הקופסאות השחורות

ביום חול בבוקר, בבית כנסת, בתחנה מרכזית או בבסיס צבאי, אפשר לראות גברים כורכים רצועות שחורות על הזרוע ומניחים קופסה קטנה על הראש. למי שלא מכיר, זה נראה מוזר. למי שמכיר, זה אחד הרגעים החזקים של היום.

התפילין הן אחת המצוות העתיקות והמוחשיות ביותר ביהדות. הן מוזכרות בתורה ארבע פעמים, והן מלוות את עם ישראל מאז שקיבל את התורה. ויש בהן משהו אינטימי: הן נקשרות ממש על הגוף, כמו סימן של ברית.

מקור המצווה

בפרשת "שמע" נאמר: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך". הציווי חוזר בתורה ארבע פעמים — פעמיים בספר שמות ופעמיים בספר דברים. ארבע הפרשיות האלה הן בדיוק מה שכתוב בתוך התפילין.

• "קדש" (שמות יג, א–י) — על קדושת הבכורות וזכירת יציאת מצרים.

• "והיה כי יביאך" (שמות יג, יא–טז) — המשך הנושא, עם הציווי לספר לילדים.

• "שמע" (דברים ו, ד–ט) — אחדות השם ואהבתו.

• "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג–כא) — קבלת המצוות ושכרן.

התורה לא מתארת בפסוקים איך התפילין נראות. את הפרטים — הצורה הריבועית, הצבע השחור של הבתים והרצועות, והכתיבה על קלף — מסרה המסורת שבעל פה, וחלק מהם נקראים "הלכה למשה מסיני", כלומר דין שנמסר למשה בסיני בעל פה.

מה יש בפנים

יש שני חלקים: תפילין של יד ותפילין של ראש. בכל אחד מהם יש "בית" — קופסה מעור מעובד, צבועה שחור, וריבועית לגמרי. בתוך הבית נמצאות ארבע הפרשיות, כתובות בידי סופר סת"ם (סופר שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות) על קלף, בדיו מיוחדת ובכתב מדויק.

בתפילין של ראש יש ארבעה תאים נפרדים, ובכל אחד פרשה אחת על קלף נפרד. על הבית מוטבעת האות ש' בשני צדדיו. בתפילין של יד יש תא אחד, ובו כל ארבע הפרשיות כתובות על קלף אחד.

למה כך? אחד ההסברים היפים: בראש יש מחשבות רבות, הבנות שונות ותחומים נפרדים — ולכן ארבעה תאים. אבל המעשה, היד, צריך להיות מאוחד — מחשבות רבות שמתנקזות לדרך פעולה אחת.

המשמעות: ראש, לב ויד

התפילין של יד מונחות על הזרוע, מול הלב. התפילין של ראש מונחות מעל המצח, במקום שבו מתחיל השיער, מול המוח. כך האדם מקדיש בכל בוקר את שלושת הכוחות שלו: המחשבה, הרגש והמעשה.

הפרשיות שבתוך התפילין מזכירות את יציאת מצרים ואת אחדות השם. מי שמניח תפילין אומר בעצם: הכוחות שלי אינם רק שלי. אני משתמש בהם לפי רצון הבורא שהוציא את עמי לחירות.

חז"ל דרשו על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שמדובר בתפילין שבראש. יש בתפילין גם כבוד ונוכחות: אדם שעומד בתפילין עומד כאיש שנושא עליו את שם השם.

מי מניח ומתי

מצוות תפילין חלה על כל גבר יהודי מגיל בר מצווה, שלוש עשרה שנה. הנחת התפילין הראשונה היא אחד הרגעים המרגשים בבר המצווה, ובקהילות רבות מתחילים להניח זמן קצר לפני כן, כדי להתרגל.

מניחים תפילין ביום ולא בלילה. ונוהגים להניח אותן בזמן תפילת שחרית, כי יש מעלה גדולה לקרוא קריאת שמע ולהתפלל כשהתפילין עליו. בשבת וביום טוב לא מניחים תפילין, כי השבת והחג עצמם הם "אות" בין ישראל לבוראם, ואין צורך באות נוסף.

בחול המועד, לפי מרן השולחן ערוך, לא מניחים תפילין, וכך נוהגים בני ספרד ועדות המזרח. לבני אשכנז: רבים נוהגים להניח בחול המועד, בלי ברכה או עם ברכה בלחש, לפי מנהג קהילתם.

מי שלא הניח בבוקר, יכול להניח בכל שעות היום עד השקיעה. גם הנחה קצרה, עם קריאת שמע, היא קיום מלא של המצווה.

איך מניחים — לפי פסקי מרן

מי שמתעטף גם בטלית, מתעטף קודם בטלית ורק אחר כך מניח תפילין, כי הציצית היא מצווה תדירה יותר, ו"תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם".

סדר ההנחה: קודם תפילין של יד, אחר כך של ראש. התפילין של יד מונחות על הזרוע של היד החלשה — ימני מניח על שמאל, ושמאלי מניח על ימין — על השריר שבין הכתף למרפק, כשהבית נוטה מעט לכיוון הלב.

לפי מרן השולחן ערוך, מברכים ברכה אחת בלבד — "להניח תפילין" — על התפילין של יד, ומניחים את של ראש בלי ברכה נוספת. אין לדבר בין הנחת של יד להנחת של ראש. אחר כך כורכים את הרצועה סביב הזרוע שבע פעמים, ועל האצבע האמצעית.

לבני אשכנז: מברכים ברכה נוספת על תפילין של ראש — "על מצות תפילין".

בסוף התפילה חולצים בסדר הפוך: קודם של ראש, אחר כך של יד. נוהגים לנשק את התפילין כשמניחים אותן וכשחולצים, ולהחזיר אותן בכבוד לתיק.

ומי שרוצה להדר — מרן השולחן ערוך כתב שירא שמיים יניח גם תפילין "של רבנו תם", שבהן סדר הפרשיות שונה, וכך נוהגים רבים מבני ספרד. את שני הסוגים אפשר להניח בזה אחר זה, ומי שרוצה להתחיל בזה כדאי שיתייעץ עם רב.

טעויות נפוצות ושמירה על התפילין

"תפילין זה רק לדתיים" — תפילין הן מצווה של כל יהודי. אנשים רבים שאינם שומרים מצוות אחרות מניחים תפילין בכל בוקר, או מדי פעם, ומרגישים בהן חיבור עמוק. כל הנחה היא מצווה שלמה.

"קניתי פעם תפילין, הן טובות לתמיד" — תפילין צריכות להיות כשרות. האותיות עלולות להיסדק, הבתים להתעקם והרצועות להיקרע. מומלץ לבדוק אותן אצל סופר מוסמך מדי כמה שנים, וכשקונים — לקנות ממקום אמין, כי יש בשוק גם תפילין פסולות.

חשוב לשמור עליהן בכבוד: לא להשאיר אותן בחום של רכב, לא להפיל, ולהניח אותן בגוף נקי ובמחשבה נקייה. לשאלה מעשית — כדאי לשאול רב.

בשורה התחתונה

תפילין הן אות על הגוף: ארבע פרשיות מן התורה, מונחות מול הלב ומול המוח, שמזכירות בכל בוקר מי הוציא אותנו לחירות ולמה אנחנו משתמשים בכוחותינו. מי שמניח בפעם הראשונה מגלה שזה פשוט יותר ממה שנראה — ועמוק יותר ממה שחשב.