורה נחלקו ביחס לתנועה.
• ה״שדי חמד״ — רבי חיים חזקיהו מדיני בחברון — שנת 5659 לבריאה · 1899. רבי חיים חזקיהו מדיני, יליד ירושלים, כתב את ״שדי חמד״ — אנציקלופדיה ענקית של הלכה. בשנת 5659 (1899) חזר לארץ ונעשה רבה של חברון.
• הרב קוק — שנת 5664 לבריאה · 1904. הרב אברהם יצחק הכהן קוק עלה לארץ ישראל בשנת 5664 ושימש רב ביפו, ואחר כך בירושלים. הוא היה הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל, ואהב כל יהודי.
• מלחמת העולם הראשונה — רעב וגירוש תל אביב — שנת 5677 לבריאה · 1917. במלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי ארץ ישראל מרעב, ממגפות ומארבה. בפסח שנת 5677 (1917) גירשו השלטונות העות׳מאניים את יהודי תל אביב ויפו.
• הצהרת בלפור — שנת 5678 לבריאה · 1917. בי״ז בחשוון שנת 5678 (2 בנובמבר 1917) שלח שר החוץ הבריטי, ארתור ג׳יימס בלפור, מכתב שבו הודיע שבריטניה תומכת בהקמת ״בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״.
• ״בית יעקב״ — שרה שנירר ותורה לבנות — שנת 5678 לבריאה · 1917. בשנת 5678 (1917) פתחה שרה שנירר בקרקוב בית ספר קטן לבנות. הוא הפך לרשת ״בית יעקב״, שבה למדו עשרות אלפי בנות תורה ויראת שמיים.
• מרן הרב עובדיה יוסף: הולדתו בבגדד ועלייתו — שנת 5681 לבריאה · 1920. הרב עובדיה יוסף זצ״ל נולד בבגדד, ובגיל ארבע עלה עם משפחתו לירושלים. הוא גדל בעוני, אך כבר כנער נודע כעילוי בתורה.
• ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה — שנת 5683 לבריאה · 1923. בשנת 5683 (1923) נחנך בעיר העתיקה בירושלים הבניין של ישיבת ״פורת יוסף״, שהפכה למרכז הגדול של התורה הספרדית. בה למד מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל.
• הדף היומי — רבי מאיר שפירא — שנת 5684 לבריאה · 1923. בראש השנה שנת 5684 (1923) התחילו יהודים בכל העולם ללמוד ״דף יומי״ — דף אחד של תלמוד בכל יום, כולם באותו דף. את הרעיון הציע רבי מאיר שפירא מלובלין.
• פרעות תרפ״ט וחורבן קהילת חברון — שנת 5689 לבריאה · 1929. באב שנת 5689 (אוגוסט 1929) פרצו בארץ ישראל פרעות ביהודים. בחברון נרצחו בשבת כשישים ושבעה יהודים, והקהילה העתיקה נעקרה מהעיר.
• השואה — שנים 5699–5705 לבריאה · 1939–1945. בשנים 5699–5705 רצחו הנאצים ועוזריהם שישה מיליון יהודים, ביניהם כמיליון וחצי ילדים. את זכרם מתייחדים ביום השואה, ובעשרה בטבת — "יום הקדיש הכללי".
• ליל הבדולח — שנת 5699 לבריאה · 1938. בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ליל ט״ז בחשוון 5699) תקפו הנאצים יהודים בכל גרמניה ואוסטריה: שרפו מאות בתי כנסת, ניפצו חנויות ועצרו עשרות אלפי יהודים. זה היה סימן מוקדם לשואה.
• הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל — הראשון לציון — שנת 5699 לבריאה · 1939. בשנת 5699 (1939) נבחר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, יליד ירושלים, לרב הראשי הספרדי של ארץ ישראל — ״הראשון לציון״. הוא היה מנהיג אהוב ומאחד, ובהמשך שלח את הרב עובדיה הצעיר לכהן במצרים.

דורנו: השואה, המדינה והרב עובדיה

• הפרהוד בבגדאד — שנת 5701 לבריאה · 1941. בחג השבועות שנת 5701 (יוני 1941) התנפלו פורעים על יהודי בגדאד ורצחו כמאה שמונים מהם. הפרעות נקראו ״פרהוד״ — ביזה בערבית — והן החלו את סופה של הקהילה העתיקה בבבל.
• השואה בצפון אפריקה — לוב ותוניסיה — שנים 5702–5703 לבריאה · 1942–1943. במלחמת העולם השנייה הגיעה יד הנאצים ועוזריהם גם לצפון אפריקה. יהודי לוב נשלחו למחנות, ויהודי תוניסיה סבלו מכיבוש גרמני, מעבודת כפייה ומגזרות.
• חורבן שאלוניקי ורודוס — שנת 5703 לבריאה · 1943. שאלוניקי ביוון הייתה ״ירושלים של הבלקן״ — קהילה ספרדית גדולה ומפוארת. בשנת 5703 (1943) גירשו הנאצים את רוב יהודיה לאושוויץ, ובשנת 5704 (1944) גם את יהודי האי רודוס.
• גטו ורשה והמרד — שנת 5703 לבריאה · 1943. הנאצים כלאו כ-400 אלף יהודים בגטו ורשה, ורובם נשלחו להשמדה. בערב פסח שנת 5703 (אפריל 1943) קמו הנותרים ומרדו. גם ההתנגדות הרוחנית — תפילה ולימוד תורה — הייתה גבורה.
• חסידי אומות העולם — שנים 5699–5705 לבריאה · 1939–1945. בתוך חשכת השואה היו גם לא־יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. בישראל הם נקראים ״חסידי אומות העולם״, ושמם נזכר בכבוד.
• שארית הפליטה — לקום מחדש אחרי השואה — שנים 5705–5712 לבריאה · 1945–1952. אחרי השואה נשארו באירופה כרבע מיליון יהודים במחנות עקורים. שם, בתוך השכול, הם התחתנו, הולידו ילדים, פתחו תלמודי תורה והדפיסו מחדש את התלמוד.
• הרב עובדיה במצרים — דיין ומורה הוראה — שנת 5707 לבריאה · 1947. בשנת 5707 נשלח הרב עובדיה יוסף, אז אברך צעיר, לכהן כראש בית הדין ומורה הוראה בקהיר שבמצרים. שם פגש לראשונה את הצורך הגדול לחזק את ההלכה בקהילות עדות המזרח.
• ההעפלה ואניית "אקסודוס" — שנת 5707 לבריאה · 1947. בשנים שלפני קום המדינה הגיעו עשרות אוניות של פליטים לחופי הארץ, למרות איסור הבריטים. האנייה "אקסודוס 1947" עם כ-4,500 ניצולי שואה הפכה לסמל שהזעזע את העולם.
• השבת, הכשרות והנישואין במדינה החדשה — שנת 5707 לבריאה · 1947. עוד לפני קום המדינה הוסכם במכתב שנקרא "מכתב הסטטוס קוו" שבמדינה העתידית השבת תהיה יום המנוחה הרשמי, במטבחים הממלכתיים תישמר כשרות, ונישואין יהיו לפי ההלכה.
• הקמת מדינת ישראל — ה׳ באייר 5708 · 1948. בה׳ באייר 5708 הוכרז על הקמת מדינת ישראל. לראשונה מזה כמעט אלפיים שנה, היה לעם ישראל שוב בית ריבוני בארצו.
• כ״ט בנובמבר — החלטת האומות המאוחדות — ט״ז בכסלו 5708 · 29 בנובמבר 1947. ב-29 בנובמבר 1947 הצביעה עצרת האומות המאוחדות בעד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. היהודים בארץ ובעולם רקדו ברחובות כל הלילה.
• מלחמת העצמאות — שנים 5708–5709 לבריאה · 1947–1949. מיד אחרי החלטת האו״ם ואחרי הכרזת המדינה נאלץ היישוב היהודי הקטן להילחם על קיומו. כ-6,000 איש נפלו, אבל המדינה הצעירה עמדה.
• עליית יהודי ארצות ערב — כנפי נשרים ועזרא ונחמיה — שנים 5709–5712 לבריאה · 1949–1952. בשנים הראשונות של המדינה עלו לארץ כמעט כל יהודי תימן במבצע "כנפי נשרים", וכמעט כל יהודי עיראק במבצע "עזרא ונחמיה". קהילות עתיקות של אלפי שנים עברו לארץ ישראל.
• "על כנפי נשרים" — יהודי תימן חוזרים הביתה — שנים 5709–5710 לבריאה · 1949–1950. בשנה אחת הוטסו לארץ כמעט כל יהודי תימן — כ-49,000 איש. רבים מהם הלכו שבועות ברגל עד מחנה ליד עדן, ועלו למטוס בשירה ובתפילה.
• יהודי לוב עולים לארץ — שנים 5709–5711 לבריאה · 1949–1951. קהילת לוב, עם מסורת ספרדית ומקומית עתיקה, עברה רדיפות קשות בימי מלחמת העולם השנייה ובפרעות שאחריה. בתוך שלוש שנים עלו כמעט כל יהודיה לארץ ישראל.
• "עזרא ונחמיה" — עליית יהודי עיראק — שנים 5710–5711 לבריאה · 1950–1951. בתוך כשנה וחצי עלו לארץ יותר ממאה ועשרים אלף יהודים מעיראק — כמעט כל הקהילה העתיקה של בבל, שחיה שם יותר מ-2,500 שנה.
• חוק השבות — "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" — כ׳ בתמוז 5710 · 1950. בשנת 5710 (1950) חוקקה הכנסת את חוק השבות: כל יהודי, בכל מקום בעולם, זכאי לעלות לארץ ישראל ולהיות בה אזרח.
• עולם התורה נבנה מחדש — בערך 5705–5740 לבריאה · 1945–1980. בשואה נחרבו רוב הישיבות הגדולות של אירופה. אבל תלמידים ורבנים ששרדו בנו אותן מחדש בארץ ישראל ובאמריקה, ולצידן קמו ישיבות ספרדיות גדולות. היום לומדים תורה יותר אנשים מאי פעם.
• "יביע אומר" — ספר השו״ת של הרב עובדיה — שנת 5714 לבריאה · 1954. בשנת 5714 יצא לאור הכרך הראשון של שו״ת "יביע אומר" — תשובות הלכתיות של הרב עובדיה יוסף. הסדרה, שגדלה לכרכים רבים, נחשבת לאחת מאבני היסוד של ההלכה בדורנו.
• יהודי מצרים — הגירוש של 1956 — שנים 5717–5718 לבריאה · 1956–1957. אחרי מבצע סיני גורשו או נאלצו לעזוב את מצרים עשרות אלפי יהודים, ורכושם הוחרם. קהילה מפוארת של אלפי שנים כמעט נעלמה תוך שנים ספורות.
• מבצע קדש (מבצע סיני) — חשוון 5717 · 1956. בסוף שנת 1956 יצא צה״ל למבצע בחצי האי סיני, שנקרא "מבצע קדש". בתוך כשבוע נכבש סיני, ומיצרי טיראן נפתחו שוב לשיט הישראלי.
• עליית יהודי מרוקו ותוניסיה — וטביעת "אגוז" — בעיקר 5708–5727 לבריאה · 1948–1967; טביעת "אגוז" · 1961. הקהילה הגדולה ביותר בעולם הערבי, יהודי מרוקו, עלתה לארץ במשך כעשרים שנה — חלקה בסתר. בחורף 1961 טבעה האנייה "אגוז" עם עשרות עולים, והאסון הוביל לפתיחת שערי מרוקו.
• משפט אייכמן — העולם שומע את העדים — שנת 5721 לבריאה · 1961. בשנת 1961 עמד למשפט בירושלים אדולף אייכמן, מראשי מארגני רצח היהודים בשואה. מאה ועשרה ניצולים עלו לדוכן העדים, ולראשונה הקשיבו להם בכל העולם.
• מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים — כ״ח באייר 5727 · 1967. בכ״ח באייר 5727 שבה העיר העתיקה של ירושלים לידי עם ישראל, ויהודים יכלו שוב להתפלל ליד הכותל המערבי אחרי תשע־עשרה שנה.
• "שלח את עמי" — המאבק של יהודי ברית המועצות — בעיקר 5727–5749 לבריאה · 1967–1989. בברית המועצות חיו כשלושה מיליון יהודים שנאסר עליהם ללמוד תורה ולעלות לארץ. בכל זאת החזיקו רבים ביהדותם בסתר, ויהודים בכל העולם נאבקו למענם תחת הסיסמה "שלח את עמי".
• הרב עובדיה — הראשון לציון והרב הראשי לישראל — שנת 5733 לבריאה · 1973. בשנת 5733 נבחר הרב עובדיה יוסף לרב הראשי הספרדי לישראל — "הראשון לציון" — ושימש בתפקיד עשר שנים, עד 5743.
• מלחמת יום הכיפורים — י׳ בתשרי 5734 · 6 באוקטובר 1973. ביום הכיפורים 5734, כשרוב העם היה בבתי הכנסת, תקפו מצרים וסוריה את ישראל בהפתעה. זו הייתה מלחמה קשה מאוד, ונפלו בה כ-2,700 חיילים.
• תנועת התשובה — רבים חוזרים למקורות — בערך שנת 5735 לבריאה · 1975 ואילך. מאז שנות ה-70 החלו רבבות יהודים שגדלו רחוק מהתורה לחזור לשמירת מצוות וללימוד תורה. קמו ישיבות ושיעורים מיוחדים, ותופעה זו נמשכת עד היום.
• מבצע אנטבה — ההצלה הרחוקה — שנת 5736 לבריאה · 1976. בקיץ 1976 נחטף מטוס נוסעים לאוגנדה שבאפריקה, והחוטפים הפרידו בין היהודים לשאר הנוסעים. לוחמי צה״ל טסו אלפי קילומטרים והצילו את רוב בני הערובה.
• "יחוה דעת" ו"חזון עובדיה" — הלכה לכל בית — שנת 5737 לבריאה · 1977. לצד "יביע אומר" הלמדני, כתב הרב עובדיה ספרים שמתאימים לכל אחד: "חזון עובדיה" על הלכות החגים והשבת, ו"יחוה דעת" — תשובות קצרות וברורות לשאלות של יום־יום.
• יהודי פרס — מכורש עד היום — שנת 5739 לבריאה · 1979. יהודי פרס (איראן) חיים שם מאז גלות בית ראשון, בימי כורש ומרדכי ואסתר. רבים עלו לארץ בשנות ה-50, ואחרי המהפכה של 1979 עזבו את איראן רוב היהודים שנותרו.
• "להחזיר עטרה ליושנה" — חיזוק התורה בעדות המזרח — בערך שנת 5744 לבריאה · 1984. הרב עובדיה הקדיש את חייו למטרה אחת: "להחזיר עטרה ליושנה" — להחזיר את כבודה של תורת חכמי ספרד והמזרח, ולחזק את לימוד התורה ושמירת המצוות בקרב בני העדות.
• מבצע משה — יהודי אתיופיה בדרך לירושלים — שנת 5745 לבריאה · 1984–1985. יהודי אתיופיה ("ביתא ישראל") חלמו במשך מאות שנים על ירושלים. בשנים 1984–1985 הגיעו כ-8,000 מהם לארץ במבצע משה, אחרי מסע רגלי מסוכן דרך סודן.
• העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר — שנים 5750–5760 לבריאה · 1990–2000. כשהתפרקה ברית המועצות נפתחו השערים, ובתוך כעשר שנים עלו לארץ כמיליון איש. זו אחת העליות הגדולות בתולדות המדינה.
• מלחמת המפרץ — והישועה בפורים — שבט–אדר 5751 · 1991. בחורף 1991 נורו על ישראל מעיראק עשרות טילים, ואזרחים ישבו בחדרים אטומים עם מסכות גז. באורח פלא כמעט לא היו נפגעים מפגיעה ישירה — והמלחמה הסתיימה ביום פורים.
• מבצע שלמה — 14,000 עולים ב-36 שעות — שנת 5751 לבריאה · 1991. במאי 1991 הוטסו מאדיס אבבה לארץ כ-14,000 יהודים מאתיופיה בתוך כ-36 שעות בלבד. במטוס אחד טסו יותר מאלף איש — שיא עולמי.
• יהודי סוריה — חלב ודמשק — שנת 5752 לבריאה · 1992. קהילות חלב (ארם צובה) ודמשק הן מהעתיקות בעולם. במשך עשרות שנים נאסר עליהן לצאת מסוריה, עד שבשנת 1992 נפתחו השערים ורוב היהודים יצאו.
• פטירת מרן הרב עובדיה יוסף — ההלוויה הגדולה — ג׳ בחשוון 5774 · 2013. בג׳ בחשוון 5774 נפטר מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל, בגיל 93. מאות אלפים ליוו אותו בירושלים — ההלוויה הגדולה ביותר שנראתה בארץ.
• עד היום — והסיפור ממשיך — שנת 5787 לבריאה · 2026. מאדם הראשון, דרך אברהם אבינו, מתן תורה, הנביאים, חכמי המשנה והתלמוד, הראשונים, מרן והרב עובדיה — שרשרת אחת ארוכה מגיעה עד היום. והחוליה הבאה בשרשרת היא אתם.